דף קכ״ב ע״א משנה אלו שעורותיהן כבשרן וכו׳, ר׳ יהודה אומר וכו׳, גירסת הרמב״ם וכן איתי׳ במשניות ר׳ יוסי. ואולי משום אידך דר׳ יהוד׳ גרסינן תרי פעמים ר״י למה לי, אבל זה ליתא דלעיל רק הא דאף עור חזיר הבור, דברי ר״י המה, אבל ועור חטרת וכו׳ חוזר לדברי ת״ק, ורק הפסיק בדברי ר״י שחולק על הא דמדייק הת״ק בחזיר דוקא של ישוב, להוסיף אף חזיר הבר, ואח״כ חוזר לדברי ת״ק, וכן הוא במה שתנא אחרי דברי ר״י בתרא, וכולן שעבדן וכו׳ שהם דברי הת״ק סתם מתני׳ אלא שהפסיק בדברי ר״י שחולק על הלטאה. אבל דברי ריב״נ שאומר שמנה שרצים וכו׳ הניח לבסוף אחר שסיים דברי הת״ק, כי לא רצה להפסיק כל כך בדברי הת״ק, ומיושב בזה מה שדקדק המהרש״ש בהגהותיו ודו״ק היטב.

תוס׳ ד״ה עורות אביו ואמו שטיחין, ואע״ג דמת אסור בהנאה וכו, מ״מ לא הי׳ גזרו רבנן משום הך חששא וכו׳, והא דלא קשי׳ להו כיון דאסור בהנאה למה להו לגזור טומאה, דביומא כ״ג ע״ב אמרו דחמירי להו טהרת כלים יותר מהורג את הנפש ועיין פסחים פ״ה ע״א.