Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נמצאת למד שכ' דברים הן שבכל אחד מהן פוסל ס"ת ואם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקת ואין בו קדושת ס"ת ואין קורין בו ברבים ואלו הן וכו'. עי' מ"ש לעיל בפ"ח ה"ג דמלשונו אין בו קדושת ס"ת וכו' אם מהני תיקון כיון שיצא מקדושת ס"ת ובכמה דברים כתב רבינו מתקן ובכמה כתב דלא מהני וכתבתי לחלק וכאן שנמצא בתוך המנוין גם דמהני מתקן ואפ"ה כתב שאין בהן קדושת ס"ת וכו' נראה דעל הרוב ידבר וצ"ע:
ואסור לאדם למכור ס"ת אפי' אין לו מה יאכל ואפי' היו לו ספרים רבים ואפי' ישן ליקח בו חדש לעולם אין מוכרין ס"ת אלא לשני דברים שילמוד בדמיו או שישא אשה בדמיו והוא שלא יהיה לו דבר אחר למכור. ועי' בכ"מ מ"ש בשם הר' מנוח ובטו"ז יו"ד בסי' ר"ע ס"ק ג' עיי"ש. ועי' בפר"ח שכתב דירושלמי נראה כרמ"ך והביא דברי רש"י שכתב ללמוד תורה לפרנס את עצמו כדי שיכול ללמוד דמזה בלא ללמוד אסור בשביל פרנסתו עיי"ש: אמנם במ"ש רבינו או שישא אשה בדמיו וכו' סתם רבינו ולא פי' אם בקיים פריה ורביה ועיין בשו"ע אהע"ז סי' א' סעיף ח' מחלוקת ביש לו בנים למכור ס"ת לישא בת בנים ועי' בב"ש שם ס"ק ט"ו דג' חילוקים בזה בשביל פו"ר מוכרין לכו"ע בשביל לערב אל תנח ידך מחלוקת בשו"ע ובשביל שלא ישב בלא אשה דעת הנמוק"י דאין מוכרין והרמב"ן ס"ל דמוכרין עיי"ש וכנראה מסתימות לשון רבינו דס"ל ג"כ בכל גונא מוכרין ועיין בלח"מ בפט"ו מהל' אישות ה"ד שרמז על סתימות רבינו בזה עיי"ש ועי' בשו"ע אהע"ז הנ"ל סי' א' סעיף ב' ובחו"מ וב"ש שם ובשו"ע או"ח סי' קנ"ג סעיף ו' ובמג"א ס"ק ט' שם: והנה בדעת הסוברים ביש לו בנים מוכרין ס"ת בשביל בערב אל תנח ידך כר' יהושע אע"ג דהוי מדרבנן אבל בשביל שלא יהיה בלא אשה לישא שאינה בת בנים או בשאינה ראויה להוליד לא כמ"ש בנמוק"י אף דהאי שלא לישב בלא אשה ג"כ אמר שמואל אע"פ שיש לו בנים אסור לעמוד בלא אשה שנאמר לא טוב וכו' במס' יבמות ס"א ע"ב וכמ"ש בחו"מ סי' י' דחמירא איסורא והביא שו"ת תרומת הדשן ראיה לדבריו עיי"ש: י"ל בדעת הנמוק"י דס"ל רק במצוה דאורייתא מוכרין ס"ת אף דר' יהושע הוי ג"כ דרבנן נראה לומר כמ"ש במקו"א דבמצוה אשר נתנה התורה שיעור למטה ובלמעלה מסברה עדיף טפי הוי על הלמעלה "מצות רשות", על הכשיעור מצות חוקה, ובקיימו למעלה קיים הדאורייתא ובכה"ג החמירו הרבנן כמו כן נאמר דאף דבערב וכו' רק מדרבנן זה לחיובא אבל מהתורה מצות רשות כל מה שהוסיף במ"ע דפרו ורבו הוסיף במצוה: ועיין בתוס' שם בד"ה נפק"מ ועוד אומר ר"י דמצי למימר דאפי' יש לו בנים לעולם מצוה לישא בת בנים אלא מודו היכא דצריך למכור ס"ת בשביל בת בנים לא ימכור מאחר שמוצא שאינה בת בנים ולא יצטרך למכור עכ"ל וכנראה אין כונת התוס' דהוי מצוה מדר' יהושע דבגמ' אי' מתני' דלא כר' יהושע וסוגיא על המתני' קאי אף דיש לומר דלא כר"י דלדידיה מוכרין ס"ת אבל בלתי מפורש בר' יהושע למה לומר דמתני' דלא כותיה אבל למ"ש י"ל בכונת התוס' דהוי מצות רשות אף ביש לו בנים רק לדעת התוס' אין מוכרין בשביל זה והסוברים דמוכרין ס"ל מה"ט שכתבתי דבקיומו מקיים דאורייתא משא"כ בשביל שלא לשבת בלי אשה דלא הוי מדאורייתא וקרא כנראה אסמכתא הוי: ובב"ש שם ס"ק י"ד כתב לחלק בין דר' יהושע שלא לשבת בלא אשה וז"ל ומה שהביא בח"מ ראיה מדברי הת"ה שהביא בסמוך דגרע טפי לישב בלי אשה י"ל לענין מכירה ס"ת שאני דצריך לעשות בדמיה מצוה ולא הצלת עבירה וכו' עכ"ל: ודבריו צריכין ביאור דהרי ל"ת חמור מעשה כדאיתא במס' יבמות בפ"ק בסוגיא דעליה עיי"ש וכן בדרבנן כמו מדאורייתא מסברה ונראה לפרש דבריו דכמ"ש הרמב"ן בפרשת יתרו דעשה חשוב ביותר מל"ת עיי"ש ובכונתו נראה דאין סותרי' נגד דאי' במס' יבמות הנ"ל רק להיפוך הואיל דל"ת חמור בעבירתו ולוקין עליו משו"ה אין בקיומו שלא עבר איסורו מעלה גדולה כ"כ מאם עשה מצות עשה שעשה דבר טוב הרצוי לפני ה' ודאי קיום מעשה הטוב גדול מאם לא עשה רע בלבד והנה בס"ת במס' מגילה דאיתא מוכרין רק באיכא עלוי עיי"ש בדף כ"ה ע"ב וא"כ לעשות מ"ע חשוב והוי עלוי אבל לא מהצלה מעבירה אע"ג דחמיר בל"ת מ"מ לא הוי עלוי וצ"ע עוד בזה ולפי מ"ש לעיל דבקיומו בבת בנים מקיים מצוה דאורייתא ברשות משא"כ בשלא לשבת מיושב בלא"ה ואתי שפיר אבל מסתימות לשון רבינו נראה בכל גונא מוכרין: ועי' בכ"מ בשם שו"ת מרבינו בס"ת פסול בשאי אפשר לקרות ברבים עיי"ש ושו"ע או"ח סי' קמ"ג ובמג"א שם לקרות בלא ברכה עיי"ש. ועיין בירושלמי מגילה פרק בני העיר ה"א רב שמואל בר נחמן תורה חסירה אין קורין בו ברבים וכו' אתו שאלון לר' יונה ולר' יוסה מהו לקרות בו ברבים א"ל אסור ולא דאסור אלא מן גו דנפשהן עגומה אינון זבנין להון אחורי ועי' בשיורי קרבן שעמד על השו"ע הנ"ל בזה מירושלמי שדעתו באי אפשר לא יקרא עיי"ש וראיתי שהגאון מהר"א מווילנא ז"ל בשו"ע הנ"ל עמד על דברי הירושלמי עיי"ש:
תיק שהוכן לס"ת וכו' אבל הבימות וכו' והלוחות שכותבין עליו לתינוק להתלמד אין בהן קדושה. ועי' בראב"ד בשם הירושלמי דקדושת ביהכ"נ יש להם ועי' במג"א בסי' קנ"ג ס"ק ה' ובעה"מ ורמב"ן במס' סוכה בסוגיא דסוכה ישנה בפ"ק ובחי' הר"ן סנהדרין מ"ש בסוגיא דהזמנה אם ביהכ"נ הוי קדושה או תשמיש קדושה ומ"ש לעיל בזה בהל' תפילה עיי"ש ומירושלמי נראה דהוי ביהכ"נ פחות מתשמיש קדושה דס"ת: ועל השגת הראב"ד ותירוץ הכ"מ עי' במרכבת המשנה דהשגת הראב"ד הוי דעכ"פ איתא לוחות להתלמד דע"ז לא שייך קדושת ביהכ"נ וכתב לפרש במ"ש והלוחות וכו' שהיו כמו שכותבין באשכנז על הלוחות בביהכ"נ עשרת הדברות על הטבלא שתים שתים תיבות דמותר לסירוגין כמ"ש לעיל וכתב בזה ליישב המנהג דשרי הואיל והוא להתלמד ויגיד עליו ריעו דאיכא האנגלי"ן ובערוך ובמוסף הערוך אנגל"י היינו המלאכים בלשון יון כמו שנוהגין לעשות כרובים ושתי לוחות למעלה מארון הקודש וא"כ הוי בביה"כ ובאמת יש להם קדושת ביהכ"נ ולא קדושת ארון עיי"ש:
וכן רמוני זהב וכו' ואסור להוציאן לחול אא"כ מכר אותן לקנות בדמיהן ס"ת או חומש. ועיין בכ"מ דרבינו אינו מחלק בין יחיד לרבים ולא כן דעת הרא"ש שדעתו דיחיד הוי כמו שבעה טובי העיר בשלו ועיין בסי' ר"ע ורפ"ד ביו"ד ובסי' קנ"ג באו"ח בזה ובמג"א שם ס"ק כ"ג ובטו"ז ס"ק י' עיי"ש: וצ"ע בירושלמי סוף מס' בכורים דאיתא המוכר ס"ת של אביו אינו רואה סימן ברכה לעולם עיי"ש ודוחק לפרשו כמ"ש במג"א כאן גם שם בנתנו לקרות בו ברבים והנה תליא אם באם אין רואה סימן ברכה הוי באיסורא ועיין בכ"מ לעיל ה"א ובמל"מ שם ולרבינו צ"ל דבז' טובי העיר הוי בעל תנאי לדעתם משא"כ דכותב לעצמו דגם שיהיה בתוך ביתו ס"ת למצוה ואביו הכותבו כתבו לשם מצוה ולא יוכל להפקיע המצוה שיהיה בשלו אף דגם ביד הלוקח בקדושתו מ"מ המצוה כתבו לכם וכו' דבכלל זה שיהיה בביתו לא יוכל לבטל מעצמו וי"ל משו"ה נקטי בירושלמי המוכר ס"ת של אביו וכו' אף דהוא לא כתבו דנאמר דע"ד זה כתבו שיהיה תמיד שלו אפ"ה אין למכרו ולהרא"ש י"ל ג"כ דלא התיר המכירה ליחיד רק ביש לו עוד אחרת:
היה מהלך וכו' כל מי שישב לפני ס"ת ישב בכובד ראש באימה ופחד שהוא העד הנאמן לכל באי עולם שנאמר והיה שם בך לעד ויברכהו לפי כחו אמרו חכמים הראשונים כל המחלל וכו' וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. נראה במ"ש שישב וכו' באימה ופחד שהוא העד וכו' כי התורה תעיד על שכר ועונש כבדברי השירה ובקללות ובברכות הנאמרים בהתורה לכל העובר על דבריה והשכר למקיים דבריה ועי' ברמב"ן בפרשת האזינו וז"ל והנה השירה הזאת אשר הוא בנו לעד אמת ונאמן תגיד בביאור כל המוצאות אותנו וכו' וכו' ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן היה ראוי להאמין בה מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה לא נפל דבר אחד ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי אלוקים מפי נביא הנאמן בכל ביתו אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו ע"ה עכ"ל: וכשיראה התורה כאלו רואה עדים שמתרים בו על אותו העונשים להעוברים על דבריה ויראה כל ישראל עומדים על הר עיבל אומרים ארור אשר לא יקים את התורה וכו' ולכן ישב באימה ופחד ואמר העד הנאמן לכל באי עולם כי התורה תודיע גורל האדם והאומות כולמו וכמה נעים הפי' הזה בהמקרא והיה לך לעד: וכל "המחלל וכו' וכל המכבד וכו'" עיין במגן אבות להתשב"ץ שהביא נוסחא אחרת וגרסת רבינו כאשר השלפנינו: יש לפרש גופו מחולל וגופו מכובד על הבריות כי יתרון האדם על הבהמה במעלת נפשו הנקראת כבודו בהקדמה לס' בעל המאור עיי"ש וכל המכבד התורה חלק לו ביתרון הזה וגם יתרון לגופו כי נושא נפש קדוש ומורם לה' ולתורתנו ולהיפוך המחלל התורה העיד על עצמו שאין בנפשו חלק בנחלת ה' ובזוי מאוד והוא ממורדי האור וגופו נושא נפש רעה מחוללת וגופו מחולל הוא על הבריות אשר למטה ממנו התולעת אשר ברגלים ירמסנה כל זוחלי עפר גדולים ממנו במעלה כי המה עושים רצון קונם והוא מורד בו יתעלה וכל המכבד את התורה גם גופו נושא נפשו יתרון לו מעל גופות שאר הבריות ונכבד ביתר שאת ומורם מהם גופו מכובד מעל כל הבריות משכן נשמתו הטהורה למעון לה הנהנת מזיו כבוד העליון: