ע״ב רש״י ד״ה ואבע״א אפילו בישנה וכגון שליבנה באור. ויל״ד דמלשון דקאמר תרתי אבע״א ואבע״א משמע דקאי להעמיד התירוץ שמתרץ בחדשה וקאמר אבע״א דפסק בי׳ גווזא ואבע״א דליבנה באור ומש״ה קרי לי׳ חדשה וכמו דאמרינן בפסחים מובא כאן בתוס׳ לעיל דאמר ר״א לדידי חדתא דעבדי לי ומפרש דכעין חדתא ע״י נורא. ויש ליישב דרש״י קשי׳ לי׳ דדרך הש״ס לעולם לאחר התירוץ היותר מרווח ולהקדים התירוץ החלוש וא״כ קשה כאן הוא להיפך דכדי לתרץ מה דמוקי בחדשה יותר מרווח לומר דפסק בי׳ גווזא שהוא חדשה ממש מלומר כגון שליבנה באור ועשאה כעין חדשה, ולתרץ את זאת קאמר רש״י ז״ל דלא קאי להעמיד התירוץ דחדשה אלא קאי על גוף הקושי׳ ותפ״ל לתרצה ואז יותר מרווח לומר דליבנה באור דמצי מיירי בכל סתם סכין שתשמישו לשחוט ולחתוך בשר מלהעמיד בסכין דפסק בי׳ גווזא דוקא. ועוד נלפע״ד דבלא״ה ליכא לתרץ הכא דחדשה דקאמר היינו שליבנה באור דעיין ברשב״א ז״ל שכתב דסגי בהגעלה ולאו דוקא נקט שליבנה באור אלא לרווחא דמלתא קאמר כן וא״כ א״א לתרץ בזה האי בחדשה דקאמר כמובן ועיין בלב ארי׳ ודו״ק.

ודע דהא דקאמר דפסק בי׳ גווזא לע״ז ופרש״י חתיכת עצים לא ידעתי איך נעשה הסכין בזה משמשי ע״ז כי זה מקרי משמשי דמשמשי כי הכורת עצים להסיק לע״ז העצים גופן אינם נאסרים כמו שכ׳ רש״י ז״ל הכא דלכ״ע במשמשי עכו״ם בעינן עד שיעבדו ואיך יאסר הסכין משום שימוש העצים שהם גופן עדיין לא נאסרו. וצ״ע וכעת לא פניתי לעיין ולא באתי רק לעורר את המעיין.