Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foundations of the Torah Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דברי הפורענות שהנביא אומר כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיו"ב אלו אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו וכו' שהקב"ה ארך אפים ורב חסד וכו' אבל אם הבטיח על הטובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר שכל דבר טובה שיגזור האל אפי' על תנאי אינו חוזר ולא מצינו שחזר בדבר טובה אלא בחרבן הראשון כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים וחזר בדבריו וזה מפורש במס' שבת, הא למדת שבדברי טובה בלבד יבחן וכו'. הנה אין זה מדרך הרמב"ם ז"ל שיביא לסתור דבריו ולא לפשר הסתירה גם אין מדרכו לכתוב בחיבורו המקום בגמ', ושמעתי כי מן "ולא מצינו וכו' עד במס' שבת" הוא מלשון הראב"ד וכי בהדפסה אחת שהשגת הראב"ד בלתי נמצאים שם חסרו דברים אלה. אבל בהסתירה מצ"ע עי' בלח"מ לחלק בין נביא לרבים לנבואה לעצמו בלבד לתרץ מ"ש ארז"ל שמא יגרום החטא עיי"ש, והרמב"ם בעצמו בהקדמתו על ש"ס פי' דבריו לחלק בין נבואה לעצמו לנבואה לאחרים עיי"ש, ומקרא קודש נכפל איזה פעמים "ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר המה בתוכם אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים" יחזקאל כ'. והנראה לענ"ד לומר דהנה במס' שבת נ"ה ע"א הנ"ל דאיתא לא יצאה מדה טובה וכו' חוץ מדבר זה דכתיב "ויאמר ה' וכו' והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה וכו'" ורשום על מצחות הצדיקים וכו' שלא ישלטו וכו' היה בידם למחות ולא מיחו וכו' עיי"ש. הנה הנבואה נאמרה לרשום על מצחות הנאנחים ונאנקים על התועבות הנעשות להבדיל בין הצדיק ורשע ומדה"ד שאמרו כי היה בידם למחות ולא מיחו וא"כ אינם בכלל הנאנחים והנאנקים וכו' ולא עליהם נאמרה הבטחה לטובה ומ"ש רז"ל במס' ברכות דף ז' ע"א אפי' על תנאי לטובה לא יצא ריקם וכמ"ש ברמב"ם פה ובהקדמתו הנ"ל נראה דיש ג"כ לחלק גם בזה בין לעצמו ובין לרבים לעצמו כמו שאמרו רז"ל שם מהבטחות הש"י למשה רבינו ע"ה לנבואה לרבים גם לחלק מהדברים מצד עצמם כי הנבואה אשר היתה למען ידעו ההבדל רשע וצדיק לאוהב רשע להנאנח עליה לכן היה גם מוכרח שיקום הנבואה כולה אשר היה מוסר לרבים וגם לאלה הבלתי נאנחים ובתנאי כזה אין הקב"ה חוזר כי אינו תנאי ממש רק הוא בגדר המעשה שגזירה היה מיד על הבלתי מוכיחים ובידם להוכיח ואינו כלל בגדר תנאי וגם כמ"ש היא נבואה לרבים למוסר והוראה שאני ומ"ש רז"ל לא יצאה וכו' חוץ וכו' הוא דנראה כתנאי אבל באמת אינו תנאי ונראה כחזרה אבל אינה חזרה ובזה יש ליישב דברי הרמב"ן בפרשת בא במושב בני ישראל וכו' עיי"ש שמחלק בין בתנאי שנראה שהוא נגד הגמ' ברכות הנ"ל אבל כמ"ש יש ליישב. ועי' בפר"ח שעמד על לשון הרמב"ם בהקדמתו לש"ס שמתחילה כתב אפי' על תנאי לטובה אינה בטלה ולבסוף סיים אבל שיאמר הקב"ה לנביא להבטיח בני אדם בבשורה טובה ממאמר מוחלט בלא תנאי ואח"כ לא יתקיים הטוב ההוא עכ"ל דנראה דוקא בלי תנאי עיי"ש מ"ש ע"ז, ולמ"ש נראה שבא לתרץ האי חוץ וכו' במס' שבת הנ"ל ולחלק בין תנאי לתנאי וכמ"ש.