דף צ״ג ע״א תוס׳ חתכי׳ ומלחי׳, בסה״ד, מדנתן הבה״ג שיעור לשהיית מליחה כשיעור צליי׳ עכ״ל. כוונתם דמהא דשמואל דמליחה הרי הוא כרותח אין ראי׳, דיש לפרש דמליח לאורחא קאמר ולא מליחה לקדרה, אבל מבה״ג דיליף מדשמואל דשיעור מליחה כשיעור צלי׳ מוכח דמפרש הא דשמואל דמליח לקדרה קאמר, ובגוף שיטת ר״ת עיין לקמן בסוגי׳ דכבדא ובמה שכתבנו שם ודו״ק.

גמר׳ אתמר טבח שנמצא חלב אחריו וכו׳, עד והלכתא להלקותו בכזית לעברו בכשעורה עכ״ל הגמ׳, ידוע דלא שייך הלכתא במקום דליכא מחלוקות, וכפי הנראה מר זוטרא לא פליג אר״פ, ולכן אמר נמי אמר מר זוטרא ולא מר זוטרא אמר, ומ״מ דעת הרשב״א ז״ל דמר זוטרא אתא לאפלוגי אדר״י, דבעי כזית במ״א, אולם הרי״ף והרמב״ם ז״ל פסקו כמר זוטרא וכר״פ דמפרש, דר״י ורב יהודה לא פליגו ולפ״ז נשאר הקושי׳ דגמ׳ קאמר והלכתא מכלל דפליגו, ועיין במהרש״ל ז״ל דרוצה לתרץ זאת, אבל דבריו אינם מובנים ומסתמא טעות הדפוס ערבבו דבריו עד שהמה משוללים הבנה. אולם לפע״ד נראה לפרש דודאי מר זוטרא לא פליג אר״פ, אלא דממה דאמר דשיעורא דרב יהודה בכשעורה הוא במקום אחד ושיעורא דר״י בכזית הוא אפי׳ בב׳ וג׳ מקומות, נצמח ממילא דאפשר לומר דלא כר״פ, דלעולם לעברו ולהלקותו חד שיעורא הוא, אלא דקאמר של מ״א בעינן עכ״פ בכשעורה, אבל בין כולם גם לעברו בעינן כזית, אלא דפחות מכשעורה לא מצטרף לכזית, ור׳ יוחנן דיבר משיעור שבין הכל והוא כזית ואפי׳ לעברו, ולא מלקינן כלל, ולכן בעי כאן לקבוע הלכתא דלא תימא כיון דלפי דברי מר זוטרא הרי בעינן לידע האי שיעורא דכשעורה גם לר״י דאמר בכזית דהיינו לענין צירוף ב׳ וג׳ מקומות דלא מצרפינן פחות מכזית, קמ״ל דניהו דזה ודאי אמת כן הוא מ״מ הלכתא ג״כ כר״פ דיש חילוק בין לעברו ובין להלקותו דבכשעורה לחוד מעברינן ומ״מ גם בכזית דמלקינן בעינן ודאי דבכשעורה במ״א עכ״פ דפחות מכשעורה לא מצרפינן לכזית. ופלא תראה דהרמב״ם ז״ל משנה הא דאמרו בגמ׳ בב׳ וג׳ מקומות וכתב אפי׳ במקומות הרבה, ולכאו׳ רצה לשלול בזה דבכזית מצרפינן גם פחות מכשעורה וצ״ע ודו״ק.