ע״ב גמר׳ א״כ ציפור למעוטי עוף טמא למה לי. לפי מה שהבאתי לעיל בשם הרמב״ן ז״ל דכמה תנאים לא ס״ל דצפור טהור במשמע, א״כ להני תנאים באמת גם אם טרפה אינה חייבת לשלחה, ועפי״ז כתב קדוש זקני זצ״ל דמה״ט פוטר הרמב״ם ממלקות גם באם טרפה, משום דלא ברירא לי׳ הא מלתא. ולא אוכל לירד לסוף דעת קדשו, דאיך רוצה לפרש דמה שכ׳ הרמב״ם בהלכ׳ י״ב בשחט מקצת סימנים וכו׳. ואם לא שלח אינו לוקה, דקאי נמי אדלעיל מני׳ בהלכ׳ י״א דהיתה האם טרפה חייב לשלחה. דזה ממ״נ ליתא דאי מפרש כדעת הטור דשחט מקצת סימנים אאם קאי אז ודאי לעיל מני׳ באם טרפה הוו״ל לומר דאינו לוקה, ונדע ממילא גם בדין שלאחריו ואם נאמר דהאי גרע, משום דהוא עשאה טרפה, וע״י מעשיו אינה בת שילוח, א״כ ודאי קשה איך סמך הרמב״ם ברישא באם טרפה על הסיפא בעשאה טרפה לכתוב שם אינו לוקה. ואם נפרש כדעת הכ״מ וכאשר כן האמת דהרמב״ם נמי בשחט מקצת סימנים של האפרוחים, וכפרש״י, וא״כ הא דאינו לוקה כאן הוא משום דהוא איבעי׳ דלא איפשטא. ומה שייכות יש לזה עם הדין של אם טרפה השנוי בהלכה הקודמת, ולכן אין ספק דהרמב״ם לא חש להני תנאים דלא הזכירו בגמ׳ כאן משום דסתם מתניתין נמי מסייע להאי ברייתא דאם טרפה חייב בשילוח, דכיון דקתני במשנה עוף טמא פטור מלשלח הדיוק מני׳ דעוף טרפה חייב, וכאשר כתבנו למעלה דעוף טמא על ביצים טהורים במקום הפקר הוא כמעט מן הנמנע, ואי התנא הי׳ סובר דה״ה עוף טרפה פטור משילוח הי׳ נקט מה דשכיח יותר. ועל מה שיש להפליא, הוא הפימ״ש לרמב״ם שכ׳ דצפור נופל רק על עוף טהור שנ׳ כל צפור טהורה עכ״ל, והוא פלא דאדרבה מהאי קרא קשה על כלל זה וצריך ליישבו כדמתרץ בגמ׳ למעוטי בשחוטה דמצורע אתא ואיך מביא הרמב״ם ראי׳ לסתור וצ״ע.

ומה שכ׳ ק״ז ז״ל כאן דף ק״ס דהכ״מ כיוון במה שכתב דהגירסא האמיתית ברמב״ם הוא דשחט מקצת הסימנים. (והג״ה שם לא הבין מה תיקן), שכוונתו משום דסימנים לשון רבים ע״כ אאפרוחים קאי, דאאם דהכשרה בסי׳ אחד, לא הוול״ל מקצת סימנים, אלא מקצת סימן דאושט קאי, לא הבנתי מה רצה בזה שכ׳ דעוף הכשרו בסי׳ אחד, דהרי הרמב״ם הוא דס״ל דגם עוף בעי לכתחילה שני סימנים שלמים ומה״ת, אבל ודאי דכאן ממקצת ולא מרוב דיבר, וממילא דלא קאי על הקנה רק על הושט, אבל בשביל זאת מ״מ דרך לדבר על ב׳ הסימנים אפילו אם המדובר מנשחט אחד משום דהקנה לעולם נשחט תחלה, והרי שהה במיעוט סימנים והחליד במיעוט סימנים דלעיל דף ל׳ ול״א ולמאן דמפרש דאמיעוט קמא קאי׳, נמי קתני סימנים לשון רבים, ולא קאי אלא הושט, דבקנה לית לן בה. אבל כוונת הכ״מ לאפוקי מגירסת הטור שהביא ״שחט במיעוט סמניה״ דלפי גירסא זו ע״כ אאם קאי הגיה הכ״מ ״מקצת סימנים״ דאז אפשר לפרש דאאפרוחים קאי ודו״ק.

ע״ש במשנה היו שם אפרוחים מפריחין או ביצים מוזרות פטור מלשלח וכו׳, מה אפרוחים בני קיימא אף ביצים בני קיימא. ור״ל אפרוחים בני קיימא לאפוקי טרפות דאינם בני קיימא ונתמעטו מתקח לך ולא לכלביך, אף ביצים בעינן ראויין להוליד לאפוקי מוזרות, ואע״ג דהתנא דמתני׳ לא תנא בפירוש אפרוחים טרפות לפטור, נשמע זאת מהא דקתני עוף טהור על ביצי עוף טמא דפטור, דחד טעמא איכא דלך ולא לכלביך ובדאמר בגמ׳ לעיל, עיין ברמב״ם ז״ל שכתב בהלכ׳ ט׳ וז״ל: ״היו אפרוחים טרפות הרי אלו כביצים מוזרות ופטור מלשלח״, עכ״ל. ולא הבנתי הלא אפרוחין טרפות נתמעטו מתקח לך ולא לכלביך, אבל ביצים מוזרות נפש היפה תאכלם, אבל טעם הפטור משום דאינם ראויין להוליד ולא בני קיימא נינהו, ואיך תולה הרמב״ם אפרוחין טרפות בביצים מוזרות. וצ״ע כעת ודו״ק.