אחין השותפין כו' בפ' מי שמת תנן האחין השותפין שנפל א' לאומנות נפל לאמצע חלה ונתרפא נתרפא לעצמו וכתב הרמב"ן בתשובה סי' נ"א ז"ל האחין השותפין גרסי' ול"ג והשותפין בוי"ו דדין זה באחין השותפין בלבד לפי שאנו רואין האחין כל זמן שלא חלקו תפוסת הבית כאלו כולן א' וכאילו היה האב קיים בנכסים שירשו מהאב והם ובניהם מתפרנסין מתפוסת הבית ודוקא תפוסת הבית (ר"ל שנתפס מחמת כל בני הבית) אבל נפל לאומנות ונעשה חייט או סופר מה שעשה עשה לעצמו וזהו ששנינו האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות כו' ומפרש בברייתא דהיינו אומנות המלך כלומר דוקא לאומנות המלך שהמלך רגיל למנות אנשים לפקח על מלאכתו ולוקח אחד מכל בית למוכס או שוטר מבית זה חודש א' וכן מבית שני חודש ב' וכיון שהם עדיין שותפין אם נפל אחד מהן לאותו אומנות אף ע"פ שהוא חריף יותר ומהיר במלאכתו ביותר אין אומרים מחמת חריפותו נתמנה והריוח לעצמו אלא הרי הוא לאמצע וכן אמרו שם בגמרא פשיטא ל"צ אע"ג דחריף טפי כו' נתבאר מדבריו שאחין כל זמן שלא חלקו מסתמא ניזונים יחד מתפוסת הבית ומ"ש דגרסינן האחין השותפי' לא בא אלא לאפוקי אחין שודאי אינן שותפין כגון שחלקו (דהו"א אע"פ שחלקו כיון שדרים יחד ובני איש אחד נינהו נתפס בשביל כולם) אבל שהם אחין שלא חלקו עדיין ירושת אביהן וכ"ש שותפין שנשתתפו בפי' לחלק בכל רווחים והם ניזונים ג"כ מהאמצע שאם נפל אחד מהן לאומנות שהכל לאמצע ומ"ש הרמב"ן לפי שאנו רואין האחין כו' עד וכאילו היה אביהן קיים כו' היינו לומר דבהם אע"פ שלא התנו ביניהן שיהיה הכל לאמצע מ"מ כל שלא חלקו כאילו האב קיים וכל אשר להן היה לאביהן וכן מוכח מלשונו ע"ש זו דעת הרמב"ן ובדבריו נתבארו דברי רבינו שבתחילה דייק וכתב האחין השותפין (שהיא הגירסא הנכונה) לאפוקי אחין שחלקו ואח"כ כתב או שאר שותפים כלומר שהן דומים לאחין היינו שניזונים מהאמצע וכדי של"ת אחין דוקא קאמר שיש להן שייכות יחד מאביהן מש"ה כתב או שותפין. אבל הרמב"ם פ"ט מהלכות נחלות כתב ז"ל אם מחמת אביהן מינהו כגון שהיה אביהן יודע בדבר זה ואמרו נעמיד תחתיו בנו כדי לעשות חסד עם היתומין אז הפרס לאמצע ואם מחמת עצמו מינהו ה"ז לעצמו עכ"ל. משמע מזה דהכל תלוי באחין שותפין לא בשאר שותפין כלל דודאי בעינן שיהיו שותפין דהא תנן אחים שותפין וכן העתיק ב"י ל' הרמב"ם ובש"ע שלו כנ"ל כוונת רבי'. ולא כב"י שמשמע מדבריו שפי' דברי הרמב"ן הנ"ל דר"ל באחין שהן שותפין דוקא ולא בשאר שותפין ע"ש ודוק:

חלה אחד מהן באונס כו' כבר העתקתי ל' המשנה וז"ל הגמרא שם שלח רבין כו' כל זה כ' הרא"ש בפסקיו ואח"כ כ' תוספתא ארשב"ג כו' [עיין בב"ח שמביא ל' הגמרא והתוספתא] וכ' ב"י וז"ל מלישנא דתוספתא משמע כו' [עיין ל' ב"י בב"ח] ואני אומר דיש לתמוה על הב"י דהמדקדק בל' התוספ' יראה שכוונתו כדעת רבינו ולא כמו שהבינה ב"י דז"ל שם חלה ונתרפא כו' [עיין בב"ח שמביאו] ולהבנת הב"י קשה מה זה שכתבו וסיימו כן תירץ הר"י מהו קשה ליה שעליה תירץ כן אלא ודאי בא לומר כו' [עיין בב"ח שהגאונים מהרו"ך והב"ח כיונו בפי' התוס' לדבר אחד] שוב עיינתי בפסקי התוס' ומצאתי בהדיא שדעת התוס' כמ"ש וכן הוא דעת רבינו וס"ל אף שהרא"ש הביא מימרא דרבין משמיה דר' אלעאי ואח"כ הביא ג"כ התו' לאו משום דס"ל דהתוסכתא ע"פ אוקימתא דרבין קאי אחלה בפשיעה וביה קא מפליג בין יש לה קצבה לאין לה כמו שהבין ב"י אלא דתרי אוקימתו' נינהו אלא דרבין מוקי למתני' בין יש לה קצבה בין אין לה ובחלה בפשיע' והתוספתא מוקי לה באונס וברפואה שיש לה קצבה ותרווייהו הלכתא נינהו לכן הביאם הרא"ש כמעתיק לשון המימרות לא להיות חד פי' לחברתה גם ברמב"ם כתב בקיצור שני המימרות ואף שרי"ו ג"כ כתב כמו שהבינו הב"י סברא דנפשיה קאמר והתוס' והרא"ש ורבינו לא ס"ל הכי ודברי הרמב"ן בחידושיו אינם מוכרעים ובסמ"ג ובחידושי אגודה משמע ג"כ כדעת רבינו. ומ"ש ב"י (ולפי הבנתו בדברי התו') ליישב דברי רבינו ז"ל ואולי כי נוסחא אחרת היתה לו בתוספתא שכתוב בה בד"א ברפואה שאין לה קצבה אבל ברפואה שיש לה קצבה מתרפא משלו עכ"ל פי' לפירושו דס"ל דרשב"ג קאי אדיוקא דמתניתין (דהא ודאי לא קאי אאוקימתא דרבין שהיה אמורא) דמתניתין איירי בחלה בפשיעה אבל באונס ה"ז לאמצע וע"ז קאי בד"א ברפואה שאין לה קצבה כו' וזהו ודאי דוחק גדול. ודע שעל מ"ש התוספות וכן בכתובות גבי אלמנה כו' כתב הרמב"ן ואף על גב דאיכא לאיפלוגי בינייהו בטעמא אנן לא פלגינן עליה דרשב"ג מסברין כיון דאיהו אזיל לטעמיה ואיפסק הלכתא כוותיה בחד דוכתא עכ"ל ההיא דכתובות הוא דף נ"ב ת"ר אלמנה ניזונת מנכסי יתומים וצריכה רפואה הרי היא כמזונות רשב"ג אומר רפואה שיש לה קצבה מתרפאה מכתובתה רפואה שאין לה קצבה הרי היא כמזונות ע"כ ומ"ש הרמב"ן דאיכא לאופלוגי כו' היינו כמ"ש ס"ס קע"ו בשם הרא"ש דאפשר דמעשה ב"ד שאני אלא כיון דמצינו שרשב"ג חילק גבי אלמנה בין יש לה קצבה לאין לה קצבה ומצינו שגם באחין חילק בתוספתא בשם רשב"ג בהכי ש"מ דס"ל לרשב"ג דשוין הם והטעם כתבתי לעיל: אבל ב' שותפין שמתעסקין באומנות כו' ל' ב"י וכ"כ רי"ו וכר ע"ש בב"י שרצה לחלק בהרא"ש [והביאו הב"ח] ופי' דוחק מאד דע"כ ר"י הלוי איירי ג"כ בנזונת מתפוסת הבית דהא על מאי דתני במתני' האחין והשותפין שנפל א' מהן לאומנות קאי וההוא ע"כ מיירי בנזונים יחד וכמ"ש בר"ס זה גם ממש"ר בסמוך ז"ל רצה אחד מהשותפין כו' משמע להדיא דסתם שותפי' נזונים מתפוסת הבית לכ"נ עיקר כמ"ש בפרי':

רצה אחד מהשותפין ל' ב"י ודין זה כו' [עב"ח שמביאו] ודבריו דחוקין דכיון דרבי' התחיל בסימן זה באחין השותפין לא הול"ל בכאן שותפין סתם לכ"נ עיקר כמ"ש בפרישה ולק"מ: