ע״ב גמר׳ מתני׳ דלא כר״י, דתני׳ ר״י אומר אינו נוהג אלא באחת והדעת מכרעת את של ימין, איבעיא להו מיפשט פשיטא לי׳, ומאי דעת דעת תורה, או דלמא ספוקי מספקא לי׳ ומאי דעת דעת נוטה, עכ״ל הגמר׳, ויש לתמוה איך אפשר לספוקי בשל שמאל דקרא סתמא כתיב ולא בא ליסתום אלא לפרש ודוחק גדול לומר דמספקא לי׳ דלמא איכא רמז בתורה על של שמאל אלא דאנן לא ידעינן לדרשו, (אולם במד״ר פ׳ ע״ח איתי דאיכא מ״ד בשמאל ודרש מקרא עיי״ש דאיכא חלופי גרסאות שם) אבל הנראה לפע״ד דר״י לשיטתי׳ דס״ל לבני יעקב נאסר, שפיר מצי לספוקי בשל שמאל, דאם לבני יעקב נאסר אז אין זה ציווי, אלא סיפר המעשה דבני יעקב קבלו על עצמם שלא לאכול את גה״נ, וכיון דכתיב עד היום הזה אנו יודעים דהקב״ה הסכים על ידם, שנשאר איסור זה לעולם, וא״כ לא הי׳ נחוץ ליכתוב בתורה מאיזה גיד המדובר, אם של ימין או של שמאל, הלא פשט איסורו בעם קודם מ״ת, ואם של שמאל נעתק ולא אכלו של שמאל, עד מ״ת למה להם לפרש יותר, אבל לחכמים דס״ל דבסיני נאמר והוא ציווי כשאר ציווי התורה אין מקום להסתפק בשל שמאל כלל, אם לא שנאמר דשניהם נאסרו כדעת המשנה.

וכתב הראש יוסף ז״ל דהמשך לשון האיבעי הוא, דאי אמרינן ספוקי מספקא לי׳ אפשר דמתני׳ ר״י היא, ר״ל דלא פליג ארישא דלאיסורא קאמר דתרווייהו איסורין עכ״ל, אין כוונתו דרישא ר״י אמרה ונוהג דקאמר לאיסורא קאמר, דא״כ כי פשטינו דמיפשט פשיטא לי׳ נימא דחכמים דפליגו ספוקי מספקא להו, ומספק קאמרו דנוהג בתרווייהו, אלא ודאי דזה ליתא דנוהג משמע מכח ודאי, ועוד דהרי בהדי׳ תנן לקמן צ״ו ע״א (ובמסורת הש״ס בדף הסמוך נסמן תוספתא פ״ז והוא טעות) דאכלה מזה כזית ומזה כזית סופג שמונים, אלא דכוונת הראש יוסף הוא לומר דר״י נמי מודה דעכ״פ לא אכלינן לתרווייהו, לכן לא חש התנא להזכיר כאן דר״י פליג, וסמך אמתני׳ דלקמן דקתני ר״י אומר אינו סופג אלא ארבעים, ועיין בלב ארי׳ בריש פרקן דנדחק ליישב למה לא תנא דר״י פליג דאינו נוהג אלא באחת כמו דתנא דפליג בשליל. ולפע״ד באמת נראין דברי הראש יוסף ז״ל דגם לר״י לא אכלו גיד של שמאל אפי׳ אי מיפשט פשיטא לי׳ דשל ימין מטעם דלא אתו לאחלופי ובפרט דכפי שראיתי במד״ר פע״ח דר׳ יוסי ס״ל דנוהג רק בשמאל עיי״ש כי איך נוכל לצייר לעצמנו פלוגתא דתנאי בתראי ר״י ור״מ בדבר הנהוג בכל יום ובכל מקום אם מנקרים ב׳ ירכות או רק הימנית אלא ודאי דלא אכלו שניהם אלא פלוגתתם הי׳ אי מעיקר הדין כן הוא או רק מצד ספק או חומרא בעלמא, ועיין עוד לקמן מה שנכתוב בזה בס״ד וד״ק.