ע״ב גמר׳ תנ״ה האבר והבשר המדולדלים בבהמה יכול יטמאו טומאת נבלה וכו׳, כתב הת״ח נקט בשר אע״ג דבשר כי יפול נמי אינו מטמא, לאשמעינן דדוקא טו״נ אבל טו״א מטמא עכ״ל לא ידעתי למה לי להשמיענו את זאת, הכי לא נדע זאת מאבר דמ״ש בשר מאבר לענין טו״א, ובלא״ה נראה דהאי ״ואפ״ה טו״א מיטמו״ אינו מלשון הברייתא אלא דהגמ׳ מוסיף זאת לתרץ המשנה, דאפ״ה יפה קאמר התנא דמטמא טו״א. אבל לפע״ד נראה לומר דנקט בשר דמטמא עכ״פ בקדשים כשאר טרפה, וכדעיל קכ״ג ע״ב, ואע״ג דטומאה זו רק מדרבנן, מ״מ שפיר כללו בהדי אבר לומר, יכול יטמאו טו״נ האבר מדאורייתא והבשר מדרבנן בקדשים. ולעיל נמי קאמר לשון רבים אי דאין מעלין ארוכה אפילו טו״נ נמי ליטמו. וקאי על אבר ובשר ומתיישב לפי תירוצי ולא לפי תי׳ הת״ח ודו״ק.

ע״ש גמר׳ מסייע לי׳ לרחב״א וכו׳, והתולש מהן בשבת חייב, עיין בת״ח שכתב דלא אגופה דדינא מסייע, דדלמא נמקו לא הוה כמדולדלים, אלא אהא דקאמר דיש דבר דהוה כתלוש לענין טו״א ולא לשאר מילי, מייתי ראי׳ עיי״ש. ולפע״ד לא נראה כן דהרי הש״ס לא מכח סתירת הדינים פריך מ״ש לגבי טו״א דחשוב כתלוש ולטומאת אבמה״ח חשוב כמחובר דזאת לק״מ, דהרי בריש פרקן קתני לגבי מפרכסת דמטמא טו״א ולא טו״נ, דלגבי טו״א חשובה כמתה, אבל לגבי נבלות חשובה כחיה, דריבה לטמא טו״א ממה שריבה לטמא טו״נ כדקתני במתני׳ שם, אלא דפריך אי דמעלה ארוכה הרי הוא מחובר ממש ולמה יטמא טו״א ואי דמיירי בלא מעלה ארוכה, ותלי רק בחוט השערה, למה לא נחשבהו לתלוש ויטמא משום אבמה״ח, וע״ז קאמר דיש לנו קרא דכי יפול דאתי נגד הסברא החיצונה. וא״כ הוא, אי לאו דשמואל מהכי יליף נמי לענין שבת דחשוב בצמקו כמחובר, באמת מנ״ל האי דינא לחייבו חטאת נגד הסברא החיצונה, אלא ודאי דמשם יליף וע״ז קאמר מסייע לי׳. ועוד זאת אי כדעת הת״ח הרי התוס׳ הקשו למה לא הביא סייעתא ממשנתינו ותירצו משום דאין מפורש במשנה דלא מטמא טו״נ אלא מדיוקי, ועדיין קשה למה לא מביא המשנה דריש פרקן דשם מפורש במפרכסת דמטמא טו״א ולא טו״נ, דלגבי טו״א חשובה כמתה ולגבי טו״נ כחיה, וצ״ל משום דמשם ליכא סייעתא על גוף הדין דצמקן הוה כמחובר, אבל מהכא שפיר איכא ראי׳ על גוף הדין. אבל הא ודאי אמת דעדיין אין ראי׳ דצמקו הוה כמדולדלים לענין טו״א, דאפשר דהוה יותר מחובר ממה שמחובר האבר התלוי בחוט השערה, וע״ז מביא אח״כ לימא מסייע לי׳ מתוספתא דירקות שצמקו באיביהן וכמש״כ התוס׳ ד״ה לימא. באופן דמסייע לי׳ הראשון הוא על סוף דינו דהתולש מהם בשבת חייב, ור״ל דמקרא דכי יפול עד שיפול נוכל למילף לכל מילי דאפילו חיבור כל שהוא חשוב כמחובר, וזאת פשיטא ודאי דצמקו אין חיבורו פחות מחיבור אבר לגוף התלוי בחוט השערה, אבל עדיין אפשר לומר דצמקו חשוב חיבור יותר ולא יקבל טו״א וע״ז מייתי מתוספתא דירקות שצמקו, ודו״ק.

תוס׳ ד״ה דרחמנא אמר כי יפול עד שיפול תימא מאי משמע כי יפול לענין זה וכו׳. הנה רש״י ז״ל כ׳ דאינו קרוי נבלה עד שיפול והוסיף תיבת מנבלתם דלא מכי יפול דרש אלא מנבלתם דלא מקרי נבלה כל זמן שיש לו קצת חיות, וכעין זה ממש פי׳ לקמן במתני׳ דאבר ובשר המדולדלים באדם טהורים פרש״י משום דכתיב כי ימות ודבקות מעט מציל מן הטומאה וכן פי׳ הברטנורא, והתויו״ט נתקשה שם ופי׳ כתוס׳ דהכא, דמוכי יפול מהם במותם קדרש. ועיין שם וכן לעיל במשנה מה שכתבתי דכל זאת ליתא דהרישא בהני משניות ר״ע שנאן, והוא לא ידע מדין דמיתה עושה ניפול ודו״ק.

ע״ש גמר׳ נשחטה הבהמה הוכשרו בדמה וכו׳ במאי קמיפלגי וכו׳ לכאור׳ נראה דהפשט כמו שאמר ר״א בסוף הסוגי׳ דבשחיטה מכשרת ולא דם פליגו דלר״מ דהדם מכשיר נתכשר גם האבר והבשר המדולדל דבהמה נעשית יד לאבר, אבל ר״ש דסובר דשחיטה מכשרת ולא דם, לגבי הכשר השחיטה לא שייך יד, דבשלמא בהכשר משקין י״ל דכל דנפל מים על היד חשוב כאלו נפל על האוכל בעצמו, אבל לגבי הכשר שחיטה, כיון דאין השחיטה מתרת האבר והבשר לדעת הרמב״ם מה״ת ולדעת התוס׳ ורש״י מדרבנן, הרי האי הכשר א״א לבוא כלל על האי אבר ואיך תהני מה שנותר הבהמה להכשיר את האבר, וסברא זו ברורה כל כך, עד שקשה לומר דהני אמוראי דלא קאמרי כר״א יחלקו על סברא זו. ואע״פ שהתוס׳ כתבו כן דהני סברו דגם בשחיטה שייך יד להכשיר לולי דבריהם הי׳ נראה לי, דאפילו נאמר דידעו מהא ברייתא דלעיל דף ל״ו ע״א דלר״ש השחיטה מכשרת ולא דם, מ״מ נראה להם דר״ש כאן דמהדר לדברי ר״מ דאומר הוכשרו בדמיה, לדבריו קמשיב דאפילו לשיטתך דהדם מכשיר לא הוכשרו האברים והבשר המדולדלים ומטעמים דקאמרו הני אמוראי כאו״א לפי דרכו, דאי משום דס״ל השחיטה מכשרת ולא הדם כבר נשנית לעיל במשנה ובברייתא דעת ר״ש, ומה שייך הכא ולא עוד אלא דהלשון נמי מורה דאהכשר דם דקאמר ר״מ קפליג דהני המדולדלים לא הוכשרו, מדקאמר לא הוכשרו דמשמע הם לא הוכשרו אבל הבהמה הוכשרה דאי משום דאעיקר הכשר דם פליג הוול״ל שחיטה מכשרת ולא דם וממילא הוה שמעינן דלא שייך על המדולדלים האי הכשר וכסברת ר״א דעל זו לא פליג שום אדם כנלפע״ד ודו״ק.