והאיך הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וכו' וכמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. ולשון הספרי בפרשת ואתחנן, ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך, איני יודע באיזה צד אוהבים את הקב"ה ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך והיו הדברים האלה על לבבך, שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו וכו' עכ"ל. הנה נאמר שם ע"י הסתכלות במצותיו נבוא לידי אהבה, וכנראה דברי הרמב"ם פה אינם נובעים משם, ומצאתי בשו"ת פאר הדור להרמב"ם ז"ל בסי' נ"ג על מאמרם ז"ל היודע לחשוב תקופות וכו' וז"ל אמנם מה ששאלתם מה תועלת יש ממנו בידיעתו כבר אמר ר' מאיר בברייתא הסתכל במעשיו שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומחיבורינו יפורש לכם כל אלו הדברים וכו' עכ"ל ואנכי לא ידעתי ברייתא זאת היכן היא, ובילקוט הנוסחא כמו בספרי הנ"ל בשנוי מעט עיי"ש. ובהגהות מיימוני הביא ברייתא דר' פנחס תוכו כדברים אלה ואולי גם לשון הרמב"ם הנ"ל ימצא שם, ובמזרחי ואתחנן פ"ו ה' עמד על דברי הרמב"ם כי אינם לפי הספרי עיי"ש אבל למ"ש מקורו מברייתא אחרת.

במה יפרדו הצורות זה מזה, והרי אינן גופין, לפי שאינן שוין במציאתן אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חבירו, והוא מצוי מכוחו זה למעלה מזה והכל נמצאים מכוחו של הקב"ה וטובו, זה שרמז שלמה בחכמתו ואמר כי גבוה מעל גבוה שומר. הנה לא אמר כי כל צורה תקבל מעלה שלה ומצוי מכוחו של הקב"ה בלי אמצעי, רק כתב והוא מצוי מכוחו זה למעלה מזה, וכו' הכל מסיבה למסובב כמו בכל הטבע כי כח יקבל מכח ודבר מדבר שלמעלה ושלמטה ממנו ביושבי מרום רק התחתון מהעליון ולא העליון מהתחתון. ונראה כי מקור מקומו קודש בויקרא רבה פ' ל"א פרשת אמור כשם שהתחתונים צריכין צדקה אלו מאלו כך העליונים צריכין צדקה אלו מאלו וכו' עיי"ש. והנה המלאכים עומדים במעלתם ואינם מקבלים אור חדש רק כמו שהיה להם בראשונה, לכן כתב ז"ל והוא מצוי מכחו וכו' על מציאותו הוייתו וקיומו נאמר כן. והנה דעת רז"ל בבראשית רבא כי כמו כאשר ינהג ה' יתעלה עולמו מסיבה למסובבים רבים, כן ברא העולם ומתחילתו נתן בכח הסיבה להוציא המסובב כנאמר מפורש בתורה "תוצא הארץ וכו' ישרצו המים וכו'," וכן הדבר בברואי מעלה.

כל צורה וצורה לפי מעלתו לא לפי גודלו, אפי' מעלה הראשונה אינה יכולה להשיג אמיתת הבורא כמו שהוא וכו'. נראה כי צריך להיות לפי מעלתה וכו' וכן מצאתי ברמב"ם דפוס ווינציא עם פי' מעשה רוקח, ובהל' ה' שאמר אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חבירו וכו' הכל בלשון זכר, נראה שמשתמש בלשון צורה בלשון זכר וכן בהל' אח"ז, ואם נאמר על כי מלאכים בלשון זכר בכ"מ, הרי כתב בהל' ח' אלא דעתה קצרה וכו' בלשון נקיבה, ואח"ז ויודעת וכו'. ולא ידעתי למה השתמש פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקיבה. ונראה שמחלק בין צורה ומעלה, בהראשון כתב בלשון זכר ובשניה לשון נקיבה. ואולי עבור כי הצורה היא מהות הדבר ועצמותו כמ"ש הוא ז"ל אמרה בלשון זכר, ומעלה רק גדר הדבר. ועי' בפ"ד ה"ח ואינו אומר על צורה וכו' שזו תואר שמה וכו', אבל הן שם כתב ופעמים רבות תקרא הצורה נפש ורוח וכו' וכן בה"ט שם אין צורת הנפש הזאת וכו' ואינה וכו' לפי שאינה וכו' אלא שיודעת וכו', ואולי בנפש האדם וצורתו כי נפש מצינו משמש פעם זכר ופעם נקיבה, אבל בצורות מלאכי מעלה באלו בלבד אמר בלשון זכר, כי נפש האדם המקבלת ומשפעת תמיד בערך זכר ונקיבה משא"כ מלאכי מעלה העומדים במעמד אחד תמיד ויעודם להשפיע בלבד לאשר מלמטה מהם בערך זכר בלבד.