כשבודק אדם ומחפש בלילי ארבעה עשר מוציא את החמץ מן החורים וכו' ומקבץ הכל ומניחו במקום אחד עד תחילת שעה ששית ביום ומבערו ואם רצה לבערו בליל י"ד מבערו. החמץ שמניח בליל י"ד כדי שיאכל ממנו למחר עד ארבע שעות אינו מניחו מפוזר ומפורד בכ"מ אלא מצניעו בכלי או בזוית ויזהר בו שאם לא נזהר ומצאו חסר צריך לחפש אחריו ולבדוק פעם אחרת שמא גררוהו העכברים. ובהגהות מיימוני מכאן היה מדקדק רבינו יודא משפיר"א והיה נוהג לשרוף את החמץ בליל י"ד מיד אחרי הבדיקה עכ"ל ועי' בשו"ע בסי' תל"ד סעיף א': והנה בגמ' מה שמשייר יניחנו בצנעה וכו' וי"ל דהוי עצה טובה אבל מרבינו ומהגהות מיימוני ומשו"ע נראה דמדינא כן ונראה דשמא ימצאו חסר למחר ויהיה הבדיקה ביום ובשעה שאין מצוי בבית בזמן שבחרו החכמים עבור זה דאל"כ מה לנו שיהיה צריך לבדוק עוד הפעם. גם מחשש ברכה לבטלה אם הבדיקה היה ללא יועיל ולא מקרי בדיקה אם עשהו באופן שאינו מועיל: והנה ממ"ש רבינו ואם רצה לבערו בליל י"ד מבערו ורבינו יודא משפיר"א היה מבער בליל י"ד נראה דמקיים מ"ע דתשביתו אז ובשו"ע בסי' תל"ד סעיף ב' בהג"ה ואין לבטל אלא לאחר ששרף החמץ כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו ובמג"א ס"ק ה' אם כן צריך לשרוף קודם שעה ששית עיי"ש וא"כ בקודם זמן איסורו בשורפו בשביל ביעור חמץ קיים מ"ע דתשביתו אלא שראיתי לרמ"ך בה"ז כשגומר לבדוק וכו' שכתב שעיקר הביטול ביום הוא סמוך לזמן איסורא דהיינו סמוך לזמן שחיטת הפסח כמו שכתב אך ביום הראשון תשביתו ואמרו אך חלק וכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי וארז"ל לא תשחט את הפסח ועוד חמץ קיים ורבנן הוא דתיקנו להשביתו בלילה אחר הבדיקה. ואם כן האיך יבוא ביטול דרבנן וידחה ביטול דאורייתא שהוא עיקר ומפני זה נהגו לבטל ביום כדי להעמיד זמן ביטול דאורייתא במקומו אבל אם לא ביטל יום י"ד כיון שביטל הלילה אחר הבדיקה לא עבר על בל יראה ובל ימצא עכ"ל. ולפי דבריו הביעור יהיה גם כן סמוך לזמן שחיטת הפסח וצ"ע דלא נראה כן מדברי רבינו והגהות מיימוני הנ"ל:

היה לו ככרות רבות של תרומה וכו'. עי' בכ"מ ולח"מ ובס' מרכבת המשנה מ"ש על זה עיי"ש:

לפיכך אם לא בטל וכו' ואם מצאו ביו"ט כופה עליו כלי עד לערב ומבערו. ואם של הקדש הוא אינו צריך לכפות עליו כלי שהכל פורשין ממנו. ועי' בכ"מ ובמג"א בסי' תמ"ו בשם הש"ל דבעשה דרבים א"צ בעידנא ובמג"א ע"ז דחמץ לא מקרי עשה דרבים דהוי דוקא במוציא אחרים עיי"ש. ונראה בטעמא למה בעשה דרבים א"צ בעידנא דמעלת עשה דרבים. דרבים עושים המצוה בלי שידחו לל"ת ולא שייך אין אומרים חטא בשביל שיזכה חבירך דהרי גם הוא מקיים המצוה אלא דבעבורו בלבד לא היה נדחה הל"ת אבל בשביל אחרים שיקיימו בלי דחית הל"ת ולהתורה שוה מצד המצוה אם הוא או אחרים עושים המצוה ובכה"ג לא נאמרה הל"ת היכא שיבוא קיום העשה גם כן בלי דחית הל"ת: ובהגהות מל"מ על ואם הקדש וכו' שהכל פורשין ממנו כתב דאתיא כמ"ד דהאוכל חמץ של הקדש במועד מעל עיי"ש. ונראה דאם נאמר לא מעל לא בדיל ממנו וצריכין לומר דזה שאינו בודל מחמץ של הקדש על שאיתיה במעילה ואם כן זה שלא יפרוש הוא משום שיודע שהוא חמץ ולא שייך שישכח דמ"מ כיון שאינו בודל בתחילת ימי הפסח שייך שכחה על ההקדש וחמץ לאחר זה:

כיצד ביעור חמץ וכו'. עי' בטו"ז ומג"א ריש סי' תמ"ה עיי"ש:

לא יסיק בו תנור וכו'. עי' מ"ש בהל' מאכלות אסורות פט"ז עיי"ש: