ע״ב גמר׳ השתא מיגזל גזלה וכו׳ הקשה המהרש״א ז״ל דאיזה גזלה איכא כאן דהא פועל אוכל מדינא בדבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה כדאמרינן בפ׳ הפועל עיי״ש במה שנדחק לתרץ, ולפע״ד לק״מ דאין לאשה זו המסייעת לחברתה בטחינה דין פועל כי לא בעל התבואה שכרתה כי אשתו מחויבת לטחון לצרכו כדתנן בכתובות והאי אשת חבר המסייעת לה אפילו נאמר סיוע שיש בה ממש לא עשתה טובה לבעל התבואה אלא להאשה ופשיטא דאם שכיר לטחון תבואת חבירו ישכור לו מסייע שהאי מסייע לפועל אין לו דין פועל לאכול מתבואת בעה״ב וז״ב ודו״ק.

רש״י ד״ה מפני שחשודה מחלפת והא הכא דלאו לטובה הוא ואיש נכרי הוא ובמס׳ דמאי קתני לה ולא קתני המתקלקל וכו׳ עכ״ל לכאור׳ האי ״ובמס׳ דמאי קתני לה״ שפת יתר הוא ולא חשוד רש״י ז״ל לכתוב דברים בטלים שאין בהם צורך לפירוש הגמר׳ אבל באמת דבריו כאן מזוקקים ואין בהם ייתור דרש״י לשיטתי׳ דמפרש הא דמתרץ הש״ס התם נמי מורי׳ ואמרה לה דלטובת בר בי׳ רב קמכוונת דליכל חמימא ונתקשה לי׳ למה לי׳ להש״ס להמציא טובה חדשה דכדי לאכול חמימא כיון דכבר אמר לעיל דמחלפת המתקלקל בחמותה ואי משום דכאן לא קתני בהדיא כמו לעיל הלא הא דכדי ליכל חמימא נמי לא קתני ומה לי זו או זו לכן הוצרך רש״י ז״ל לומר דמס׳ דמאי קתני לה בהדי משנה דלעיל ואם דגם בפונדקית מטעם מחלפת המתקלקל חיישינן למה לא כרך ותני הנותן לחמותה ולפונדקית בחד בבא וע״כ לומר דפונדקית שהיא זרה אצלו לא שייך לומר שתעשה לאיש נכרי טובה גדולה כזו להחליף המתקלקל אבל טובה כל דהו להחליף קרירא בחמימא תעשה ולכן חלקם התנא לשתי משניות ודו״ק.