כל אחד ואחד מבני אדם יש לו זכיות ועונות וכו'. החכם מכל אדם אמר "אין אדם בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" ורז"ל אמרו אפי' פושעי ישראל מלאים מצות כרמון ומהם יצא לרבינו לומר כל וכו' יש לו זכיות ועונות, והן זה מטבעי בני אדם ובמציאות שלא נמצא אדם כולו רע אף לרוצחי נפש יש בהם איזה הרגשה טובה וכן לא כולו טוב כמ"ש ולכן אמר רבינו כל אחד ואחד מבני אדם וכו' ועי' בתוס' יו"ט על חביב אדם וכו' מ"ש שם.

אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת שנאמר "על רוב עונך" וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת שנא' זעקת סדום וכו' כי רבה וכו' וכן כל העולם כולו וכו' וירא ד' כי רבה רעת האדם וכו' ושקול זה וכו'. ועי' בראב"ד שפי' על חיי העוה"ב דהנה ראיה דרשעים חיים הרבה שנים וכ"כ בתוס' במס' ר"ה דף ט"ז ובלח"מ בדעתו לפרש גם בדעת רבינו על סמוך למיתה ומסכים למ"ש אח"ז כשם ששוקלין וכו' בשעת מיתתו וכו'. אמנם הראי' שמביא מקרא על רוב עונך ירמיהו ל' מסדום ומבול נראה שעל חיי העוה"ז ידבר, והנראה דרבינו מדין ומשפט התורה אשר הכל נדון על פי הרוב ולמי אשר עבר רוב עבירות ועונותיו מרובין עומד למות כמו שהיה באנשי מבול וסדום כמו ליחיד לרבים אבל לא בכל פעם ידין ה' ית"ש לפי הדין רק בשיתוף מדת הרחמים גם כדאי' במס' קדושין להפרע לו בעוה"ז על מיעוט זכות בו אבל לפי הדין מיד הוא מת.

ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע האיך עורכין הזכיות כנגד העונות. בזה הנאמר ג"כ למה נראה רשעים שנראה עונותיהם רבים מזכיותיו וחיים כי אין בידינו לשקול זכות נגד עונות, גם בלשון אין שוקלין וכו' שאל נשקול בדעתינו לומר על אדם שהוא ברוב עונות כי האדם למראה עיניו ישפוט בל יודע להבחין ולהעריך עונות נגד הזכיות כמ"ש ואל נדין אף לרשע ופועל עון לעומד למות ע"פ שיקול דעתינו, ובצדיקים לא אמר באלה אשר זכיותיו מרובין שחיים כי אין זה שכרם וכל אדם מעותד למות אף בזכות גדול ושכר הצדיקים צפון בעוה"ב, ובאיזה מצות שפי' התורה והארכת ימים ארז"ל בעולם שכולו טוב לעוה"ב בסוף מס' חולין עיי"ש, גם יש לקיים כמ"ש הלח"מ כי בשעת מיתתו נדון זה המת בחטאיו בלעדי שיהיה זכות תולה לו למיתה ועל שעת מיתה שם רבינו דברתו, ועי' שו"ת מזרחי סי' י"א.

כל מי שניחם וכו' וכשם ששוקלין זכיות אדם ועונותיו בשעת מיתתו כך בכל שנה ושנה שוקלין עונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכיותיו ביו"ט של ר"ה וכו'. במס' ר"ה דף ט"ז ע"א הכל נידונין בר"ה וכו' ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום שנא' ותפקדנו לבקרים ר' נתן אומר אדם נידון בכל שעה וכו' א"ר יוסף כמאן מצלינין האידנא אקצירי ומריעי כמאן כר' יוסי. ועי' בפי' משניות לרמב"ם ובר"ן ומהרש"א בע"י ובתוס' שם ויפלא דמצלינן אקצירי ומריעי כר"י וכדאיתא בגמ' וכל תפילות שלנו מלא כי בר"ה יום הדין והכל עוברים לפניו כבני מרון כדאיתא במשנה וכיו"ב. והנראה דודאי גם לר' יוסי דס"ל דאדם נידון בכל יום גם ר"ה בכלל בכל יום, וגם נוסף בו למעלות היום מצ"ע יום הראשון בשנה והוקבע ליום הזכרון אף כי לפני ה' יתעלה כל העתים שוים אבל לנו בני האדם הוקבע מחסדי ה' זמן מיוחד לחשבון מעשינו, ומי אשר איננו שם על לבבו על כן נידון ביותר על מעשיו וככלב שב אל קיאו ואם שב ורפא לו ויום הזה יום גדול ונורא בו ידין האדם לפי מעשיו ולחוטא הרבה יקרא כאשר אינו שב ביום הזה וחסדי ה' ביום הזה לשבים בכל לבבם, וקושית הגמ' על המשנה דנראה דרק בר"ה נידון על כל השנה והיודע קורות מראש ולו נודע עלילות בני אדם ומעשיהם אשר יעשו ובר"ה נידונין כפי אשר יעשו, אבל לר' יוסי אין ה' יתעלה גוזר מקדם על העתיד ובר"ה נידון על העבר וההוה על כי איננו שב בעת המשפט לכן אנן קיי"ל כר"י ולכן מתפללין בכל עת אקצירי ומריעי בכל השנה כולה, ור' נתן אמר בכל שעה לרגעים יבחנו, לר"י אינו נדון לפי שעה שמא ישוב אחרי עשות המזמתה כמ"ש רז"ל רשעים מליאי חרטות, וזה מחסדי ה'. ורז"ל שאמרו כשם ששוקלין במיתתו וכו' ומי יודע מתי ימות כמ"ש החסיד שוב יום אחד וכו' ע"כ בכל יום על האדם לחשוב שמא ישקלו עונותיו היום.

ומי שנמצא צדיק וכו' ומי שנמצא רשע נחתם למיתה וכו'. ועי' בהגהות מיימוני ומ"ש בשם הרמב"ן ולמ"ש לעיל י"ל כדאי' במס' סוטה אף דמשפט הסוטה מפורש בתורה יש זכות תולה כן הנאמר נחתם וכו' על פי קו הדין ומשפט אבל יש רשעים שזכות תולה להם וכמ"ש.

אע"פ שתקיעת שופר בר"ה גזה"כ רמז יש בו וכו'. כתבתי במקו"א כי מזה ג"כ נדע כי הטעמים שכתב רבינו במצות אין דעתו כי זה הטעם בלבדו הוא כי הרבה טעמים על מצוה אחת הנודעים ובלתי נודעים וכמ"ש בב"י בפאה שכתב הרמב"ם טעם בזה עיי"ש, וכן נראה מלשונו אע"פ שגזה"כ ואין לומר כי זה הטעם בלבד.

כלומר עורו וכו'. עי' מ"ש במקו"א בפי' דכל דבריו אמרי נועם יורדין לחדרי לב.

חסידי אומות העולם יש להן חלק לעוה"ב. וז"ל בפי' מהר"ד עראמה ז"ל עי' בהל' מלכים פ"ח ויהי' לך לגלוי גדול כשאתה לומד המורה שלא תטעה בדעתך שאריסטו בחקירותיו השיג הדביקות אליבא דרמב"ם, אלא שהוא מתווכח עמו לדעת סתרי תורה לדעתו על אמונותיו הטובות ומילוי קיום המצות שהיו לו וידיעת כל התלמודים וכו' ומי שאין לו אמונת תורת משרע"ה יגע להבל כל ימיו, ולפי שראיתי מי שהטהו המורה לדעת אחרת כתבתי כל זה כדי שיראה מלשון הרב בפירוש כל זה וכבר הזהיר הרב שלא יתעסק באותן הדברים אלא מי שהוא ממולא בתורה כולה ובדקדוקי מצותיה ואז לא יזיק לו ולא ינידהו רוח העולה וכו', ורבים ממפרשי המורה טעו ורצו לתלות טעותם בו, והוא מפני שלא נתמלאו לחם ויין כל צרכם והינידם הרוח ולא הבינו כי הרב חיבר המורה אחרי שחיבר הי"ד וקבע האמונות והתורה כולה ומצותיה בלבו וקיים דקדוקי המצות שנים רבות עכ"ל. כונתו ממ"ש רבינו בהל' מלכים פ"ח הל' י"א כל המקבל ז' מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי או"ה ויש לו חלק לעוה"ב, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציוה בהן הקב"ה בתורה, והודיענו ע"י משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי או"ה ולא מחכמיהם" ובמקו"א כתבתי בפי' בדבריו. מ"ש בכ"מ והשאר צ"ע היכא מייתי להו עי' בירושלמי פ"א מ"א בגמ' שם וכבר העיר ע"ז בס' סדר משנה.

ואלו שאין להן חלק לעוה"ב אלא נכרתים ואובדין ונדונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים המינים והאפקורסים והכופרי' בתורה וכו'. ובמס' סנהדרין דף קי"א ע"ב במשנה אנשי עיר הנידחת אין להם חלק לעוה"ב שנא' יצאו אנשים בני בליעל וכו' וברש"י בני בליעל שאין להם חלק לעוה"ב עכ"ל, וכן בפי' משניות לרמב"ם שבפנינו ובמשניות ועי' בתוס' יו"ט שם, אבל במשנה שבירושלמי איתא אנשי עיר הנדחת יצאו אנשים בני בליעל וכו' ולא נמצא שם שאין להן חלק לעוה"ב, ועי' בחי' הר"ן שהביא ג"כ כנוסחת הירושלמי וכתב שהיא גירסת הספרים הישנים והיא הגירסא הנכונה ול"ג אין להם חלק לעוה"ב שודאי כיון דאקטלו והתודו וקיבלו דינייהו הוי להו כפרה כמו בשאר חייבי מיתות בי"ד וכדאי' בפ' נגמר הדין והספרים שגורסין אין להם וכו' היא הגהה על פי רש"י שסובר דענין משנה זו היא מענין הפרק מאותן שאין להם חלק לעוה"ב, וליתא דמשנה זו חוזרת לאלו הן הנהרגין שאמרו ואלו הן נהרגין רוצח ואנשי עיר הנדחת עיי"ש ומ"ש בריש פ' הנחנקין עיי"ש, ועי' בתוס' סנהדרין דף מ"ז ע"א בד"ה ואמאי כיון דאקטל הוו להו כפרה והא דתנן אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעוה"ב הני מילי דלא איקטול אבל אם דנו אותם והרגום יש להם חלק לעוה"ב עכ"ל, וא"כ י"ל אף לרש"י בנהרגו יש להם חלק לעוה"ב כמ"ש בתוס', והנה בר"ן כתב בהתודו וכן רבינו כתב להלן דתשובה מועלת על הכל אבל בס"ד דגמ' נראה אפי' בלא תשובה וכמ"ש בתוס' יו"ט בנתאכל הבשר למסקנא ג"כ עיי"ש. והנה מלשון ונדונין וכו' לעולם ולעולמי עולמים וכו' נראה כי יש עונש לנצחי, ומקרא נאמר "לא לעולם אריב וכו'" והנה לשון הגמ' במס' ר"ה י"ז ע"א אי' ונדונין בה לדורי דורות וכו' נראה ג"כ כי יש עונש נצחי. ועי' בס' עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו ז"ל מאמר חקור דין חלק ה' פ"א שהחליט כי אין עונש נצחי ומ"ש רז"ל הגיהנם כלה והם אינם כלים מפרש להיפוך כפי מה שפי' רז"ל בתנחומא פרשת נצבים במקרא חצי אכלה בם חיצי כלים תכלית היסורין אף כאן הגהינם כלה והוא תכלית העונש והם אינם כלים וסיים שם "אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב" ולדורי דורות דאיתא בגמ' וז"ל נותני חיתתם וכו' ופורשים מדרכי וכו' ונדונין בה לדורי דורות וכו' שמעוטם על רבעים וכו' עיי"ש בפי' יד יהודה שמיעוט דורי שנים, ורבינו שכתב לעולמי עולמים וגם כתב נכרתים ואובדין ונדונין וכו' על כרחן אין לפרש נאבדין לגמרי דא"כ האיך נדונין לעולם, ונראה דאין לכלול בלשון לעולמי עולמים לנצח כמו שמצינו לעולם עד היובל וגם אובדין וכן לעולמי עולמים איננו כמשמעות הלשון כן בכל מקום וכנראה אלה מחטיאי רבים נדונין בכ"מ שקלקלו ואולי עד כי יבוא עולם התיקון והשלימות ותמלא כל הארץ דעה ויתוקן המעוות אשר יצא מהם ועד אותו הזמן נקרא עולמי עולמים כמו שנקרא עדן עדנים בדניאל, והן על אלה נאמר המחטיאי רבים בעלי דת חדשות וכיו"ב אשר מכשילים העם בפיהם ובמעשיהם והמכשלה עומדת גם אחרי מותם ונדונין עליהם תמיד עד כמ"ש תסור המכשול והמה נתלבנו מעונם וכמ"ש בס' עשרה מאמרות הנ"ל באמרי נועם. ועי' בכנה"ג בפי' להרמב"ם בחלק או"ח למה לא הביא ההוגה ה' באותיותיו לאבא שאול אין לו חלק לעוה"ב עיי"ש.

והמושך ערלתו. במס' אבות פ"ג מ"א והמפיר בריתו של אברהם אבינו ע"ה וכו' אע"פ וכו' אין לו חלק לעוה"ב עכ"ל ובברטנורא והמפיר בריתו שלא מל, או שמל וכו' ומושך ערלתו לכסות המילה כדי שלא יראה שהוא מהול עכ"ל, באופן הזה גרוע מלא מל כלל, ועי' במעשה רוקח דבירושלמי פאה [ופרק] חלק איתא ג"כ המושך ערלתו אבל ברמב"ם בפי' משניות כתב והניח או משך עיי"ש וממ"ש בפ"ג דמילה עיי"ש, ונראה דבלא מל בכלל מ"ש בהל' י"ד דאפי' בעבירות קלות יש שארז"ל בהרגיל בהם שאין לו חלק לעוה"ב ומכ"ש בחמור כמילה ורגיל תמיד בעבירה שלא מל עצמו הוי בכלל שאין לו חלק לעוה"ב ועי' חולין ד' ע"ב דמומר לערלות לא הוי רק מומר לאותו דבר עיי"ש.

חמשה הן הנקראים מינים וכו'. ובראב"ד גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה וכו'. ועי' בכ"מ ויש לתמוה על פה קדוש איך יקרא לאומרים שהוא גוף גדולים וטובים ממנו עיי"ש מ"ש ע"ז, ועי' בכנה"ג שפי' גדולים וטובים ממנו לא שטובים מרבינו אבל טובים וגדולים ממנו מבני עמנו הלכו בזו המחשבה כמו כי חזק ממנו שפי' מאתנו לפי פשוטו עיי"ש. גם לדעת רבינו במורה נבוכים התוארים ליחסו באמת בכלל התגשמות ובזה כנודע הרבה אשר חלקו עליו בזה, ומ"ש משבשות וכו' על האגדות נאמר וכי מפני השוטים יאבד וכו' שאמרו רז"ל . בראב"ד שמשבשות את הדיעות. לא דיבר חלילה נגד האגדות כמו שאמרו רז"ל על הטבע שמכשלת העע"ז וכי מפני השוטים יאבד את עולמו וע"ז נאמר צדיקים ילכו בה וכו'.

שלשה הן הנקראים אפיקורסין וכו' וכן הכופר בפירושה והוא תורה שבע"פ והמכחיש מגידיה כגון צדוק ובייתוס וכו'. ונראה שמחלק בין הכופר בפירושה למכחיש מגידיה וצדוק ובייתוס היו כופרים בשניהם, אבל להם ג"כ תורה שבע"פ להם מסורה מפי אחרים ומכחישים בעלי קבלה ומוסרי התורה שבע"פ אשר לנו כנודע.

שנים הם המומרים וכו' מומר לעבירה אחת זה שהחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון והורגל ונתפרסם בה אפי' היתה מן הקלות כגון שהוחזק תמיד ללבוש שעטנז וכו' ונמצא כאלו בטילה מצוה זו מן העולם אצלו הרי זה מומר לאותו דבר והוא שעשה להכעיס וכו'. נראה דעתו אף להכעיס בלאותו דבר צריך שיעשה כן הרבה פעמים ועי' במס' חולין בסוגיא דשוחט בשבת שאין נעשה מומר באותו מעשה וכאן נראה בהרבה פעמים נראה לענין אין לו חלק לעוה"ב צריך להתפרסם ומורגל ביותר וכמ"ש ברשב"א מובא בב"י בסי' קי"ט ביו"ד דצריך שיעשה ג' פעמים י"ל דהוי בכה"ג בכלל והורגל וכו' שכתב רבינו.

הפורש מדרכי צבור וכו' העושה עבירות ביד רמה כיהויקים בין שעשה קלות ובין שעשה חמורות אין לו חלק לעוה"ב, וזה הנקרא מגלה פנים בתורה מפני שהעיז מצחו וגילה פנים ולא בוש מדברי התורה. במס' אבות פ"ג אי' והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה והקשה בכ"מ למה לא הביאו רבינו עיי"ש נראה דשאני המגלה פנים בתורה שפי' כמ"ש רבינו מפני שהעיז וכו' משלא כהלכה דהוי כונה אחרת, והנה בירושלמי פאה פ"א מ"א הנ"ל שם אי' הפורק עול זה שהוא אומר יש תורה ואינו סופנה [וגי' אחרת ואינו סובלה] והמפיר ברית זה המושך לו ערלה המגלה פנים בתורה זה שהוא אומר לא נתנה התורה מן השמים, ולא כבר תניתא האומר אין תורה מן השמים תני' ר"ח וכו' זה שהוא עובר על ד"ת בפרהסיא כגון יהויקים מלך יהודה וחביריו עכ"ל ובמס' סנהדרין צ"ט ע"ב לחד מבזה ת"ח מגלה פנים בתורה שלא כהלכה ולחד כגון מנשה שהיה דורש אגדה של דופי ובע"א שם מדבר ה' בזה דג"כ נראה כדעת הרמב"ם וירושלמי כמו שכתב רבינו וגם מסכים לבבלי למי שמפרש המבזה ת"ח דהוי בכלל ועל קושית הכ"מ שלא הביא מגלה וכו' כמו מנשה דאיתא בבבלי ולשון שלא כהלכה מסכים לזה שלא נמצא לשון זה בירושלמי נראה זה הוי בכלל כופר בתורה שאין לך כופר בתורה ממי שדורש אגדות של דופי וכבר כתבו בכלל אפיקורס. ועל הקושיא שלא מנה באפיקורסים המבזה ת"ח ועי' בלח"מ, עי' בס' לר' אברהם עראמה ז"ל שכתב דהמבזה וכו' משו"ה בכלל אפיקורס דאם לא היה מינות בו לא היה מבזה ת"ח דרק למין יקרא אפיקורס ונמצא כבר נמנה בכלל אפיקורס שחשב רבינו עיי"ש והוא נכון לענ"ד.

כל אחד וכו' והמכנה והקורא לחבירו בכנוי וכו' והמתכבד בקלון חבירו וכו'. ובכ"מ כתב ומה שמנה רבינו קורא וכו' ומתכבד וכו' לא ידעתי מקום וכו' עיי"ש, וכבר הראו מקומו בירושלמי חגיגה פ' אין דורשין ובבראשית רבה פ"א עיי"ש.

כל הרשעים ומומרים וכיו"ב שחזרו בתשובה וכו' מקבלין אותו וכו'. עי' מ"ש לעיל בפ"ב ד"ה ע"ז בשם הרדב"ז ליישב הסתירות משם עיי"ש.