דף כ״ו ע״ב רש״י משהחמיץ אין משיקו במים, דחמרא הוא וכו׳, ומים מטהרין בהשקה וכו׳, והיה חיבור ובטלי לגבי מקוה, כתבואה טמאה שזרעה בקרקע, וכו׳ אבל יין במים לאו זריעה הוא, דטעמא לא בטיל עכ״ל, באלו תיבות ״דטעמא לא בטיל״, אני רואה סתירה למה שכ׳ רש״י בתחלה, כי בתחלה כתב דהשקה מטעם זריעה הוא שמחברן למקוה, וה״ה דקודם שבטלו רביעית דמקוה, גם בשופכין לבור ריקן רביעית מים, היו נטהרים מה״ת למ״ד מקוה כולה שאובה מטהרת דכל שהמים נתחברו לקרקע עולם חברו למטעתן, ונטהרו מטומאתן שהי׳ עליהם בתלוש, וניהו דפסול שאיבה עדיין נשאר עליהם אבל טומאתן בטלה, אבל ביין דלא שייך חיבור לקרקע לא שייך ג״כ זריעה למים, וא״כ איך מסיים רש״י דמשום טעמא לא בטל אין זריעה, ואולי כוונת רש״י דאלו לאו טעמא הנשאר, הי׳ נתהפך היין למים ע״י ביטול וממילא מהני עליו זריעה, ובאמת יש מי שאומר דזריעה ג״כ מטעם ביטול קאתינן עלה, ובהל׳ מקוואות הארכתי בשיטות אלו, וכאן אין מקום להאריך בזה ודו״ק.

הדרן עלך פרק דכל שוחטין