ע״ב גמר׳ העיד ר״ח בן אנטיגנוס על מוגרמת שהיא כשרה, וכתב רש״י ז״ל דהכי הלכתא, דכל עדות הלכתא נינהו, ועיין במהרש״א לקמן, על הא דקבע הלכתא כרחב״א משום דקאי ר״נ כוותי׳, שנתקשה על הש״ס שתלה הקביעות הלכה בדר״נ ולא כמש״כ רש״י כאן דכל עדיות הלכתא נינהו, ואני רואה כי גם על ר״נ גופא קשה, דבגמ׳ הוקשו לו, כמאן לא כרבנן ולא כריב״י, והשיב אנא לא חילוק ולא בילוק אלא שמעתתא ידענא, דאמר חיי׳ בר״א אר״י משיפוי כובע ולמטה שחיטתו כשרה, ומה לו לתלות בשמעתתא דאמוראי, אשר גם עליהם סובב הקושי׳, איך פסקו להקל באיסור תורה נגד המשנה אשר אמרה דמקום השחיטה בגרגרת, הוא מטבעת הגדולה למטה בין לרבנן ובין לריב״י, וע״כ דגם אמוראי רק על עדות דרחב״א קסמכו, וכמש״כ רש״י שם.

אבל מה שנלפע״ד בזה הוא, דלקמן קאמר ריב״ל דמגורמת דרבנן כשרה לריב״י, ומגורמת דריב״י כשרה לרחב״א, ופריך פשיטא, ומתרץ מהו דתימא רחב״א אדרבנן קאי, קמ״ל, ואימא ה״נ, א״כ העיד עליה מיבעי לי׳ עכ״ל דגמ׳, ולפ״ז י״ל דכיון דכל עצמיות העדות אינה מבוררת דקאי גם אריב״י, אלא מכח האי דקדוק קל, דאם רק אדרבנן קאי, העיד עליה הוו״ל, לכן לא סמך ר״נ לפרש מעצמו עדות זו של רחב״א, אלא עפ״י שמעתתא דהני אמוראי, וגם הש״ס לא קבע ההלכתא רק עפ״י ר״נ משום דאפשר לפרש עדות דרחב״א, באופן דלא פליג אעיקר מקום השחיטה, אשר מה״ט הוזקק גם ריב״ל לפרש לן דברי רחב״א, אלא דעדיין קצת דוחק הלשון שבגמ׳״, דהלכתא כרחב״א״ דהכי הוו״ל דהלכתא משיפוי כובע ולמטה משום דר״נ הכי ס״ל בדרחב״א, ועוד דהוו״ל להביא דריב״ל דהרי הוא המפרש דברי רחב״א דמכשיר גם למעלה מטבעת הגדולה ודו״ק.