דף קי״ח ע״א גמר׳ שומר דכתב רחמנא למה לי׳. והיינו דעל כל זרע זרוע, כמש״כ רש״י ז״ל ש״מ לצרף, והנה לדעת הרמב״ם ז״ל וכמבואר בתו״כ דלהתטמא טומאת עצמן לא בעינן שיעור, דאפילו כ״ש מקבל טומאה, וכאן בקרא הלא רק מטומאת אוכלין שיתטמאו דיבר הכתוב, וכדמסיים וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם, וקשה לומר דבאם אינו ענין שדינן אאוכלין טמאים שמטמאין משקין או אוכלין אחרים למאן דאוכל מטמא אוכל, דזאת הוה לי׳ להש״ס להזכיר. אולם לפי מה שביארנו לעיל, גם לרמב״ם בעינן הכא צירוף דכיון דהשומר בתבואה שסובב את כל האוכל אי לאו דמצטרף הוה טהרה בלועה וביה״ס. ובזה תבין מה שכתבו התוס׳ ד״ה שומר, דכיון דיד מכניס ומוציא ושומר מכניס ומוציא, שוב לענין צירוף לא בעינן תרי קראי אהכנסה ואהוצאה, הכוונה בזה דכיון דלא מקרי טהרה בלועה ע״י שהשומר מצטרף, הרי דהוא כאוכל ממש ולא שייך לומר בשומר שהוא מכניס ומוציא, אלא כל זמן שלא ידעינן שמצטרף לשיעור האוכל, אבל לאחר שזכינו שמצטרף תו הוה כאוכל ממש ולא שייך כלל מכניס ומוציא. ועיין בלב ארי׳ מה שכתב על דברי התוס׳ ודו״ק היטב.

רש״י ד״ה תנור מטמא אוכלין מאוירי וכו׳, כל הנך דקאמר תיתי מיני׳ בבנין אב קאמר, וכ׳ המהרש״א ז״ל לא ידעתי מי הכריחו לכך, דהא שפיר מצינן למיעבד ק״ו מהנך פירכות דקאמר תלמודא, ועיין בלב ארי׳ דקמתמה על המהרש״א דאיך אפשר לומר דהא דקאמר ליתי הנך מזרעים בק״ו, משום חומר שיש בהן, דא״כ מה זו דקאמר תו לייתי הנך מתנור, דהא כבר אסיק אדעתי׳ דאיכא איזה חומר בתנור מה שאינו בזרעים עיי״ש. ואני בער ולא אדע, הכי כוונת המהרש״א דזרעים נילוף מק״ו משניהם בב״א, דזה ודאי ליתא דהא הני שנים הוה להו שני כתובים הבאים כאחד, ואין מלמדין והוא מדה בתורה ומיעוטא, הנך אין אחרינא לא ואפילו בק״ו א״א ללמוד, אלא כוונתו דלפי מה דאמרו לעיל דבכל אחד מהני תלת יש חומר מה שאינו באחרינא, הלא יש ללמוד חדא מתרתי בק״ו והצד השוה, דהיינו זרעים מנבלה בק״ו, ומה נבלה שאין טומאתו מרובה אית לי׳ יד ק״ו זרעים שטומאתו מרובה, ואם נפרך מה לנבלה שכן טומאתה יצאה מגופה, נשיב תנור יוכיח, ואם נפרך מה לתנור שכן מטמא מאוירו נשיב נבלה תוכיח, וחזר הדין וכו׳ אלא מה דיש להעיר על המהרש״א הוא, דילמא רש״י ז״ל נמי כיוון לכך, ומה שכתב דכל הנך דקאמר תיתי בב״א קאמר, כוונתו על חדא מתרתי במה הצד כנ״ל, וקרי לי׳ בנין אב משום דפרכינן עלי׳ פרכא כל דהו, כיון דהוה חדא מתרתי וכדלעיל דף קט״ז ע״א, וכאשר כתב רש״י ז״ל כאן ד״ה מה להנך שכן מיטמאן ודו״ק.