דף קכ״ט ע״א גמר׳ אמר אביי הרי אמרו כופת שאור שיחדה לישיבה טומאתו לאו דאורייתא והתוס׳ התמיה, דא״כ אמאי בטלה מתורת חמץ ומותר להניחה בביתו וכתב ק״ז זצ״ל דמיירי בביטול דסגי מדאורייתא, ולא הבנתי דהרי כיון שיחדה לישיבה הרי לא כיוון עליה בביטול חמצו, אם לא שנאמר שבפירוש ביטלו הא חדא, אבל יותר תמוה דהרי משמע דשרי להשתמש בה בפסח לישיבה ואין לך חזרה מן הביטול יותר מזו, אלא די״ל דלגבי חמץ דהתורה גילתה דביטול בלב ובמחשבה מהני להנצל מלאו דבל יראה מכש״כ שיחוד לישיבה תהני לבטלו מתורת חמץ, אלא דלפ״ז אין זה אלא לשיטת רש״י ורמב״ם ז״ל דקרא דתשביתו אתא לביטול, אבל התוס׳ דסברי דביטול הוא מטעם הפקר ולא מקרא, לא שייך כאן האי ביטול מטעם הפקר, דהרי משתמש בו ושוב מצאתי מקצת דברי בלב ארי׳ ודו״ק.