דף מ״ז ע״א א״ר ה׳ אוני אית לי׳ לריאה וכו׳ חסר יתיר או חליף טרפה, מדלא הזכיר וורדא, ע״כ בזמנם לא היו לבהמות וורדא, אלא להני חיוי ברייתא, וממילא לרבא כל דאית לה וורדא, הוה יתיר וטרפה, וה״ה לר״א כן, ומ״מ אנן מטריפין בין חסר ובין יתר ורדא, ועיין בב״ח סי׳ ל״ה ודו״ק, ובעיקר הענין של חסר יתיר וחליף, יש בזה ב׳ שיטות, הרשב״א בתשו׳ כתב, דחסר וכן יתיר מתחלת ברייתו יוכל לרבות כחול ימים, ומ״מ טרפה דיתר כחסר, וחסר כנטול, עיין ש״ך יו״ד סי׳ נ״ז סקמ״ח ובפרמ״ג שם, ולכאור׳ חסר כנטול, לא מצינן אלא דצ״ל דהוה בכלל כל יתר כנטול והוא קיצור לשון, ור״ל יתר כחסר וחסר כנטול, כאשר כתבנו לעיל מ״ג ע״א, ברש״י ד״ה לא תיפק ולפ״ז כל יתר וחליף בריאה, בכלל ריאה שנקבה, וההלכה לא אתא אלא על נקובה, אלא הלכה אחרת אתא על כל יתר כחסר וחסר כנטול, ובכל האברים וה״ה בריאה וחסרה ריאה דמתני׳ כר״ש או כרבנן וס״ל חסרון בפנים שמיה חסר, אבל לא חסרון אונות דלא אתא אלא בהלכה מיוחדת כנ״ל, אבל הרמב״ם בפיה״מ וכן בחיבורו היד החזקה ס״ל, דחסר מנין האונות הוא בכלל חסרה הריאה, דאתא בהלכה בין ח״ט ועיין לעיל ר״פ, דלרמב״ם לשיטתי׳ דכל היכי דקתני ניטל חסר כשר ע״כ לית לי׳ דחסר כנטול, וממילא גם יתר כחסר אינו הלכה, אלא דיתר אינו יכול לחיות כמו חסר דמחליש כח האבר ע״י שיש יתר, ואין אחד מהם יוכל לעשות פעולתו כראוי עיין בהגהת מהרש״ש שם, על הא דכל יתר כנטול, ואי דחזינן דחסר או יתר חיין ימים רבים, לרמב״ם לא קשה לי׳ כאשר כבר ביארתי זאת לעיל ודו״ק.

ע״ש גמר׳ האי ביני וביני וכו׳ וקרי לטבחא ע״י עינוניתא דוורדא ופרש״י צ״ל אונה קטנה על שם קלישתה ואדומה, עכ״ל הנה ממה דקרי לי׳ ביני וביני ועינוניתא דוורדא, הוציאו האחרונים כמה וכמה הלכות, להטריף שינתה ממקומה ותוארה, עיין בסי׳ ל״ה בהגה וראיתי מקשין, למה לא נקפיד שתהי׳ אדומה ביותר דע״ש זה קרו לי׳ וורדא, (ולא נאכל בשרא כלל), ואמרתי דיל״י, דבכל הני שינויים במקום ותואר שהם מתולדה, יש לומר דהאי לאו וורדא היא, אלא יתרת אחרינא והוא חסרה וורדא וטרפה, אלא בשינוי מראה דאפשר שנשתנה ע״י חולי וכדומה אין כאן הוכחה לומר דחסרה וורדא, ומשום שינוי זו, אין להטריף כמובן, אלא דאחר האמת הלזה נפלו כל הני חומרות בבירא דכיון דשם וורדא לא מורה על שום פסול, למה נדרוש עינוניתא וביני וביני, ובלא״ה אני תמה על הני חומרות הלא כפי דמוכח מגמ׳ אין זה אונה קבוע, וכפי שכתבו התוס׳ בדורותם באמת רק חיוי ברייתא היו להם, ומש״ה רבא לא הזכירה במנין האונות, ואיך אפשר לחדש טרפיות חדשות כאלו, על סמך קנה רצוץ כאלו דלכל הרואה בעיני שכלו הישר את השקיל וטרי׳ לא ימצא בכל הני לשונות מקום לדקדק בהם, הרי אמר האי ביני וביני, יאמר נא האומר איך נוציא מזה דאם עומדת בין ארוכה ועבה לאומה, תו לא מקרי ביני וביני, וממה דאמר ר״ה לר״א, וקרי לי׳ טבחא עינוניתא דוורדא, ודאי דליכא למשמע מני׳ מידי, דהרי ר״א לא ידע מהאי ביני וביני כלל, ורצה למיטרף מאן דאית לה, והשיב לו ר״ה, דכל הני חיוי ברייתא אית להו, ולחזק דבריו הגיד לו דקרי לי׳ טבחא עינוניתא דוורדא, ולא עוד, אלא דודאי לא ממה דקרו לה טבחא ילפו, אלא ממה דהגיד לו ר״ה דקרו לה כן, ואיך אפשר לומר, דר״ה דהשיב לר״א שרצה להטריף בדאית לה, דאין להטריף משום דלחיוי ברייתא אית להו, שמחדש לו ברמז דאדרבה אי לית לה, או אפילו רק שנתה מקומה ותוארה טרפה ולא יכולתי לשלוט ברוחי מלהגיד כזאת ודו״ק.