שם ע״ב גמרא, מיתיבי בשר בשדה טרפה מה ת״ל פרש״י אטרפה קאי, למה קראו טרפה ומה מלמדינו בכך, הוה לי׳ למכתב בשר בשדה לא תאכלו, ותמיה לי הלא טרפה דקרא כמשמעו כאשר פרש״י ז״ל בריש אלו טרפות, וכן לקמן דף ק״ב ע״ב ד״ה ובשר בשדה, וז״ל בשר בשדה משמע שפירש ממקומו זהו בשר מה״ח, וטרפה כמשמעו. אבל כוונת רש״י ז״ל דמדלא כתיב וטרפה בויו המחלקת מוכרח דקאי אלמעלה, ולמאי הלכת׳ קראו הכתוב להאי בשר היוצא טרפה, ומש״כ דהו״ל למיכתב בשר בשדה לא תאכלו, ר״ל לאו זה לחוד וטרפה לחוד, ואם הי׳ רוצה לחברם הו״ל לחברם בוי״ו המחלקת. והתוס׳ לקמן כתבו, דלהכי אכל במה״ח ומן הטרפה אינו לוקה אלא חדא משום דלא כתוב וטרפה בוי״ו ש״מ דחד לאו הוא, וא״כ לכאור׳ נימא גם כאן דלאוכל מן היוצא ומן הטרפה, דלא לקי אלא חדא אתא הא דכתיבי יחד, ולא לדרוש ממנו דשוב אין לו היתר בחזרה, אלא דזה א״א דיהי׳ על אבר היוצא איסור יוצא ואיסור טרפה לדעת הראשונים ז״ל, דאיסור יוצא לא שייך רק בנשחטה אמו שחיטה כשרה, וא״כ לענין מה חברם הכתוב אלא ודאי דלהוי כטרפה שאין לו היתר.

ע״ש גמרא אבעי׳ להו לדברי האומר אין לידה לאברים הוציא ידו והחזירה וכו׳, עיין ברא״ש דהרי״ף ז״ל חולק עם רש״י ז״ל, וס״ל דלהאי לישנא דמערבא דפליני ביש לידה לאברים, גם ר״י מודה לרב דאבר עצמו אסור, ולא מהני חזרה, ומאי דקאמר מאי בינייהו לא על שתי הלשונות קאי, רק על רב וריו״ח. ולפי״ז בהאי פלוגתא דיש לידה לאברים פסקינן כריו״ח, ואבעי׳ דידן אי מועיל חזרה לענין רוב העובר או לא, אליבא דהלכתא. והנה לא פירש לן הרא״ש ז״ל דלפי שיטת הרי״ף למה קמבעי דוקא למ״ד אין לידה, דהא גם למ״ד יש לידה מצי למבעי, כיון דחזרה אליבא דשניהם לא מהני, והספק שמא חזרה מבטל הלידה לגבי המעוט הנשאר, דאע״ג דהני אברים אסורים ולא מהני להם שחיטת האם, מ״מ אפשר דלמעוט הנשאר מהני, א״כ ה״ה למ״ד יש לידה, איכא למימר הכי. ולא עוד אלא דאם נאמר דיש חילוק בין יש לידה לאין לידד לענין זה דהחזיר האברים. א״כ למה לא קאמר הש״ס האי איכא בינייהו. בשלמ׳ לרש״י דמאי בינייהו קאי על ב׳ הלשונות לא קשה כנ״ל, אבל לרי״ף דקאי על פלוגתת ריו״ח ור״ל, א״כ הך נמי איכא בינייהו. שוב ראיתי כי מהרש״א במהד״ב הרגיש בכל זה והניח ביש ליישב. וכוונתו דיש לומר דהא גופי׳ קמבעי׳ לי׳ אי איכא בינייהו דוקא הא למיסר מיעוט אבר שבפנים, או דגם הא איכא בינייהו דלמ״ד יש לידה לא מהני השחיטה למעוט הנשאר בפני׳, בהוציא אברים אברים והחזירן עד שהשלימו לרוב, ולמ״ד אין לידה מועיל שחיטה למיעוט הנשאר דכיון דהדר הדר. והסברא לחלק בין הני מ״ד לענין הך דינא היא, דלמ״ד יש לידה בלאו קרא דובשר בשדה, מסברא דיש לידה לאברים ידעינן דלא מהני חזרה לאבר שנולד כבר, או דדרשינן טעמא דקרא, דלא מהני חזרה משום דיש לידה לאברים, וא״כ ממילא דאם יצאו רוב אברים בחזרה זא״ז, ודאי דהוה כילוד, ולא מהני השחיטה גם על מיעוט הנשאר שלא יצא, אבל למ״ד אין לידה א״כ הסברא דתועיל חזרת האברים אף לגבי עצמן, וגזה״כ הוא לאסור אבר היוצא אף שהחזיר כטרפה, אבל לגבי להיות הולד כילוד אפשר לומר, כיון דהדר הדר וכ״כ ברא״י, ויש לכיון כן ברשב״א עיי״ש.