אע״פ שהביטול חד בתרי הוה ממש כמו בסנהדרין דהמיעוט כמאן דליתא דמי, כמו שביארנו למעלה מ״מ לבטל חתיכת איסור בשנים של היתר לכתחלה, אסור מה״ת לעשות כן וכמו שהבאתי מנוב״ת יו״ד סי׳ מ״ה, דהרי אמרינן לא אמרה תורה שלח לתקלה, ואל תתמה על החפץ שהרי בדאורייתא לא מצינן חילוק בין לכתחלה ודיעבד, דאנן על מעשה הביטול אמרינן שהיא עבירה בידו, וטעמא דהא מלתא הוא דגם בסנהדרין רק מדוחק אמרה תורה ארל״ה, וכעין שאמרו טומאה דחוי׳ בציבור ולא הותרה, לכן מה״ת מחויבים לחזור אחר טהרה אם אפשר, כן הא דסמכינן ארוב סנהדרין ואין חוששין אדעת המיעוט הוא מדוחק, כדי שלא תתפרד האומה ותקרע התורה לקרעים, וכאשר הבאתי בהקדמה דברי החינוך בזה, וא״כ ה״ה לבטל בידים איסור בהיתר הוא אסור מה״ת, ועיין ברשב״א ז״ל סוגי׳ דמכריזין דף צ״ד ע״א שכתב דמעיקר הדין מותרין ליקח בשר שביד נכרי בעיר של טבחי ישראל, משום דאסור למכור להם טרפה שמא ימכרנה לישראל, ומשמע דמדין תורה קאמר דהוה כמו שלח לתקלה, ואי קשי׳ לך הלא מקרא מלא דיבר הכתוב בנבלה, לגר אשר בשעריך תתננה או מכר לנכרי, אף אני אשיב לך, הרי כתיב ״ואכלה״ שהוא שפת יתר, ואתא לומר דרק כשתדע דיאכלנה בעצמו, וקאי האי ואכלה גם אנכרי, ואם תרצה לדקדק יותר, נאמר דדוקא בגר תושב איכא חששא זו שיחזור וימכרנה לישראל, ולא בנכרי שבא מארץ אחרת דממנו לא יקחנה ישראל, דשמא הביאה ממקומו, ועכ״פ הדין דין אמת דלבטל איסור חד בתרי אסור מה״ת, ובזה מצאו חז״ל סמך לגזור על דבר שיל״מ שלא יתבטל דכל שאפשר להמתין עד למחר שלא נצטרך לבוא להיתר חד בתרי בטל שהתירה התורה בקושי, טפי עדיף.

אבל כל זאת בתערובות מב״מ דאפילו אם יתבטל באלף רק מטעם חד בתרי בטל קאתינן עלי׳, אבל בלח בלח שאינו מינו שאינו שוה עם האיסור לא בשמא ולא בטעמא, לאו מטעם חד בתרי בטל הותר, אלא משום דפנים חדשות בא לכאן ועצם האיסור נשתנה לד״א, ועי״ז פקע ממנו שם האיסור, והוא סברת רבינו יונה ז״ל, מובאה במ״א או״ח ריש סי׳ ר״ו, דכל שהאיסור נשתנה לגוש אחר גם בלי תערובות פקע איסורו ממנו, אלא דאנן לא פסקינן בזה כוותי׳ כמבואר שם במ״א, אבל הטעם הוא משום דאמרינן בבכורות דף ו׳ דכל היוצא מן הטמא טמא, ולכן כל שנשתנה לד״א עכ״פ יוצא מן הטמא מקרי ואסור, אולם איסור זה הוא איסור חדש דילפינן מבת היענה, דביצים וחלב מן הטמאים אסורים, ועיין ברמב״ם דכל איסור יוצא אין בו מלקות משום דאין זה אלא כמו איסור ח״ש, ועיין בחדושנו בסוגי׳ דשחלא קמא בשמעתן ביאור ארוך בשיטת הרמב״ם הלזה, ואפילו לדעת התוס׳ דדרשה גמורה היא ואית בי׳ מלקות, מ״מ מודים דאיסור חדש הוא דבלאו דטרפה וטמאה בשר כתיב, וחלב וביצים לאו בשר נינהו, ובמקומו שם הוכחתי דבר זה מכח כמה קושיות שנתקשו בהן האחרונים, כמו שהקשה הנו״ב איך ס״ד בגמ׳ דחלב תהי׳ אסורה מכח דם נעכר ונעשה חלב, כיון דגם דם שבשלה מותר, וכן חקר הפלתי איך נתיר נטל״פ בחמץ בפסח, כיון דגם אפרו אסור, וכדומה מן הקושיות, ועל כולם אני אומר דאיסור יוצא הוא איסור חדש, וכן אפר החמץ אינו חמץ, אבל יוצא מן החמץ, ואיסור זה חל אחר שפקע עיקר האיסור ע״י השתנות עיי״ש, בסוגי׳ דשחלא קמאי, והנה ידועה סברת המרדכי מובאה באו״ח סי׳ ק״כ ס״ב דבתערובות לא מצי חייל איסור חדש לכן ענבים שבתוך הגיגיות שנתבקעו בשבת, היין שיצא מהם מותר לשתות, מפני שבתערובות בא לעולם ולא חל עליו איסור משקין שזבו, ואע״פ שהוא דשיל״מ, וה״ט דדשיל״מ לא בטל משום דחד בתרי בטל לאו היתר גמור הוא, אלא בקושי התירה התורה, לכן גזרו חז״ל להמתין עד למחר, משא״כ באיסור שבא בתערובות לעולם, אמרינן דלא התחיל לחול ולא בעי ביטול, וזה ברור, וא״כ גם בתערובות מבשא״מ כיון דנשתנה בשמא וטעמא לגוש אחר ופקע מני׳ איסור הראשון מה תאמר שחל עליו איסור יוצא, הלא הוא איסור חדש דלא מצי חייל בתערובות.

ומה מאד יובנו בזה דברי התוס׳ הסתומים וחתומי׳ ביצה ל״ט ע״א ד״ה משום על הא דאמר ר״א דמים ומלח של חברתה אינה בטלה בעיסה משום דהוה דשיל״מ, והקשו בתוס׳ והא דשיל״מ רק במינו לא בטל, אבל בשאינו מינו בטל, ותירצו וז״ל ״וי״ל דאה״נ דלא אמרינן לי׳ אלא במב״מ, והכא גבי תחומין שאני דחמירי כאלו הוה מב״מ כיון דממונא הוא״, עכ״ל, ומי כחכם יודע פשר דבר זה, אבל לפי הקדמתנו שכל אלקות דיבר בהם, דהנה מתחלה רצה הש״ס לומר דממונא לא בטל מכל וכל, דאם יתערב קב חטין בט׳ קבין של חבירו יאכל הלה וחדי, ואחיכו עליה ומסיק דניהו דממונו לא בטל אבל איסורא התלוי בממונא שפיר בטל, וע״ז משני ר״א דהני מים ומלח לא בטלו משום דשיל״מ, והטעם כיון דעכ״פ ממונא לא בטל לגבי קנין הבעלים, וא״כ אף בתערובות מבשא״מ ונשתנה הגוש בשמא ובטעמא לגוש אחר, האי שינוי אינו קונה רק בגזלן, אבל לא בשואל, וא״כ עדיין נשאר ממונא של המשאיל ומה תאמר מ״מ לגבי איסור תחומין בטל ברוב או בששים של השואל, הרי שוב מכח חד בתרי בטל קאתינן עלי׳ והוה לי׳ דשיל״מ ולא בטל, זו היא כוונת התוס׳ ברור כשמש בצהרים בס״ד.

ובזה השלמתי הפתיחות לחיבורי זה בעזהי״ת ושבח לאל עליון שעזרנו עד כה ויה״ר שאזכה לראות חבורי זה יוצא בהדרו מתחת מכבש הדפוס ויתבדרון מילי בעולם עוד בחיים חיותי אכי״ר.