ע״ב רש״י ד״ה חטין בקליפתן וכו׳, וה״ה לאוכל שחלקו, וה״נ הוה מצי לתרוצי בריה שאני אלא תירוצא דחיקא הוא עכ״ל, בהגהות שטמ״ק על הדף בש״ס ווילנא כתב, דהאי וה״נ וכו׳ עסה״ד לא נמצא בספר כ״י, ועיין בח׳ ק״ז זצ״ל דמפרש דברי רש״י דלשנויי בריה שאני שינויי דחיקא הוא, דאע״ג דלענין איסור חשיבא ברי׳ כשיעור שלם, מ״מ לענין שיעור טומאה דחוק להחשב בריה, אבל לענין להחשב בריה להצריך לה יד ושומר לענין זה אין דוחק עכ״ל, ודבריו הקדושים נפלאים ממנו, דאפילו ע״צ הדוחק א״א לומר דלענין טומאה נחשוב בריה, שלא נצטרך שיעורא, דהרי עיקר ילפותא דמכל זרע זרוע הוא דשומר מצטרף להשלים השיעור, הרי דאע״ג דזרע בריה הוה, מ״מ בעינן כביצה. וטעמא כמש״כ למעלה דטומאה כאיסור דבעינן איסור מתחלת ברייתא, ולכן טומאה חדשה דאינה מתחלת בריית׳ לא מצי חייל. אבל הכא דאנו רוצים להשלים השיעור ע״י השומרים, וקמבעי אי שני שומרים על שני כחצי ביצה נמי משלימין, אם נימא דאין שני שומרים על שני כחצי ביצה משלימין ליכא לחלק בין בריה לשאינו בריה, אלא מצד דוחק גדול דהרי חשיבות בריה לא מהני אלא בחדא, אבל בתרי בריה להחשב כחדא מהיכי תיתי, ואדרבה בעיני יפלא, איך עלה על דעת קדשו של רש״י ז״ל, אפילו על צד הדוחק לתרץ כן קושי׳ הש״ס, ולכן יפה מחק השטמ״ק כל דברי רש״י בזה, ודו״ק.

תוס׳ ד״ה שומר אוכל שחלקו וכו׳, וא״ת ואמאי לא משני דאין השומרים מצטרפין, ומיירי כגון שיש בין כל הגרגרין כביצה בלא שומרין, והשומרין מכניסין ומוציאין וכו׳ עכ״ל, לפי מה שכתבנו לעיל בריש פרקן דשומר הזרעים שמכסה את כל הגרעין אי לאו דמצטרף לאוכל לא הי׳ מכניס ומוציא, משום דהוה טהרה בלועה שאינה מקבלת טומאה ניחא, דלא מצי מתרץ כן ודו״ק היטב.