ע״ב תוס׳ ד״ה עד שצבעו פטור, עיין מה שכתבתי ע״ז במשנה ברש״י שם, - והנה הא דהביאו התוס׳ מפרש״י מכ״י שפירש שקודם שגזז חמש צאן צבע, והעביר עליו קולמוס דמשמע מתוס׳, דלפי פי׳ זה לא הי׳ קשה קושיתם מה קמ״ל ר״ח מתני׳ היא, דזה אינו דטעמא דרש״י ז״ל שמחק פירוש זה, משום דבגמ׳ לקמן פליגו ר״ח ורנב״ה בגזז ומכר, ר״ח מחייב ורנב״ה פוטר, ופלוגתא זו על האי משנה איתמר, דהרי הציון שבגמ׳ הוא, לא הספיק ליתנו וכו׳, ופליגו בפירוש המשנה דר״ח מפרש אפילו בצבעו אחר גמר הגיזה ופטור משום מזיק מתנות כהונה כשמעתי׳ דאלו משום דצבעו קודם חיובא מעט מעט, בזה לא נפטר הגזז ומכר חייב, ורנב״ה ס״ל דמתני׳ בצבעו מעט מעט קודם דאתי לידי חיובא דגזז ומכר פטור, ולכן מחק רש״י פירוש זה שהוא דלא כר״ח אלא דלפ״ז מיושבת קושי׳ התוס׳ דהרי ר״ח מפרש המשנה כשמעתי׳, אבל אין הכרע לזה, דהרי רנב״ה פליג, וקרוב לדברים אלו כתבו התוס׳ בעצמם אלא שלא ביארו דבריהם ככל הצורך, דהיינו דשני מ״ד דלקמן פליגו בפי׳ המשנה וחד מינייהו ר״ח במפרש המשנה כשמעתי׳, ודו״ק ועיין עוד בדיבור שלאחר זה.