ע״ב גמר׳ אר״ז א״ר אינו עובר עליו ומותר וכו׳ וא״ד אינו עובר עליו ואסור. הנה הא דקתני במתני׳ דאם לא קרעו אינו עובר עליו ודאי בכל אנפין קמיירי בין בצלי ובין בבישול ואפילו עם שאר בשר, דהכי עיקר הרבותא דמתני׳ הוא להשמיענו דבחלב מתה לית בה איסור בב״ח מה״ת, דממעטינן מחלב אמו ולא בחלב שחוטה לקמן קי״ג ע״ב, ודבר זה לא קתני במשנה זולת הכא ומדקתני הכחל קרעו ומוציא את חלבו עכ״פ שמעינן דאיכא בחלב שחוטה איסור בב״ח מדרבנן, דמבשל בשר בחלב שחוטה דאסור לאכלו עכ״פ, אבל מדין הכחל עצמו שבישול או צלאו בלא קריעה מה דינו, מזה כפי הנראה לא דיבר התנא כלל, ולכן רב דקאמר מותר או אסור לאו לפרש משנתינו אתא, אלא דינא קאמר, והא דנסמך אלישנא דמתני׳ דאינו עובר עליו ומותר או אסור, היינו דלא תקשה ולא תידוק ממתני׳ דלישנא סובל ההיתר כמו האיסור דהרי האי אינו עובר דקתני דמשמע מני׳ הא איסורא איכא, הלא בעיקר אכילת בשר בחלב שחוטה ודאי לכ״ע איכא איסורא, ולכן גם בכחל בהדי בשרא עכ״פ אסור מדרבנן, וכמש״כ התוס׳ ד״ה הא איסורא איכא. אלא שנדחקו לפרש הא דפריך הש״ס מדיוקא דמתני׳ ארב דאמר מותר. ולפע״ד נראה דהש״ס קמותיב משום דרב העמיד דינו על לשון המשנה, אבל באמת אין כוונתו כלל להכניס דבריו במשנה אלא שדרכם היו להסמיך דינם שחדשו על המשנה, כמו שסמכו דבריהם על המקרא וכאשר הארכתי בזה בפתיחה, וכן הוא הכא דהתנא בכל מאמרו לא כיון אלא להשמיענו, דחלב שחוטה אין בה בב״ח מה״ת אבל יש בה מדרבנן, ובגוף דין הכחל רק תיקונו של לכתחלה קתני, דקרעו ומוציא את חלבו, אבל אם צלאו או בשלו בלא האי תיקון מה דינו, מזה לא דיבר התנא לא בפירוש ולא מדיוקי ודו״ק.

ע״ש גמר׳ א״ל ילתא לר״נ מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה, אסור לן דמא שרא לן כבדא וכו׳, א״א גרושה בחיי בעלה וכו׳, הנה הני קמאי דחשב אית בהוא שינוי טבעיי ושפיר קאמר דדכוותייהו שרא לן אבל בא״א ואשת אח וכותית דלית בהוא שינוי טבעי משאר נשים אלא איסורא דרמיא עלייהו ממתיקים אותם, כמ״ש בסוף נדרים, דס״ד דניחא לי׳ דלא למות בעל, דמים גנובים ימתקו ולחם סתרים יונעם, וא״כ לא שייך כלל דשרא לן כנגדן דכל דשרא הוה להו כשאר נשים, אבל י״ל דכל הני דחשב מן העריות גם במה דשרא כנגדן יש בהן קצת איסור דגרושה קראו התורה איש אחר דהוא מכניס לביתו אשה שבעלה מצא בה ערות דבר, אשת אח במקום מצוה אם אין כוונתו לשם מצוה הרי הוא פוגע בערוה, יפת תואר הלא לא דברה תורה אלא כנגד יצה״ר, ואין כאן היתר גמור אלא דלפ״ז בגרושה לא הי׳ לו לומר בחיי בעלה. דמהאי לישנא משמע דאית בה עדיין צד א״א. אולם זאת בלא״ה קשה דהרי גם מיתת הבעל דמתיר בעינן קרא כמבואר בפ״ק דקידושין וכדקתני במשנה וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל, ומכאן נראה דמיתת הבעל הוא היתר טבעי, ובתוס׳ הביאו בשם הקליר שכנגד א״א קאמר היתר יפת תואר, וכנגד כותית לא קאמר מידי והכל עשה עפ״י הירושלמי. כוונתם לפע״ד דעפ״י הירושלמי ריש קידושין דאין גירושין לב״נ ועיין שם במראה פנים שתמה על הרמב״ם פ״י מהלכ׳ מלכים, וא״כ ה״ה מיחת הבעל אינה מתרת, ולכן קאמר היתר דיפת תואר, ולעומת כותית לא קאמר משום דלדעת הירושלמי, גם ביאה ראשונה לא הותר עד אחר כל המעשים והרי היא גיורת ודו״ק.

תוס׳ ד״ה אינו עובר בסה״ד, ויש להעמידו לפי׳ הקו׳ שיש במים ס׳ וכו׳ ועיין בהגהות מהרש״ש שנתקשה לו, דמ״מ מה פריך הש״ס והא קתני שבשלו דיעבד והא בבישול אפי׳ בדאיכא ס׳ במים איכא עכ״פ ביטול איסור בב״ח של כחל לכתחלה, ואני גברא רבה החזינא אבל קושי׳ לא חזינא דהרי האי בב״ח בתערובות בא לעולם ולא אתא כלל לידי איסור ואין כאן ביטול איסור לכתחלה ועיין לעיל מה שכתבתי בדף ק״ח ע״א תוס׳ ד״ה אפשר לסחטו מותר ודו״ק.