דף קי״ב ע״א גמר׳ ומ״ש לכי תיכול עלה כורא דמלחא, ופרש״י כשתמדוד לי כור של מלח בשכרי וכו׳ ולעיל דף י״ב ע״א הוסיף רש״י ז״ל דבדיחותא בעלמא הוא, אולם לפע״ד נראה דהאי תיכול אכילה קאמר, וכוונתו כי יש שני מיני שואל אחד המסתפק בסברא ושואל על ענין הדומה, משום דמסתפק מפני שיש לחלק בסברא, שני שואל סתם ואע״פ שלא ידע שום סברא לחלק בין הנושאים, מ״מ שואל על שני דברים הדומים אולי יש חילוק ביניהם והוא לא ידע, והנה בכל מקום שתמצא האי לכי תיכול עלה כורא דמלתא, הוא על אופן ששאל בזא״ז על שני ענינים הנראים לדומים, ומ״מ יש חילוק ביניהם, וכאשר השיב המשיב באחד לאיסור ובשני להיתר, חזר ושאל ומ״ש. מזה נשמע דהשואל שאל סתם בלי שעלה על דעתו שיש חילוק ביניהם, וא״כ קשה מה עלה על דעתו לשאול, ולא פשט לעצמו מן הראשון על השני, ועיין במהר״ם שיף ז״ל שנתעורר ע״ז, אבל הוא מה שהשיב לו לכי תיכול עלה כורא דמלתא, כי יש שואל ע״ה שלא נסמך על עצמו לדמות מלתא למלתא אולי יש הפרש בין הנושאים, והוא לא ידע, ואם אח״כ באמת השיב המשיב משונה בשני ממה שהשיב על הראשון, שואל ומ״ש, כי לא מחכמה שאל על השני, אבל אם הי׳ השואל בעצמו מסופק בסברא אם יש לדמותם או לחלק ביניהם, לא הי׳ חוזר ושואל ומ״ש. והנה השואל בלי טעם הוא כמאכל טפל בלי מלח, כי המלח ממתיק ונותן טעם במאכל, ולכן כאשר שאל ומ״ש ונתגלה שהוא שואל כסתם ע״ה, בלי להסתפק בסברא אלא משום שאינו סומך ע״ע לדמות מלתא למלתא, הרי שאלתו היתה כמאכל טפל בלי מלח, לכן השיבו לו לכי תיכול עלה כורא דמלתא, לרמז לו ששאלתו היתה חסורה מלח ששאל בלי טעם ודו״ק.

ובגוף איסור לאנוחי כדא דמלתא גבי כדא דכמכא אני תמה דהחשש שיפול מן הכמכא לתוך המלח ואח״כ ימלוח קדרתו, אינו מביאו לשום איסור דמסתמא איכא ס׳ בקדרה נגד המלח שנותנים לתוכו, ומכש״כ נגד הכותח שנתערב במלח, ואפילו לפי מה שכתבו התוס׳ שימלוח בשר, עיין בלב ארי׳ שגם בזה מסתמא ס׳ נגד הכותח, ואיך יאמר על דבר כזה שבשום אופן א״א לבוא לידי איסור, דאסור להניח זה אצל זה. ואולי משום מבטלין איסור לכתחלה נגעה בה דהאי איתי׳ לאיסורא בעינא, אלא דגם זאת אין כאן, דהרי לא ידע ולא כיון לבטל, ובפרט בב״ח דשניהם היתר לא שייך כ״כ אין מבטלין זה בזה לכתחלה, עיין לעיל בסוגי׳ דטיפת חלב מה שכתבנו בזה. ואולי מה״ט הי׳ לרמב״ם ז״ל שיטה וגירסא אחרת בזה, והוא דאין להניח זה אצל זה בסמוך ממש, מפני שהמלח שואב טעם הכותח, ונמצא מבשל בשר במנא שיש בו טעם חלב, וניהו דודאי בטל טעם החלב בקדרה, אבל הלא אנן אסרינן ליתן אפי׳ מעט חלב בתוך הקדרה לכתחלה, והאי ודאי הוא ששואב טעמו ואינו חשש שמא יפול, כמו לפי׳ רש״י ודו״ק.