Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אסור לרחוץ ביוה"כ בין בחמין בין בצונן בין כל גופו בין אבר אחד אפילו אצבעו קטנה אסור להושיטה במים והמלך והכלה רוחצין את פניהן. כלה כדי שלא תתגנה על בעלה. והמלך כדי שיראה ביופיו שנאמר מלך ביופיו תחזינה עיניך ועד כמה נקראת כלה עד שלושים יום. בספר קרית ספר להמבי"ט כתב דרחיצת כל גופו אסור מדאורייתא וכן סיכת כל הגוף אבל רחיצת וסיכת אבר מדרבנן וילפינן מקרא וסוך לא סכתי והתם כתיב נמי לחם לא אכלתי וכו' ומה לחם הנאת הגוף אף רחיצה וסיכה דמקרי ענוי הוי הנאת כל גופו דומיא דאכילה ומשו"ה הקילו במלך וכלה ובלכלוך וחייבי טבילות אף דטובלים לאו רחיצה הוי אלא שרייה וכו' וכמו כן מנעל ברגל אחד כתב דאפשר דהוי מדרבנן עיי"ש: אף דלענ"ד מהלמוד מסמיכת ללחם יש לעורר שאין כ"כ ראיה ע"ז מ"מ היה נראה לומר כן לתרץ לדעת הסוברים דכל הענויים מדאורייתא להצילם מקושית הר"ן למה הקילו במלך וכלה אבל יקשה לפ"ד למה החמירו כ"כ כדאיתא בה"ד להניח ידו על טיט לח ולא ימלא כלי מים שמא ינתזו מים על בשרו עיי"ש דאם הוי מדרבנן לא היה חוששין כ"כ וביותר דנראה כאינו מכוין וי"ל דהחמירו ועשו חיזוק לדבריהם וביותר כיון שהקילו מצד במלך וכלה והולך לקבל פני רבו וכיו"ב שלא יבואו להקל בשאר דברים לכן החמירו באלה. אמנם אם יהיה באבר אחד מדרבנן עיין בה"ז התינוקות אע"פ שהן מותרין באכילה ושתיה ורחיצה וסיכה מונעין אותן ממנעל וסנדל. ובמסכת יומא ע"ח ע"ב איתא מאי שנא נעילת הסנדל וכו' אלא הנך דריביתיה וכו' ועיין בהמ"מ וכמ"ש לעיל באיסור דרבנן דהוי משום לא תסור כמ"ש בתוספות יומא דף פ"ב חינוך לא שייך אלא במצוה ובאיסור אין בי"ד מצווין לאפרושי וא"כ לא שייך חינוך ומזה דשאר ענויים מדאורייתא דאל"כ לא יהיה שייך חינוך בנעילת הסנדל ודמקשינן מ"ש וכו' ולא פי' דמותרין ברחיצה באבר אחד דהוי מדרבנן נראה משום דסתמא אין מותרין ברחיצה וכו' משמע אפילו כל גופם ועי' מ"ש לקמן בה"ב ולהלן בהולך לקבל רבו דאיתא עד צוארו נראה אף דהוי כל גופו ומדאורייתא וכן ראיתי בה"ר מנוח ז"ל שכתב עד צוארו כל גופו עיי"ש:
מי שהיה מלוכלך וכו' רוחץ וכו' כדרכו ואינו חושש ומדיחה אשה ידה אחת ונותנת פת לתינוק וכו' וכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביוה"כ. בגמ' יומא ע"ז ע"ב מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו להאכיל בב' ידים מ"ט אמר אביי משום שיבתא: ובתוס' ישנים שם להאכיל בשתי ידים פירש ליטול ידו אחת להאכיל לתינוק וגזרו עליו שיאכיל בב' ידיו משום שיבתא עכ"ל. ונראה דמשום שיבתא בעי ב' ידים וכנראה דאם לא כן למה גזרו להאכיל בב' ידיו אם בעלמא לא שרי אלא ביד אחד ורבינו כתב ידה אחת כלישנא דברייתא אבל יהיה מעשה לסתור דאיתא מדיחה וכו' ידה אחת והביאו האי וגזרו עליה וכו' בשתי ידים ונראה לדעת רבינו משום לחזק דבריהם הקילו באותו הפעם ומזה נראה כמ"ש בקרית ספר דבאבר אחד לכו"ע מדרבנן ומשו"ה שייך שהקילו באותו הפעם. וראיתי בריטב"א שכתב שהיה חולק על דברי החכמים וכו' וגזרו עליו כנגד המשחיתים שיכול להאכיל בב' ידיו עיי"ש. ונראה כמ"ש ועי' ברשב"א חולין ק"ז ע"ב בשם תוספות דמשום שיבתא די ביד אחד עיי"ש. ואח"ז ראיתי בספר למורינו הרב מנוח ז"ל שכתב ה"ה בב' ידים עיי"ש. ומ"ש בלח"מ עיין בספר כפות תמרים ומ"ש בשיח יצחק בשם המאירי עיי"ש:
מי שראה קרי וכו' ואסור לו לרחוץ כל גופו או לטבול שאין הטובל בזה"ז טהור מפני טומאת מת ואין הרחיצה מקרי לתפילה בזה"ז אלא מנהג ואין מנהג לבטל דבר האסור אלא לאסור את המותר ולא אמרו שרואה קרי ביוה"כ טובל אלא כשתיקנו טבילה לבעלי קריין וכבר ביארנו שבטלה תקנה זו. ויש להבין מ"ש דהוי משום המנהג מ"מ יהיה כהולך לשמור פירותיו וכו' בה"ו משום שאין מכוין להנאה וכמו כן בזה דטובל משום המנהג וביותר למ"ש בכ"מ בפ' ד' ה"ח מק"ש דלא בטלה אלא נתבטלה מעצמו וגם הרי בעת שהוא מחויב בטבילת קרי למה התירו לטבול דלרבינו אסור מדאורייתא וצ"ל שאין הכונה להנאה וכמו כן נאמר בהטובל משום המנהג וראיתי בריטב"א שכתב דבהולך לשמור פירות בבגדיו נראה שאינו עושה משום הנאה עיי"ש. וא"כ י"ל דוקא היכא דמהדין כן נראה ג"כ שאינו משום הנאה משא"כ בדבר שלא פשטה וכמ"ש רבינו בפ"ד ה"ח מהל' ק"ש עיי"ש. אף דלכאורה בהאי דהולך לשמור וכיו"ב הנאה כפסיק רישא ולרבינו הוי מדאורייתא ואף למ"ש בר"ן במסכת חולין בהנאה לא שייך פסיק רישא מ"מ בהנאת הגוף כתב דהוי פ"ר ועיין מ"ש לעיל בפ"א מהל' שבת עיי"ש. וצ"ל ג"כ בזה הכתוב מסרה לחכמים וכמ"ש בכ"מ לעיל בפ"ק וצ"ע ועיין מ"ש לקמן בה"ו עיי"ש. ומ"ש רבינו ואין המנהג לבטל וכו' בס' מה"ר מנוח הנ"ל מירושלמי בפ"ק במקום איסור וכו' גבי אילן שחנטו פירותיה עיי"ש:
ההולך להקביל פני רבו וכו' וכן ההולך לשמור פירותיו עובר במים עד צוארו ואינו חושש ובלבד שלא יוציאו ידיהם מתחת שולי מעיליהם כדרך שעושה בחול. עי' במרכבת המשנה בשם הגאון מורינו מנוח ז"ל שרבינו אינו מפרש כרש"י משום איסור משא אלא שלא יהיה נראה כהולך לרחוץ עיי"ש ומסכים למ"ש בה"ג בשם הריטב"א לפרש הדין הנאמר שם: וברש"י שם ע"ז ע"ב דאין נראה כמלבוש אלא כשנושא על כתיפו ואמר מר שבת דף קמ"ז היוצא בטלית מקופלת על כתיפו בשבת חייב חטאת עכ"ל. והנה דעת רש"י יבמות ל"ד ע"א בד"ה אם דאין עירוב והוצאה ליו"כ וצ"ל דהוי מדרבנן והביא ראיה דבשבת חייב חטאת ביו"כ מדרבנן ולרבינו דס"ל עירוב והוצאה ביו"כ מדאורייתא צריך לפרשו באופן שאינו דומה לטלית מקופלת אם נפרש כפי' מו"ה מנוח ז"ל:
התינוקות וכו'. בתוספתא יומא פ"ד קטנים מותרים בכולן ואסורים בנעילת הסנדל מפני מראית העין ובלתי מובן מאי מראית עין בתינוקת ומ"ש מאכילה וסיכה וכו' ובזה י"ל באלה ההכרחיים לא חשו למראית עין. וי"ל כיון דלא מצינו חינוך אף לבן י"א להשלמה שנראים כגדולים שייך בנעילת הסנדל מראית עין שיחשב כגדול ושייך מותרין בכולן דהרי בנראין כגדולים לענין אכילה לא חייבו בהשלמה: