ע״ב תוס׳ ד״ה מתיב ר״י, רש״א הוכשרה בשחיטה, מדרבנן לא פריך דאמרי דם מכשיר, דהכשר דם חשוב כהכשר מים ויין שהכל משקה עכ״ל, כוונתם דלא תימא דמדם חללים ישתה, לא ילפינן אלא דם אדם שנקרא משקה, אבל דם בהמה חיה ועוף לאו מטעם משקה קמכשיר, אלא מילפותא דעל הארץ תשפכנה כמים, דאיתקש דם למים לענין הכשר, וכאשר כתבנו לעיל דממשנה דמכשירין דקרי לי׳ תולדה, משמע דאינו אלא מדרבנן וא״כ הוול״ל נמי מדרבנן דר״ש, לכך כתבו התוס׳ דזה ליתא, אלא דדם מטעם משקה מכשיר כמו מים ויין, דמדם חללים ישתה שמעינן על כל דם בע״ח דאיקרי משקה, וכאשר כתבנו לעיל לדעת הרמב״ם, אדרבה עיקר הילפותא מדם חללים ישתה על דם של בע״ח קאי, ולא על דם אדם, דלא נאמר אלא דרך מליצה, אלא דלפ״ז אינה מובנת הקושי׳ שהקשו אח״כ מבוצר לגת שכתבו״, וא״כ מאי פריך וכו׳״ ומה שייכות יש לקושי׳ זו להא דלא פריך מדרבנן דאמרו הוכשרו בדמיה, ודו״ק.