דף כ״ט ע״א גמר׳, חדא בחולין וחדא בקדשים וצריכא וכו׳, ויש לתמוה טובא על האי צריכתא, דהאי טעמא דלדם הוא צריך, לא מספיק אלא להצריך לכתחלה כל הסימן, אבל לא ליפסול בדיעבד, וכאשר קאמר נמי לקמן, דאיר״י דקאמר עד שישחוט את הוורידין בקדשים, אמאי פליגו רבנן עלי׳, וכתבו התוס׳ בריש פרקן להוכיח מזה, דר״י רק לכתחלה קאמר ולא לעכב עיי״ש, הרי דהאי טעמא דלדם הוא צריך אין כדאי לפסול השחיטה, וכן כתב המעיו״ט על הרא״ש בריש פרקן, וכש״כ דקשה לצד השני של הצריכתא, דקאמר, דאי אשמעינן בקדשים דסגי ברוב, הוו״א דבחולין דלא צריך לדם, גם בפלגא סגי, וזאת מהיכי תיתי, דמה דשייך לגוף השחיטה, ודאי דאין חילוק בין קדשים לחולין, אבל מה שנלע״ד בזה, דהאי צריכתא קאי על ההלכה דקתני רבי דאתא על הושט ועל הקנה ועל רוב א׳ בעוף ועל רוב ב׳ בבהמה, דכתבנו לעיל דרישא סותר לסיפא. ולכן פרשנוה לפי שיטת הרמב״ם ורש״י, דאיכא לכתחלה ודיעבד בהאי הלכה, דלכתחלה בעינן סי׳ שלמים, ובדיעבד רובא נמי שפיר דמי, וע״ז קאמר עתה, דלולי דאשמעינן תנא דבקדשים וחולין חד שיעורא איכא, ושווין הן בזה, היינו מתרצים האי הלכה הכי, על הושט ועל הקנה בקדשים, ומשום דלדם הוא צריך, הצריכה התורה שחיטת כל הסימנים, ועל רוב וכו׳ הוא בחולין, דלא צריך לדם, ואי אשמעינן דבקדשים סגי ברוב, עדיין יש מקום לפרש ההלכה דעל הושט ועל הקנה בחולין, ומתפרש להיפך דסגי בכל דהו, דהיינו מעשה טרפות, והא דקאמר בפלגא סגי אין הכוונה פלגא דוקא אלא ה״ה פחות מפלגא, ותדע דבקנה ודאי דגם בפלגא לא סגי, דהא פשיטא דעכ״פ מעשה טרפות בעינן, וע״כ על הושט קאי משום דמיטרף בפחות מרוב, ולכן נקט פלגא אבל לאו דוקא פלגא ממש, ובהכי הי׳ ההלכה מתפרש יפה, וכדי ליתן טעם דמהיכי תיתי נחלק בין קדשים לחולין, קאמר האי טעמא דבקדשים לדם הוא צריך, לכן מסתבר לאוקמי האי הלכה דקאמר שני שיעורין, שיעור הגדול בקדשים, ושיעור הקטן בחולין, אבל לא דאנן הוה פסלינן מה״ט בקדשים בשחט רק רובא, ובזה תבין דברי התוס׳ בד״ה, אבל בחולין דלאו לדם הוא צריך, אימא בפלגא סגי, שנתקשו להו, והא קתני חצי א׳ בעוף ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה, ולכאו׳ מה קשי׳ להו, דהא אפשר דמדרבנן פסולה, וכמו דמוקמינן לעיל אליבא דמ״ד מע״מ כרוב, אבל לפי האמור דהאי פלגא דהכא, לאו פלגא ממש קאמר, אלא מעשה טרפות, וקאי אושט, אין מקום לפסול מדרבנן, דכיון דגם בכ״ש סגי ליכא למיגזר מידי כמובן.

ומה מאוד מיושב נמי בזה קוש׳ המהרש״א, שהקשה למה לא משני הש״ס לעיל, דפריך מהא דחצי אחד בעוף, על רב דס״ל מע״מ כרוב דמתני׳ בקדשים ומשום דלדם הוא צריך, ולפי הצעתנו לק״מ, דלעיל חצי ממש קאמר רב דהוה כרוב, וא״כ א״א לומר דבקדשים משום דם בעינן משהו נוסף על הרוב, דבהאי משהו יותר לא יצא דם יותר, ועוד דלעיל לא קאי לפרש ההלכה, כי היכי דנימא דהא דקאמר על הושט ועל הקנה מחצה קאמר ומיירי בחולין דהרי ההלכה דעל הושט ועל הקנה לא מיתפרש אלא כולו או מעשה טרפות, אבל מחצה מהיכי תיתי, וא״כ אינו אלא מדרבנן ומהיכי תיתי דנפסול קדשים בשביל זה, וזה ברור ואמת ואין צריך לכל מה שנדחקו האחרונים בזה ודו״ק.