חדשי השנה הם חדשי הלבנה שנאמר עולת חדש בחדשו ונאמר החודש הזה לכם ראש חדשים כך אמרו חכמים הראה לו הקב"ה למשה במראה הנבואה דמות לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה שנאמר שמור את חדש האביב. עיין בראב"ע בפרשת בא במקרא החדש הזה לכם מה שכתב נגד האומר כי ישראל היו מונים כפי שנות החמה וחדשים חדשי החמה עיי"ש גם רבינו נחת לזה וכמ"ש בס' נאוה קודש דמלשון חדש בחדשי דלשון חידוש בלתי נופל כי אם על הלבנה ולא בהשמש שנופל בו לשון שנה בעבור השנויים מהזמנים קור וחום קיץ וחורף וכו' הנולדים מהשמש עיי"ש והביא אשר רמזו רז"ל גם כן ע"ז ועבור כי בעולת חודש בחדשו מפורש ביותר הביא מקרא מאוחר קודם להמוקדם:

מ"ע מן התורה על בי"ד שיחשבו וידעו אם יראה הירח וכו'. ובהגהות שם סמ"ג עשין מ"ו מונה מצוה זו מיוחדת ואח"כ מונה מצוה אחרת כללית לחשב תקופות ומולדות מקרא דושמרתם וכו' כי היא חכמתכם וכו' ואחז"ל בפ' כלל גדול איזה חכמה וכו' עיי"ש וכן בס' יראים סדר זמנים סי' ק"ד עיי"ש: ורבינו לא הביא האי דמצוה לחשב בתקופות וכו' דמפורש במס' שבת ע"ה גם בשו"ע בלתי מדובר מזה ולפי דבריו יהיה כל ישראל מחויבים לחשוב תקופות ובגמ' שבת הנ"ל כל היודע וכו' ואין חושב עליו הכתוב אומר ואת פועל ה' לא יביטו וכו' מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות שנא' ושמרתם וכו' לעיני העמים וכו' וקודם לזה שם והיודע לחשב תקופות ומזלות ואינו חושב אסור לספר ממנו וגדולי ישראל לא נזהרו בזה והראב"ד כתב בפ"ז מקדוש החודש ה"ז שהוא ורבותיו לא הגיעו לחכמה זאת עיי"ש: גם בלשון הסמ"ג יש להעיר שכתב בעשה מ"ז צוה הקב"ה לחשב התקופות והמזלות ומולדת הלבנה כדדרשינן במסכת שבת ע"ה וכו' לעיני העמים זו היא חישוב תקופות ומזלות לפי שבישול התבואות והפירות אחרי תקופת החמה הם הולכים ועוד כי על ידי חישוב התקופות ומולדות יודע מתי יצטרך לעבר החודש ולעבר השנה וכו' שיהיה פסח בחודש האביב וכו' שיהיה החג בזמן האסיף ותקופות השנה היא לחשבון החמה כמו שנאמר מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם ואין נסתר מחמתו עכ"ל: הנה כתב בראשונה בטעם דרישה בתקופות משום שהבישול התבואות והפירות אחריהם הולכים ואח"ז ועוד לידע לעבר החודש וכו' תפס הטפל לעיקר ועיקר להטפל ועי' ברש"י שבת ע"ה ע"א בד"ה לעיני העמים שחכמה הניכרת היא שמראה להן סימן לדברים בהילוך החמה והמזלות שמעידין כדבריו שאמר שנה זו גשומה והיא כן וכו' עיי"ש: גם לפי הגמ' הנ"ל גדול ערכו עד כי היודע וכו' אסור לספר ממנו ובמסכת אבות פ"ג נאמר תקופות וכו' פרפראות לחכמה ועי' בתוס' יו"ט ובתשב"ץ שכתבו דלא קאי במה שנוגע לקידוש החודש דזה מגופי התורה אלא מבלעדי זאת במהלך הכוכבים עיי"ש: והנה בגמ' לעיני העמים חכמה לעיני העמים תקופות ומזלות יש לפרש על תקופות וחשבונות בעיבור שלנו השלם ונפלא עד כי אחד מחכמי העמים הראשונים אמר כי מזה נדע כי יש רוה"ק בישראל כי העמים הלכו תוהו בחשבונם וזה שלשה פעמים שינו אותו ועוד למאות שנים ימצאו יתרון שעות ואנחנו בני ישראל אין יתרון ולא גרעון בחשבון שלנו זה אלפי שנים אף רגע אחת ולהנאמר יאות לעיני העמים על העיבור שלנו ויפלא למה שהצריכו ברש"י ובסמ"ג לומר כי נדע עי"ז מטבע השנה ובישול הפירות. אמנם נראה דעם כל זה המקרא שמובא בגמ' פועל ה' לא יביטו מסייע למ"ש ברש"י ובסמ"ג וזה יאות לומר על כל חכמת הטבע וציינו בראש חכמת תקופות ומזלות. ולטעם הזה לעיני העמים לא יאות על מה שקידוש החודש תלוי בו אלא על שאר ידיעות שבה הנצרכים ועיני העמים עליהם נשואות ובסמ"ג שכתב קודם לזה בעשה מ"ו מ"ע על הבי"ד לקדש וכו' מקידוש החודש כתב אח"ז בעשה מ"ז צוה הקב"ה לחשוב בתקופות וכו' וכתב בראשונה משום בישול פירות וכו' להורות על פועל ה' אשר יחשב כל אדם ולא על הבי"ד בלבד ואח"ז משום עיבור החודש דלא הוי אלא על הבי"ד בלבד והוי כמו למוד כל התורה ובלתי מיוחד למוד זו משאר למודים כן נראה לפרש דברי הסמ"ג: ונראה דעם כל זה לא החשיבו הלמוד בחכמה זאת הבלתי נוגע לדיני עיבור להחשיבו חלילה כדברי התורה ויחסו אותו לפרפראות וכו' כדאיתא במס' אבות הנ"ל ובחרו רז"ל לשום לב בפועל ה' יותר בחכמה זאת משאר חכמת הטבע על כי נוגעת ג"כ בקידוש החודש וזה כונת הסמ"ג שכתב ועוד כי ע"י חישוב וכו' לפרש למה נבחרה חכמה זאת משאר חכמות הטבע כי יתרון לה בזה ג"כ גם כנראה כי בשאר חכמת הטבע פושעים יכשלו בהם כמ"ש בשו"ת הרשב"א כנודע משא"כ בחכמה זאת אין בה דרך עיקש ועכ"פ בימים מקדם ולכן בחרו רז"ל בה: נמצא לומר דכל מה שאמרו רז"ל בחיוב לחשוב הסמיכו למקרא את פועל ה' לא יביטו להסתכל במעשי ה'. וכמ"ש למה נשאו זאת בראש לכן רבינו בהל' יסודי התורה הרחיב בזה ובפ"ב ה"ב סיים כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ולפי דרכו בקודש כי הצדיקים ילכו בטוהר נפשם כמוהו זה שער השמים לחזות בנועם ה' למצוא לב רגש באהבת ה' ע"י השתכלות בנפלאות מעשי הטבע ותפס מה שארז"ל על תקופות וכו' אלא על כל השתכלות בנפלאות ה' בהטבע כאשר החובות הלבבות בשער הבחינה וכיו"ב הלכו בדרך הזה. אבל מ"ש רבינו בשם רז"ל שמתוך כך וכו' לא נמצא כן ועמד ע"ז במזרחי בפרשת ואתחנן אלא כך איתא שע"י הדברים האלה שהם המצות וכו' ועמד ע"ז לפרש הגאון בעל סדר המשנה ז"ל עיי"ש ואנכי מצאתי כמ"ש לעיל בשו"ת פאר הדור לרבינו ז"ל בסי' נ"ג על מאמרם ז"ל היודע לחשוב בתקופות וכו' הנ"ל וז"ל על מה ששאלתם מה תועלת יש ממנו בידיעתו כבר אמר ר' מאיר בברייתא השתכל במעשי שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם. ובחיבורינו יפורש לכם כל אלה הדברים וכו' עכ"ל וברייתא דר"מ לא נמצא לנו כהרבה מדרשים וירושלמי שהיה לו ולא לנו כנודע. ומזה כמ"ש ולכן לא הביא רבינו בפרט מצות לחשב חשבון תקופות וכו' וכמ"ש שכבר נכלל בהנאמר בהל' יסודי התורה הנ"ל: ובמדרש רבה פרשת נצבים לא בשמים היא שמואל אמר אין התורה מצויה באסטרלוגין שאומנתן בשמים אמרו לשמואל הרי אתה איסטרלוגין וגדול בתורה א"ל לא הייתי מביט באיסטרולוגים אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה אימתי כשהייתי נכנס לבית המים עכ"ל. ונראה מזה שלא אמרו שמצוה ללמוד אלא היודע לחשב ואינו מחשב וכן הלשון שם היודע וכו' ואינו חושב מצוה לחשוב וכו' הכל בשכבר ידע אז כאשר לא ישים בהשכלה לחזות מפעלי ה' בכלל פועל ה' לא יביטו. אבל ללמדה מה שאינו נוגע לקידוש החודש בכלל שאר חכמה אשר יתרון למוד התורה שלא להחליפה בלמוד דעת האנשי חלילה:

אין מחשבין וקובעין חדשים אלא בא"י שנא' כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ואם היה אדם גדול בחכמה ונסמך בא"י ויצא לחו"ל ולא הניח בא"י כמותו הרי זה מחשב וקובע חדשים ומעבר שנים בחו"ל ואם נודע לו שנעשה בא"י אדם גדול כמותו ואין צריך לומר גדול ממנו הרי זה אסור לקבוע ולעבר בחו"ל ואם עבר וקבע ועיבר לא עשה כלום. עי' במפרש שעמד ע"ז דהלא כי מציון תצא תורה קאי על כל המצות ועי' מ"ש ע"ז ועיין בצל"ח במס' ברכות דף ס"ג ע"ב שתירצו לא נוח לו ועי' מ"ש בזה ועי' בס' שערי תורה ח"ב לאאמ"ו הגאון ז"ל כלל ט' פ"ב עיי"ש. וברש"י במס' ברכות שם בד"ה מעבר שנים וכו' ותנן מעברין את השנים אלא ביהודא דכתיב לשכנו תדרשו כל דרשות שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום בפ"ק דסנהדרין י"א עכ"ל. והקשו עליו למה עזב הנאמר בגמ' שם וכל כך למה משום שנאמר כי מציון תצא תורה וכו', ועי' בתוס' סנהדרין י"א ע"ב בד"ה אין שהקשו דשם מייתי מלשכנו ובמס' ברכות ס"ג מכי מציון תצא תורה עיי"ש: והנה כאשר נתבונן במעשה הנאמר במס' ברכות הנ"ל ובירושלמי במס' סנהדרין פ"א מ"ב ובמס' נדרים פ"ו מ"ח אשר רעשו ורגזו לאיש אשר מקדם כדאיתא בירושלמי שלחו לו לקדושת חנניה ואח"ז הקילו בכבודו עד שהקשו וכל כך למה וכו'. נראה מזה כמה היה דבר זה גדול וחמור מאוד. ועי' בסה"מ עשה קנ"ג שכתב ודע שהחשבון זה וכו' אי אפשר לעשותו אלא בא"י בלבד וכו' ובכאן שורש גדול משרשי האמונה לא ידעהו ולא יתבונן במקומו אלא מי שדעתו עמוקה וזה שהיותינו היום בחו"ל וכו' לא מפני חשבונינו וכו' אבל מפני שהבי"ד הגדול שבא"י כבר קבעהו וכו' עיי"ש וברמב"ן ובמג"א שם: הנה עיבור שנים שמצד חמור מאוד ונוגע ויסוד להרבה מצות ומועדי ה' אשר ל"ת ועשה ואיסורי כרת חמץ בפסח ואכילה ביו"כ תלוי בזה וכיו"ב כדאיתא בירושלמי סנהדרין פ"א מ"ב ובמס' נדרים פ"ו ה"ח ר' הושיעה כד הוה מקבל סהדייא בעין טוב הוו אמר להון הוו יודעין כמה עדות יצא מפיכם כמה שכר בתים יצא מפיכם א"ר [אבינא] וכו' אפי' דיני נפשות וכו' עיי"ש. הנה דבר גדול כזה שיסודי התורה ומזון ומחית האדם הכל צרכי הנפש והגוף תליא בהם כנאמר יהיה ביד ראשי הבי"ד הגדול שבא"י המה ראשי מקבלי תורה שבע"פ ואשר בידם המשרה ועלינו לשמוע אפי' על שמאל ימין ולמען הכל יהיו נגררין אחריהם ויהיה לתל שהכל אליו פונים. ולהשמר שלא ירבה כיתות מחכמת התורה שיסוד וסובב הכל העובר יהיה בידם ועי"ז ידם בכל להשמר דרכי התורה שבכתב וביותר שבע"פ ואחדות האומה שיהיה הכל בתר רישא גריר זולתו שיהיה אדם שלא הניח כמותו בא"י ונסמך בא"י כמ"ש רבינו שם ועדות ע"ז הכותים והקראים שפקרו פקרו בעיבור ואולי הצדוקין ג"כ כי עי"ז אחזו יד שלא יהיה תחת הבי"ד וראשי התורה וכמה נאה הסמיכה למקרא כי מציון תצא תורה הנאמר בישעיה ב' בפ' והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' וכו' המדבר באחדות כל העמים לשום את ירושלים לראש לכל פינות ומה שהוא יעוד לע"ל על האומות יהיה עתה כי לא יאבד שולטן מירושלים ומאלופי ראשי הבי"ד וכל זמן שהעיבור היה ביד ראשי צדיקי הדור לא היה ביד הרשעים לפרוץ כ"כ לכן אף כי מלשכנו תדרשו נלמד שיהיה מירושלים ולא מקרא כי מציון וכו' שנאמר על כל המצות אלא בסוגיא דמקשינן וכל כך למה וכו' למה הקילו בו יותר מזקן ממרא ומשום שנאמר כי מציון תצא וכו' וכמ"ש עבור שכל קיום הדת ואחדות האומה תליא בזה לכן רעשו מה שלא יעשו ככה בשאר דברים ורבינו נקיט מקרא כי מציון אף שקאי על כל המצות מ"מ נכלל בו שלא נהיה מעברין בחו"ל יותר משאר מצות וכמ"ש ומשו"ה אפי' בדיעבד אין מעובר ועי' בצל"ח הנ"ל ובש"ת לאאמ"ו הגאון ז"ל הנ"ל אם שאין מעברין בחו"ל הוי מדאורייתא לכו"ע עיי"ש: