דף ע״ט ע״א גמר׳ מהו דתימא אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור וכו׳ קמ״ל, ופרש״י ז״ל דאין כאן שום צד מיוחד דהא מבלבל זרעי׳ ומינא באנפא נפשי׳ הוא דמקרי, והוא מין בפ״ע מעין סוס וחמור, וכעין זה כתבו התוס׳ ליישב הקושי׳ מחצי׳ שפחה וחצי׳ בת חורין דאסורה לחצי עבד וחצי בן חורין, וסיימו בחגיגה דף ב׳ ע״ב, דמה״ט שרי לרכוב על פרדה ולית בה משום כלאים. ולי קשה דא״כ למה לא דנינן להני שתי פרדות שאחד מסוס וחמורה ואחד מחמור וסוסי׳ לשני מינים, דהא משונים בקולם ובתוארם החצוני וכדאמר בגמר׳ דהאי עבי קלי׳ והאי צניף קלי׳, והאי רברבן אודני׳ וזוטר גנובתי׳, והאי זוטרן אודני׳ ורבה גנובתי׳. דבשלמא אי דיינינן להו מצד אב ואם לחצי סוס וחצי חמור שפיר י״ל, דכל מיני פרדות אחת הוא דבשניהם איכא צד סוס מסוס וצד חמור מחמור ולא איכפת לן שהצדדים מתחלפים, אבל אי נימא דפנים חדשות ברי׳ משונה ובפני עצמה איכא כאן, דהוא מן בפ״ע, הרי דגם זה משונה מזה ואיכא כאן שני מינים, אבל לאמר דמין בפ״ע הוא ומ״מ כל מיני פרדות אחת הן, נראה כאוחז החבל בתרי ראשון וצ״ע, ועיין לקמן בדברינו.

ע״ש גמר׳ אלמא קסבר [אין] חוששין לזרע האב וסימנים דאורייתא עיי׳ בתוס׳ ורשב״א ז״ל, דגם ר׳ אבא ספוקי מספקא לי׳ קאמר. וקשה לי טובא דהאי סימנים דאורייתא דקאמר כתב הר״ן בחידושיו בשם הרמב״ן ז״ל דאין זה כמו סימני אבדה דמספקינן בב״מ אי דאורייתא אי דרבנן, אלא כמו סימני ביצים דלעיל דף ס״ד ע״א, דאמרינן גבייהו סימנים לאו דאורייתא, דהיינו שאינם מקובלים אצלנו מהללמ״ס, וכאן קאמר דמקובלים מהללמ״ס, ודלא כרש״י ז״ל. והדבר מוכרח דמה ענין לזה לסימני אבדה דשם חיישינן דלמא גם אחר אבד חפץ כזה בסימן כזה, והוא כמו דחיישינן לתרי יוסף בן שמעון. אבל כאן כיון דהני תוארים מקובלים דבא מן הסוס והחמורה הכי, ומן החמור והסוסי׳ הכי, מה תימא דלמא לפעמים משתנה הדבר, הלא בכל התורה כולא אזלינן בתר רובא, ורוב הפרדות באודנין רברבן וגנובתא זוטרא בר חמרא, וכי גרע האי רובא מרובא דעלמא כגון רוב בהמות כשרות דסמכינן עלי׳ אע״ג דאיכא מעוט טרפות, וע״כ כמו שפירש הר״ן ז״ל בשם הרמב״ן, דהא גופא אתא לאשמעינן דהני סימנים מקובלים בידינו מהלכה, דבר חומרא וסוסי׳ כך תוארו, ובר סוס וחמרא כך תוארו, וא״כ ע״כ דאין חוששין לזרע האב מכח ודאי, דעל הלכה א״א לאמר בספוקי מספקא ואי חוששין לזרע האב, אין כאן נפקותא בהני סימנים.

ועוד זאת הקשו האחרונים ז״ל דאי ספוקי מספקא לי׳ איך מוכח דס״ל סימנים דאורייתא, דאפילו רק מדרבנן הלא שרי מכח ס״ס, שמא חוששין לזרע האב ושמא חד מינא הוא. אלא שבזה י״ל אי סימנים אלו לאו דאורייתא א״כ איכא לספוקי נמי שמא אין כאן תערובות ב׳ מינים דסוס וחמור כלל, אלא דזה כולו סוס וזה כולו חמור, אלא דנשתנה צורתו במקרה זה במקצת כעין סוס, וזה במקצת כעין חמור, ועיין בראש יוסף, ודו״ק.