דף פ״ח ע״א תוס׳ ד״ה ור״י סבר דמו ואפילו מקצת דמו תימא דספ״ק דבכורות סברתם הפוכה וכו׳, לכן נראה שאין לדמות הדרשות אלא מה שהש״ס מדמה וכו׳ עכ״ל, מכאן ראי׳ למה שהזכרתי פעמים אין מספר, כי רוב דרשות חז״ל מיוסדות על סברתם ושכלם האלקי, או על קבלתם, כי רק אם נאמר כן נוכל לקבל מש״כ התוס׳ דאין לדמות הדרשות אהדדי רק מה שמדמה הש״ס ומשום דלא תדע אם הסברא נותנת גם כאן לדרוש כך, או שהיה הענין מקובל כך באומה מאז ומקדם, וטרחו למצוא סמך לדבר בקרא, אבל הקרא לעולם אינו מוכיח כלל כי הלא אפשר למדרש כך או כך, וזה ברור ואמת וכל שאינו מקבל הכלל הזה לא יצא מסבך הקושיות לעולם.