כתב הרמ"ה שגמל וחמור כו' וברכיבה שרוכב עליה כו' בגמרא הדברים מסודרים בהיפוך וריש דברי רבי' יוצאים מסוף הדברים ועיקרא דהאי מילתא בב"מ דף ח' ט' מתניתין היו שנים רוכבין על גבי בהמה או א' רוכב וא' מנהיג זה אומר כולה שלי וכו' ויחלוקו ובגמ' אמר רב יהודא שמעית מיניה דמר שמואל תרתי רכוב ומנהיג א' קני וא' לא קני ולא ידענא הי מינייהו ואסיקנא דרכוב לחודיה הוא דאמר ל"ק ומפרש למתני' דקתני היה א' רוכב כו' רוכב ומנהיג ברגליו ואמריני תו התם ת"ש ב' שהיו מושכין בגמל ומנהיגים בחמור או שהיה א' מושך ואחד מנהיג במדה זאת קנו ר"י אומר לעולם ל"ק עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור מדקתני מושך ומנהיג ש"מ רכוב לחודיה ל"ק ה"ה דאפי' רכוב נמי קני ולאפוקי מדר"י דאמר עד שתהא כו' קמ"ל דאפי' איפכא נמי קני ת"ה ליערבינהו וליתנינהו שנים שהיו מושכין ומנהיגין בין בגמל בין בחמור איכא חד צד דל"ק א"ד משיכה בחמור וא"ד הנהגה בגמל ע"כ וברי"ף השמיט הך שמעתא כולה ולא כתב אלא סתם משנתינו וכ' ר"ן משמע דס"ל דרכוב לחוד קני ובמקום מנהיג יחלוקו כסתם משנה וממילא משמע נמי דלא שני ליה להרי"ף בין הנהגה למשיכה ושניהן קונין בין בגמל בין בחמור כסתם מתני' דהכא וכפ"ק דקידושין דקתני משיכה והנהגה בבהמה סתם ולא חילק בין בהמה לבהמה אבל הרא"ש הביא כל הך סוגיא וכתב ז"ל וחזינן בגמ' דשמואל סבר רכוב לחודא לא קני ולא אשכחינן מאן דפליג עליה וכל מאי דפריך ליה שני הילכך מסתברא דהלכתא כוותיה וא"כ מתניתין דקתני רכוב קני מיירי ברכוב ומנהיג ברגליו וזה לא איצטריכא מתני' לאשמועינן דקני כו' אלא רישא איצטריך כו' ואין הבהמה נקנית אלא כדרך שרגילין בהנהגתה הגמל במשיכה כו' אבל איפכא איכא חד דלא קני כו' אע"ג דסוגיא אליבא דמ"ד רכוב קני אבל למ"ד רכוב לא קני לא איצטריך למימר ואפשר קני משיכה בין בגמל בין בחמור (וזהו דעת הרמ"ה וכ"כ ב"י ועמ"ש עוד בסמוך) מ"מ סברת התלמוד אמת היא דאין בהמה נקנית אלא כמו שרגילין בהנהגתה עכ"ל ונראה דמש"ה כ"ר איפכא וכ' תחילה דין קנין חמור וגמל דלא קנו בהו תרווייהו ואח"כ כתב הדין דרכיבה אינה קונה ללמדנו דדין קנין חמור וגמל אינו תלוי בדין רכיבה אי קני או לא וכמ"ש וק"ל. וברמב"ם פי"ז דגזילה כ' ז"ל היה א' רוכב ואחד אוחז במוסירה הרוכב קנה הבהמה כו' ובפ"ב דמכירה כתב כיצד קונין הבהמה במשיכה אצ"ל אם משכה והלכה או שרכב עליה והלכה וכבר היה אפשר לומר דהאי והלכה שכתב הרמב"ם היינו ע"י שהנהיגה ברגליו אבל הר"ן והמ"מ כתבו דמדסתם בפ' י"ז דגזילה משמע דס"ל דרכוב לחוד קני ובזה דברי רבינו מבוארים שמ"ש וברכיבה כו' אינו קונה היינו מימרא דשמואל ומ"ש שהרמב"ם כתב שרכיבה לחודא קני היינו מדסתם בפי"ז דגזילה וכדעת הר"ן והמ"מ ומ"ש וכן דעת הרי"ף כו' כלומר שגם הרי"ף השמיט הכל ולא העתיק אלא סתם מתני' ומ"ש בשם הרמ"ה בההוא דגמל וחמור אפשר משום דס"ל בהא כרי"ף דכיון דמתני' דמציעא וקידושין סתמא קתני הנהגה ומשיכה משמע דלא שנא בין בהמה לבהמה ומ"מ בגוף הלכה דרכוב לחוד אי קני אי לא משמע דלא פליג הרמ"ה אהרא"ש וס"ל שאע"פ דמתניתין סתמא קתני רכוב קני כיון דשמואל מפרש לה במנהיג ברגליו וליכא מאן דפליג עליה הכי קיי"ל ודעת הרמב"ם בהאי דינא דגמל וחמור היא דעת שלישית וכמ"ש בפי"ז דהלכות גזילה והביא הב"י והד"מ בעמוד ע"ש: אבל גמל בהנהגה כו' איכא חד מינייהו כו' ונראה דאם קנה חד לוקח מחד מוכר גמל בהנהגה וחמור במשיכה היה אחד קונה (ממנה) [ממ"נ] ועמ"ש לקמן סי' ר' ס"ח בכליו של מוכר ברשות לוקח וכליו של לוקח ברשות מוכר ומהתימה שלא חילק כאן ג"כ בהכי ודוחק לומר ולחלק דדוקא שם דא' מהן הוא בחצירו של לוקח ומוחזק בו ואפשר דמשום דהתם הרמ"ה כתב כן וכאן לא ס"ל להרמ"ה זה דלדידיה שניהם קונים בשניהן כמש"ר בשמו לא רצה רבינו לכתבו כאן אבל באמת לפי מאי דס"ל לרבינו כאן שייך האי דינא דהתם נמי הכא וע"ל ר"ס ש"ץ דכ"ר ז"ל ואפילו הזיק לאחד בר"ה וברשות ניזק דינא הכי ואינו יכול לומר תתחייב ממ"נ כו' עד אלא הולכים בשניהם להקל ועכ"ל התם אין שייך לומר ה"ט וצ"ע ועמ"ש שם בישובו:

ואם א' רוכב על החמור כו' שם ת"ש א' רכוב חמור כו' [עב"ח שהביא ל' הגמ'] וכתבו התוס' אי גרסי' א"ה ה"פ כו' (כמו שהעתקתי לשונו בדרישה סוף סעיף שאחר זה) אבל אי מיירי במנהיג ברגליו ליקני נמי מסירה במשיכת הבהמה אי אמרי' משוך בהמה זו וקני כלים שעליה קני דלקמן מיבעיא כו' לפשוט מהכא דלא מהני ע"כ וכתבו עוד והשאר ל"ק לא זה כו' אפי' אי אמרינן משוך בהמה וקני כלים קני הכא כיון דתפיס במוסירה ל"ק רכוב נמי ל"ק כו' ע"ש וברש"י ציין וכ' ז"ל ונקנה נמי רכוב במוסירה שבראש החמור שהוא תכשיט החמור וכחמור דמי ע"כ משמע דהוא לא גרס אי הכי אלא בין מיירי ברכוב ומנהיג ברגליו בין מיירי ברכוב לחודא פריך שיקנה הרכוב לפחות במוסירה שבראשו ורבינו לקמן ס"ס ר"ב פסק דאפילו משך בהמה לקנות בהמה וכלים ל"ק הכלים וא"כ הא דס"ל הכי דהרוכב קני בית פגיה לכאורה נראה דהוא מטעמו דרש"י דכיון שהוא תכשיט של חמור וכחמור דמי הא לא"ה לא היה קונה מידי ולפ"ז מוכח שרבינו ג"כ לא גרס א"ה כו' אבל היותר נראה שרבינו כ"כ לקמן ע"פ שינויא דרב אשי דפי' הברייתא דגם התופס לא קני אלא מה שבידו ולפ"ז לא נצטרך לומר שמה שבראש הבהמה קני מפני שהוא תכשיט שלו אלא כיון שהוא בראש הבהמה והוא מנהיג הרי הוא כאילו ביד הרוכב ולפ"ז י"ל דגם רבינו גרס בגמרא א"ה ופירשו כדפירשו התוס' וק"ל. ועיין בב"י שכתב אשינויא דר"א הנ"ל ז"ל ולכאורה משמע דלא הוצרכו ליישב הברייתא כך אלא למ"ד רכוב קני אבל למ"ד רכוב לא קני כו' עכ"ל ודברי ב"י בזה תמוהין ואין להם הבנה שמבואר לכל מעיין שכתב היפוך הענין ונראה דט"ס הוא וצ"ל מהופך ובמקום להרא"ש צ"ל להרמב"ם וכצ"ל אלא למ"ד רכוב ל"ק אבל למ"ד רכוב קני כו' והשתא לפוסקים דס"ל דרכוב ל"ק ניחא כו' אבל להרמב"ם שפוסק דרכוב קני קשה כו' ותי' שצ"ל דהרמב"ם לא גרס בגמרא א"ה וס"ל הקושיא ותירוצא לכ"ע נאמרו וכבר כתבתי שכן דעת רש"י ודוק ומ"מ אני אומר דאין להוכיח מכח קושיית ב"י זו שגרס הרמב"ם כן די"ל דלהמקשן היה פשוט דקונה ג"כ פגיה משום דהוא בטל אגב החמור אלא דס"ד דהתופס במוסירה קנהו כולו וע"ז מקשה דמסתברא לומר דהרוכב יקנה בו החצי וכדמסיק ומשני רב אשי דגם התופס לא קני אלא מה שבידו ומש"ה ל"ק גם הרוכב אלא פגיה משום דמאן קמגבה ליה וק"ל (א"ה מתיבת וכן עד תיבת הוא נ"ל למחוק)(וכן מדברי ר"י ומדברי רשב"ם שהזכיר רבינו בפ' הספינה משמע להדיא דכ"ש נמי הוא דבהני בבי קפידא הוא):

ומסירה ג"כ קונה כו' עד ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל המשנה בקידושין דף כ"ה בהמה גסה נקנית במסירה בהמה דקה בהגבהה דברי ר"מ ור"א וחכ"א בהמה דקה נקנית במשיכה ובגמ' דרש רב בקמחוניא בהמה גסה נקנית במשיכה אשכחינהו שמואל לתלמידי דרב א"ל מי אמר רב בהמה גסה נקנית במשיכה והא אנן תנן במסירה ורב נמי במסירה אמר הדר ביה רב מההיא הוא דאמר כי האי תנא דתניא וחכ"א זו וזו נקנית במשיכה ור"ש אמר זו וזו בהגבהה עכ"ל הגמרא ופסק רי"ף ורא"ש כרב דס"ל כחכמים דזו וזו במשיכה ופירש"י במסירה בעלים מוסרים אותו ללוקח באפסר או בשערה כדתניא לעיל כיצד במסירה כו' אבל במשיכה לא מיקניא דאין דרכה בכך להוליכה לפניו ע"כ וכפירוש ר"ת וריב"א דמסירה כיון שהיא מיד ליד עדיפא ממשיכה ולדידהו מתני' דקתני בהמה גסה נקנית במסירה ר"ל במסירה דוקא ורב וחכמים דברייתא דס"ל בהמה גסה במשיכה ר"ל אף במשיכה וכ"ש במסירה ור"י הקשה שם על פי' רש"י ופי' הוא דמסירה אינה מיד ליד אלא אוחז בשליף הבהמה או בשערה במצות המוכר ומשיכה עדיפא ממסירה וכן דעת ר"ן פ"ק דקידושין ורשב"ם פ' הספינה דף ע"ו ולדידהו מתני' דקתני בהמה גסה נקנית במסירה היינו אף במסירה וכ"ש במשיכה ורב וחכמים דברייתא ס"ל זו וזו במשיכה דוקא ולא במסירה וכתב הרמב"ן בריש הספינה שכן דעת רי"ף ור"י הלוי דמשיכה עדיפא ממסירה וכן הסכים הוא ז"ל וכן דעת רב האי וכן דעת הרא"ש פ"ק דקידושין ובפ"ק דספינה כתב שכדברי הר"י הלוי הנ"ל עיקר מבואר מזה דלפי מאי דקיי"ל הלכתא כרב וחכמים דברייתא אין מסירה קונה כלל לדעת התוס' והרא"ש וכל הני רבוותא וכל זה הביא הב"י וכ' עליו ז"ל וא"כ התימה על רבי' שכ' ומסירה ג"כ קונה בבהמה כאילו אין (זו) חולק בזה וממ"ש נתבאר דליתא לדעת הפוסקים ולא לדעת המפרשים זולתי לדעת רש"י ור"ת ולא עוד אלא שכ"ר ולזה הסכים א"א הרא"ש והוא לא הסכים בכך מעולם ע"כ תוכן דברי ב"י והנה דקשיא ליה אמש"ר ולזה הסכים א"א הרא"ש בזה י"ל אף לפי שיטת ב"י כמ"ש בפרישה ע"ש וכן תירץ בד"מ אך עדיין ראוי לתת לב על תמיהתו הראשונה שהיא גדולה ועצומה על רבינו שיהיו דבריו סותרין לדברי הרא"ש ותוס' ורוב הפוסקים ועוד אני מוסיף בתמיה דדברי רבי' גם כרש"י ור"ת ליתנהו שהרי כתב ומסירה ג"כ קונה מבואר מל' ג"כ דס"ל דמשיכה עדיף ממסירה וזהו דלא כדעת רש"י ור"ת ועוד דהא הוא בעצמו כ' בסמוך שהרא"ש הסכים לדעת הי"א דלא בעינן מסירה מיד ליד והיינו דלא כרש"י ור"ת דאמרי מסירה עדיפא מטעם דמסירה בעינן מיד ליד ובזה תמה עליו מ"ו ר"מ ז"ל בד"מ וא"ל דדעת רבינו כדעת ראבי"ה שכתבו הג"מ פ"ב דמכירה בשמו דהיא לא פסק כרב וחכמים דברייתא אלא כסתם מתני' דבהמה גסה נקנית במסירה דאם כן הוי ליה לרבינו לחלק בין גסה לדקה וב"י כתב שמקום הטעות לרבינו הוא מדברי הרא"ש דפרק הספינה עיין שם וכתב דיש לדחותו שאין לו ראיה מדבריו התם ואני אומר דודאי אי אהאי דפרק הספינה לחוד סמך רבינו לכתוב כן הוה להב"י מקום לדחותו אבל יש לסעוד ולקמוך דברי רבי' משיטת התלמוד מכמה מקומות וגם דברי הרא"ש ותוס' מטין כן ואין לזוז מדברי רבינו דנהירין ליה שבילי דתלמוד וכל דבריו מיוסדין ונמשכין ע"פ התוס' והרא"ש אביו וס"ל דלא תליא הא בהא כמו שסבר ב"י אלא ס"ל דאפילו מאן דפסק כרב וחכמים דברייתא דזו וזו במשיכה וגם ס"ל משיכה עדיפא ממסירה מ"מ מסירה קונה והיינו במקום דלא שייכא משיכה. ומעתה אתחיל ואכתוב ראיות מהגמ' בד' מקומות. האחת הוא שיטת הגמרא בב"מ דף ח' א"ר חלבו א"ר הונא מוסירה מחבירו קונה במציאה כו' ע"ש. המקום הב' הא דאמרי' בקידושין דף כ"ו על הא דאמר שמואל מכר לו י' שדות בי' מדינות כו' אמר רב אחא בריה דרב איקא תדע שאילו מסר לו י' בהמות באפסר א' ואמר ליה קני מי ל"ק ע"ש משמע מכל זה דמסירה קונה בבהמה וכבר הביא ר' ירוחם גמרא זו לפסק הלכה כמ"ש בסמוך. המקום הג' ברייתא שהביא סתמא דתלמודא בקידושין דף כ"ב ז"ל כיצד במסירה כו' ע"ש ומדסיפא דברייתא שם הלכתא היא שכל הפוסקים פסקו כוותה גם רישא הלכתא היא. המקום הד' דאמרו אביי ורבא בב"ב דף ע"ו מסירה קני בר"ה ובחצר שאינה של שניהן כו' ואי סלקא דעתך דרב וחכמים דברייתא זו וזו במשיכה דוקא קאמרי אפי' במקום דלא שייך משיכה כגון בר"ה יתחייב למשכה מר"ה לרשות שלו וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דקיי"ל כאביי ורבא וקיי"ל כרב ולרבי' אינו נראה לחלק בין בהמה לספינה ולומר דאביי ורבא דוקא בספינה איירי דב"ח וספינה שווים כמ"ש סי' קצ"ח (ושוב מצאתי שהנ"י כ' בר"פ הספינה דיש לחלק בין ספינה לבהמה ע"ש וכ"כ ג"כ הר"ן פ"ק דקידושין ע"ש וזהו כדברי ב"י אבל רבי' ס"ל כאינך גאונים דלא ס"ל הכי וכמ"ש ועיין ד"מ מ"ש עוד מזה) וגם מעיני ב"י לא נעלמו רוב ראיות הנ"ל אלא שכתב שהן דלא כהלכתא ואליבא דמ"ד דס"ל דמסירה קונה בבהמה וזהו נראה לרבי' דוחק גדול דהא רבא וסתם גמרא קא"ל בפ"ק דב"מ בלי חולק לכ"נ לרבי' דבמקום דלא שייכא משיכה כגון בר"ה ובחצר שאינה של שניהם ודאי מסירה קני אפי' בבהמה וכסתם מימרא דאביי ורבא ולא בעי למשכה מרשותו והא דרב וחכמים דברייתא מיירי באתרא דשייכא משיכה כגון בסימטא ובחצר של שניהם דהתם ודאי כיון דאפשר במשיכה ל"מ בה מסירה דמשיכה עדיפא ממסירה ומשום דבמתני' דהתם קתני סתם בהמה גסה במסירה ופי' ע"כ אף במסירה (דהא משיכה עדיפא) ור"ל בין בר"ה בין בסימטא לכן בא רב ודרש בהמה גסה נקנית במשיכה כלומר במקום דשייכא משיכה דהיינו בסימטא דוקא קונה ולא מסירה וס"ל כחכמים דברייתא ולא איצטריך רב לפרושי הא מילתא משום דפשוט ליה דמשיכה לא שייכא בר"ה ולא איירי אלא במקום דשייכא משיכה וא"ת הא בהדיא כתבו התוספות שם וברא"ש פרק הספינה ז"ל ומה שהקשה (ר"ל ר"ת) מההיא דקידושין דלישני כאן בר"ה כאן בסימטא לא ק"מ למאי דפרישית דכל היכא דתני מסירה כ"ש משיכה וכי קתני משיכה דוקא ולא מסירה דלא הו"ל לרב למנקט האי לישנא בהמה גסה נקנית במשיכה דמשמע למעוטי מסירה ואי בא לאשמועינן דמסירה ל"ק בסימטא לימא הכי בהדיא מסירה קונה בר"ה ולא בסימטא כדקאמר אביי ולא לימא דבהמה גסה נקנית במשיכה דמשמע דאתי' לאפלוגי אמתניתין עכ"ל משמע בהדיא דס"ל לתוס' ורא"ש דרב אר"ה נמי קאמר משיכה דוקא דאי אסימטא הול"ל מסירה בסימטא ל"ק י"ל דודאי כי באנו לומר דרב לא לא פליג אמתני' אלא לפרושי בא או למימר דינא באפי נפשיה קאתי דבסימטא משיכה דוקא קניא ולא מסירה אז קשיא ודאי כיון דהא דמשיכה קניא הוא מילתא דפשיטא ועיקר החידוש דמסירה ל"ק הול"ל החידוש ההוא וכמימרא דאביי ורבא אבל אי רב לאפלוגי על מתניתין בא ל"ק דהול"ל מסירה בר"ה ולא בסימטא דהא עיקרו דרב לאו לאורויי דינא או לפרושי מילתא הוא דאתא אלא לאפלוגי אתנא דמתני' קאתי ומש"ה צריך למנקט לישנא דמשתמע לפלוגתא דהיינו היפוך מה דתנא במתני' דמתניתין קתני במסירה וקאמר הוא בהמה גסה במשיכה ולא במסירה ואילו הוה אמר בהמה גסה בר"ה במסירה ולא בסימטא לא הוה משמע מיניה דפליג אמתני' אלא היינו אומרים דלפרושי מתני' קאתי. והכי דייקא ל' הרא"ש שסיים וכתב ולא לימא דבהמה גסה נקנית במשיכה דמשמע דאתא לאפלוגי אמתניתין ולא כתב דמשמע אפילו בר"ה אלא לאו ש"מ דלא קשיא הך קושיא אלא כשאמרינן דרב בא לפרש או לאורויי דינא אבל אי לאפלוגי קאתי א"צ לפרושי מילתא וכדמצינו כמה וכמה פלוגתות דפליגי חד אחבריה ולא ביארו אופן הפלוגתא דמשום דאינהו הוי ידעי שפיר במאי פליגי סתמו הדברים בקיצור. עוד תדע דע"כ הך קושיא לאו קושיא אלימתא היא שהרי כתב שם הרא"ש ז"ל וא"ת והא דקתני בברייתא לעיל דספינה נקנית במשיכה משום דאיירי בסימטא אף על גב דגם במסירה נקנית (פי' בר"ה) היינו כדי להשמיענו דמסירה דאותיות לאו מסירה ממש היא דהא אין מסירה קונה בסימטא עכ"ל ואי הקושיא אלימתא אכתי קשיא ליתני ספינה אפילו בר"ה ובמסירה דאותיות במשיכה ובסימטא והשתא ידעינן שפיר דמסירה דאותיות לאו מסירה ממש היא אלא ש"מ דבדיחוי בעלמא ותירוצא כל דהו דחינן ליה להאי פירכא דכל היכא דלא בא לאורויי דינא דמסירה לחוד דלא קשיא ליתני מסירה קני ה"ה נמי הכא כיון דרב לאו לאורויי דינא קא אתי ל"ק ליתני מסירה קונה בר"ה ולא בסימטא וכל זה פשוט בעיני ולא כתבתי אלא להוציא מלב התלמידים הנמשכין אחר דברי הרב ב"י ומשמע להו פשטא דלישנא דרא"ש דלא כרבי' ואני אומר דאדרבה מתחלת דברי תוספות ורא"ש משמע כשיטת רבינו שהרי כתבו ז"ל דלא משתמוט בשום מקום בתלמוד להזכיר מסירה במטלטלים אלא בספינה ובבעלי חיים משום דמסירה דידהו הוי משיכה כו' הרי לך דס"ל דבהמה כספינה דמיא דא"ל לאו להלכתא קאמרי אלא למ"ד דס"ל הכי קאמרי דודאי בדברי התוס' היה אפשר למדחק ולמימר הכי אבל הרא"ש שכל דבריו פסקי הלכה הן לא היה לו לתת מקום לטעות ולפחות הו"ל למיכתב בסוף דבריו דמסירה ל"ק אלא בספינה אלא לאו ש"מ כדכתיבנא. ומ"ש ב"י ז"ל וכן נראה שהוא דעת הרי"ף והרא"ש (דל"מ מסירה בבהמה) מדהשמיטו הברייתא דמיתניא גבי עבד כנעני בפ"ק דקידושין דכיצד במסירה אחזה בטלפה ע"כ אומר אני אדרבה ממקום שבא יש סיוע מדברי הרא"ש לשיטת רבינו דז"ל הרא"ש בפ"ק דקידושין בהמה גסה נקנית במסירה כו' בפרק הספינה כתבתי דין מסירה אי בעינן שימסור המוכר ללוקח מיד ליד או שיאחז בה הלוקח במצות המוכר גם כתבתי שם הא דקתני בהמה במסירה היינו אף במסירה וכ"ש במשיכה עכ"ל ואח"כ כתב מימרא דרב עד הוא דאמר כהאי תנא וחכ"א זו וזו במשיכה וכן הלכתא ע"ש הנה אי ס"ד דס"ל לרא"ש דמסירה בבהמה ל"מ [לא הו"ל למיכתב כלל מתני' דמסירה קונה] בבהמה או לפחות הו"ל למיכתב האי ובפ' הספינה כתבתי כו' וגם שם כו' אחר מימרא דרב דזו וזו במשיכה ואסיקנא דהלכתא כוותיה דאז היה משמע דרב משיכה ולא מסירה קאמר ומדכתב הרא"ש דבריו על מתני' ש"מ דס"ל דמסירה מהני בבהמה ומה שלא הביא הברייתא דאחזה בטלפה לקנות דהרי הראה לנו בדבריו שמקומה בפ' הספינה כ' שם בפר' הספינה וא"ל דלא כתב התם להלכתא אלא לכתוב עליה דברי ריב"ם דהא דברי ריב"ם שייכין כמו כן במסירת ספינה והו"ל לרא"ש לכתוב דבריו אמה דאמרינן התם ספינה במסירה פירש ריב"ם דלא מיקרי מסירה כו' ועוד שהרי אחר שסיים הך שקלא וטריא דדברי ריב"ם כ' סיום הברייתא אחזה בשערה כו' קנאה כיצד במשיכה כו' ואס"ד דס"ל דל"מ מסירה בבהמה לא הו"ל להעתיק הברייתא אלא מכיצד במשיכה ואילך כנ"ל לדעת רבי' והוא נכון. שוב מצאתי בקיצור פסקי הרא"ש בפ' הספינה שכתב שם ברייתא זו דכיצד במשיכה וכתב אח"כ גם רישא וז"ל ומסירה היה משאחזה ברגליה או באוכף או במשוי שעליה במצות המוכר אפילו לא מסרו מידו לידו עכ"ל ומ"ש אחר הך בבא הנ"ל ז"ל אבל דבר שנקנה במשיכה אינה נקנית במסירה מיירי במטלטלין אבל לא בבהמה ומה שקיצר הוא משים דלא בא התם אלא לאפוקי ממ"ד דהכא דאמרי' במשיכה הוה כ"ש במסירה וסמך אמ"ש בתחילה מהו מיקרי מסירה בבהמה ואף על פי (שבדמ"ה) [שהרא"ש] בקידושין פסק סתם בהמה גסה נקנית במשיכה ולא במסירה פי' נמי היכא דשייך משיכה דהיינו בסימטא ולפי שלא בא התם אלא לפסוק הלכתא כרב דאמר במשיכה ע"פ פי' ר"י דפי' בסימטא במשיכה דוקא ולאפוקי מרש"י ור"ת דס"ל דכ"ש במסירה ולכן כתב סתם בהמה במשיכה ולא במסירה ודברי רשב"ם פ' הספינה משמעין ג"כ כמ"ש ודוק. ועוד ראיה גדולה דס"ל לתוס' הכי ממ"ש בפ"ק דמציעא דף ט' בד"ה וניקני כו' ז"ל אי גרסי' א"ה ה"פ אא"ב בשאין מנהיג ברגליו ורכוב קני הבהמה משום דתפיס בהו א"ש דל"ק מוסירה דבמטלטלין לא שייך קנין של תפיסה אלא או בהגבהה או במשיכה אבל אי מיירי במנהיג ברגליו קני נמי מוסירה במשיכת הבהמה כו' משמע להדיא דדוקא במטלטלין בעינן הגבהה או משיכה אבל לבהמה מהני נמי מסירה ודברי תוס' אלו הביא המרדכי שם לפסק הלכה ע"ש ר"ס תכ"ג וגם בקיצור פסקי התוס' פ' הזהב סי' ל"ד כ' ז"ל בהמה גסה נקנית במשיכה ואפי' במסירה ע"כ ועוד בסי' ל"ג מסירה לא שייך במטלטלים אלא בבהמה או בספינה הרי זכינו לסייע לדברי רבי' ולאמת אותם ועיין עוד בד"מ ובהגהותיו ושם כתבתי שרוב הפוסקים ס"ל כרבי' ולא כמ"ש ב"י שלית מאן דס"ל כרבי' ע"ש:

והא דמסירה קונה כו' ז"ל ב"י ג"ז שם ספינה נקנית במסירה דברי ר' וחכ"א עד שימשכנה כו' ופסקו רי"ף ורא"ש הלכה כרבנן שהרי פסקו הלכתא כשמואל דאמר עד שימשוך כולה אלמא משיכה קניא עכ"ל ודברוו תמוהין דמה ענין דשמואל לענין דר' ורבנן ועוד מאי זה שסיים אלמא משיכה קונה וכי רבי ורבנן בהכי הוא דפליגי והלא לכ"ע משיכה קניא (אמר המגיה מתיבת ואין לתרץ עד תיבת כולה לא הבנתי איך שייך כאן)(ואין לתרץ דה"ק אינו קונה אלא במשיכה ה"ק מנ"ל הא דאף דמסירה קונה ואמר שמואל דאי בעי לקנות במשיכה בעי שימשכנה כולה) ולקמן בסי' קצ"ח כ' סתם וידוע דהלכה כרבנן עכ"ל וזהו נכון: ואם עומדת ברשות המוכר ז"ל הגמרא ואם ברשות בעלים היא ל"ק עד שישכור כו' ופר"ש היכא דרשות מוכר היא לית ליה תקנה לא במשיכה ולא במסירה עד שישכור את מקומה ע"כ ונראה דהאי לית ליה תקנה שכתב רשב"ם ר"ל כשאינו רוצה להוציאה מהבית לית ליה תקנה לקנות במסירה או במשיכה כ"א שישכור אבל ודאי אם רוצה למשכה מרשות המוכר לסימטא פשיטא דמהני ופשוט הוא וכן משמע ל' רבי' ותוס' הקשו שם ארשב"ם וכתבו שם ז"ל ונראה לרשב"א לפרש דרשות בעלים לאו רשות מוכר קאמר אלא כלומר אי רשות שיש לה בעלים היא כמו חצר שאינה של שניהם וכן פי' ר"י עכ"ל וכן כתב רמב"ן בחידושיו ולא ידעתי למה תפס רבינו פי' רשב"ם וע"ע בפרישה: וא"ל משוך וקני ושני ממשיכה למסירה כך גיר' רוב הספרים הישנים של קלף והיא עיקר וכבר פירשתיה בפרישה ובטורים של דפוס ב"י איתא הגירסא וא"ל משוך וקני או שני ממשיכה כו' וכן הגירסא בטורים דפוס תורגמא ולפי הגי' ההיא נראה לפרש דמ"ש הרמ"ה דוקא היכא דשני לגריעותא נמשך עם מ"ש אח"כ וא"ל משוך וקני וכאילו כ' דוקא דא"ל משוך וקני ושני לגריעותא דלא משכיה אלא עשה בו תורת מסירה ואח"כ אמר או שני ממשיכה למסירה כלומר או קא"ל קני בתורת מסירה והלך הוא ומשכה וממשיכה למסירה דקאמר ל"ד אלא כלומר דשני ממסירה למשיכה ונראה דגירסא זו ע"פ פירוש זה היה להחכם מהר"י קאר"ו ז"ל ולפיכך כ' ז"ל דעת הרמ"ה דמסירה ומשיכה שוים הן כו' עד ה"נ קנה עכ"ל נראה שכ"כ לפי שהוקשה לו לפי גירסתו זו למה ס"ל להרמ"ה דכי שני ממסירה למשיכה ל"ק הא משיכה עדיפא ממסירה ושינוי למעליותא הוא ולדעת הרמ"ה שינוי למעליותא קני וליישב זה כ' דדעת הרמ"ה דשניהן שוות שהרי כ"א קונה ברשות מיוחד ובמקום מיוחד ובמקום דשייכא משיכה ל"ק מסירה וה"ה להיפך נמצא שאין קנין אחד עדיף מחבירו אלא שהמקומות גורמים ולהכי כי אמר מוכר שיקנה בר"ה במשיכה הרי עילוי קא מעלה למשיכה שתקנה אפילו בר"ה וכי שני ליה ממאי דקפיד ליה ועשה בה תורת מסירה שינוי לגריעותא מיקרי וה"ה להיפוך מיהו כי שני להגבהה לא מיקרי שינוי לגריעותא כיון דקניא בכ"מ אין אמירתו של מוכר שאמר לקנות בקנין אחר מגרע כח קנין הגבהה כנ"ל לדעת ב"י אבל בחנם דחק עצמו לפרש כן דעיקר הגירסא היא ושני כו' וכמ"ש בפרישה ואפילו לפי גירסא זו אינו מוכרח לומר בשביל כן דס"ל להרמ"ה דמשיכה ומסירה שוות הן דכי נמי ס"ל דמשיכה עדיפא אפ"ה כיון דקיי"ל דמאמר המוכר הוה קפידא כי א"ל שיקנה אותו במסירה איכא למימר שהקפיד שלא יקנה בסימטא במקום דשייכא משיכה אע"ג דקיימא בסימטא אלא דוקא בר"ה או בחצר שאינה של שניהם במקום שקונים ע"י מסירה אבל בהגבהה דקני בכל מקום ודאי לא קפיד ואפשר עוד לומר שגם גי' ספר ב"י היה כגירסת ספרים שלנו ואפ"ה פי' שדעת הרמ"ה דמשיכה ומסירה שוות הן משום דקשיא היה לו הא דסיים וכתב אבל אי שני ליה לקנין חשוב כגון להגבהה כו' ולא כתב כגון ממסירה למשיכה ש"מ דלא סבירא ליה לרמ"ה דמשיכה עדיפא אבל גם מזה אין ראיה וכמ"ש בפרישה וכן עיקר ודוק. ולכאורה היה נראה דלא מיקרי קפידא אלא דוקא כשהמוכר א"ל לעשות קנין דבר שאינו יכול לקנות בו באותו מקום שהם עומדים בו כגון כשהוא בר"ה שאין שייך שם משיכה והוא א"ל משוך אז דוקא לא סגי ליה להלוקח בעשייתו קנין מסירה אלא צריך למשכו מר"ה לסימטא אבל אי א"ל בר"ה לעשות קנין מסירה לא אמרינן דקפיד דוקא אמסירה אלא אמרינן דפי' לו הנהוג באותו מקום ואם משכה לסימטא קני וה"ה ע"פ דרך זה אם עומדים בסימטא וא"ל למשוך דלא אמרי' דקפיד ואם אירע שהלכה הבהמה לרשות הרבים קנאה שם במסירה אע"פ שהיא גרועה ממשיכה ועפ"ז יתיישב הא דנקט הרמ"ה וא"ל משוך וקני כו' עד כגון להגבהה משום דלא מצינו האי קפידא ושינוי לגריעותא כ"א בעומדים בר"ה דאז קפידתו הוא המשיכה ושינוי לגריעותא הוא המסירה ושינוי לעילוי הוא הגבהה משא"כ כשעומדים בסימטא דקפידתו הוא דוקא מסירה דבר שאינו נהוג שם תו לא מצי למימר דהוא שני לגריעותא ועשה משיכה או הגבהה דהא קנייתו הוא מעולה ולהרמ"ה אם עשה קנין מעולה קנה אלא שא"כ לא הו"ל לרבינו ולהפוסקים לסתום בזה אלא לפרש ודוחק לומר שהרמ"א נקט כל האי שיטה לנפשיה ע"כ נראה כמ"ש בפרישה שהרמ"ה אלשון הגמרא קאי ועיין בפי' רשב"ם וחידושי רמב"ן מ"ש בפירושם בגמרא אהא שאמרו שם מר סבר מראה מקום הוא לו:

וא"ל קנה כדרך כו' עד ובמציאה והפקר בכל ענין קונה בפרישה כתבתי בשם ב"י דפי' דברי רבינו שכתב ברישא וא"ל קנה כדרך שבני אדם קונין דוקא קאמר (דאל"כ) הא לא א"ל כן אפילו במקח וממכר קנה בכל ענין ומש"ר בסיפא ובמציאה בכל ענין קני נקט מציאה והפקר דלא שייך למימר בהו קני כדרך שבני אדם קונין וה"ה לכל דדמי להו עכ"ל ב"י ובאמת של' הגמ' לכאורה הכי משמע דז"ל הגמרא בב"מ דף ט' רכוב בעיר מ"ט ל"ק אמר רב כהנא לפי שאין דרכן של בני אדם לרכוב בעיר א"ל רב אשי לרב כהנא אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת ה"נ אלא מאי דעבד עבד וקני כו' אלא במקח וממכר עסקינן דא"ל קני כדרך שבני אדם קונין ע"כ משמע דאף במקח וממכר כשלא א"ל קני כדרך שבני אדם קונין קנה בכל ענין וכן משמע ל' הרא"ש שם ויש להקשות דהא לפני זה שם אמר התם לענין הנהגה בגמל ורכיבה בחמור דא' מהם ל"ק כיון דאין דרכו בכך ומשמע דאמציאה קאי ש"מ דאפילו במציאה והפקר לא אמרינן מאי דעבד עבד וצ"ל שודאי אם עשה קנין אלא שאין דרכן של בני אדם בכך כגון שהגביה ארנקי בשבת שייך שפיר לומר מאי דעבד עבד שהרי יכול לומר אני לא חשתי לאיסור שבת או לזילות' וכדומה לו אבל אם גוף הקנין שעשה בבהמה אינו הקנין הראוי לאותה בהמה לא שייך לומר מאי דעבד עבד אבל מל' ר' ירוחם משמע דס"ל דהאי דאמרי' בהנהגה בגמל ומשיכה בחמור דאחד מהן ל"ק במקח וממכר דוקא הוא דשם בעינן שיקנה כדרך שבני אדם קונין אבל במציאה קני בכל ענין וס"ל דהא דאמר תלמודא אד במקח וממכר דא"ל כו' אין פירושו שא"ל כן בפירוש אלא ס"ל דמסתמא כא"ל דמי דסתמא דעת המוכר שיקנה כדרך שבני אדם קונין דשם בנ"י ח"ד כתב הני דינים והשמיט האי דא"ל קני כדרך שבני אדם קונין ובההיא דהנהגה בגמל ומשיכה בחמור לא כתב דמציאה והפקר קנו שניהן מטעם דכיון דמספקא לן מש"ה כל הקודם זכה ואין מוציאין מידו כמ"ש הרא"ש אלא כתב סתמא במציאה והפקר קנו שניהן משמע מדינא ומטעם מאי דעבד עבד דדוקא במקח וממכר צריך לקנות כדרך שקונין אבל במציאה לא ובאמת שגם דברי רבינו נראין לי כן מדסיים אבל במציאה והפקר קנה בכל ענין ודוק: ואם רכב עליה בשדה או אפי' בעיר כו' ז"ל הגמ' בב"מ דף ט' כגון דאמר ליה קני כדרך שבני אדם קונין ואי ר"ה הוא קני ואי אדם חשוב הוא קני ואי אשה היא קניא ואי אינש זילא הוא קני ופירש"י ואי ר"ה הוא קני בעיר דדרך לרכוב שם ולא לנהוג פן יפסיקו עוברי דרכים בינו לבין בהמתו ואי אדם חשוב הוא אין דרכו לנהוג בהמה ברגליו ודרך כבוד לרכוב עליו אף בסימטא שאין בני אדם שם וכן אשה שאין בה כח לאחוז הבהמה פן תנתק הימנה כו' ע"ש נמצא לפ"ז רכוב בכל אדם ובכל מקום קונה חוץ מבסימטא שהיא מקום שאין רבים שכיחין שם דל"ק ברכיבה ועד"ז פי' הרמב"ם וכ"כ המחבר מהרי"ק בש"ע ותימה לי על הרא"ש ורבינו שכתבו ואם רכב עליה בר"ה אם אדם חשוב הוא כו' דערבינהו ותנינהו ר"ה ואדם חשוב בחד בבא דמשמע לפי דבריהם איפכא דבסימטא כל אדם קנה אפי' בינוני ובר"ה דוקא אדם חשוב או זילא או אשה קונה ולא אדם בינוני וב"י הביא על דברי רבינו ל' הגמרא ופירש"י והרמב"ם ולא דק לכתוב כלום על מה שכ' רבינו תרי בבא יחד ונראה שרש"י ורמב"ם ז"ל גרסו תיבת קני בכל א' בפני עצמו וכאשר נדפס לפנינו בגמ' והרא"ש ורבינו לא גרסו בגמ' תיבת קני הראשון אלא הכי גרסו ואי בר"ה הוא אי אדם חשוב הוא כו' א"נ גרסו אי ר"ה ל"ק ואי אדם חשוב הוא קני כו' ולא ס"ל כרש"י דבר"ה קני כל אדם מטעם שבני אדם מפסיקים אלא אדרבה בר"ה ל"ק מטעם שבני אדם בושים לרכוב שם אם לא אדם חשוב או אשה או זילא ועיין בש"ע ס"ח שהעתיק שם ל' הרמב"ם כמו שהוא בפ"ב דמכירה והוא ע"ד פירש"י וא"כ תימא על מ"ו ר"מ ז"ל שהגיה שם בסימטא ואח"כ הוסיף תיבת בר"ה והוא ע"ד שיטת הרא"ש ורבינו איך עירבב הדברים וזיכה שטרא לבי תרי:

וכתב הרמב"ם האומר לחבירו כו' בפ"ב דמכירה וכתב המ"מ דנפקא ליה מדגרסי' בב"מ דף ט' בעי ר"א משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה מאי לקנות מי א"ל קני אלא וקני כלים שעליה כו' ונראה שהוא מפרש כך לקנות משמע להבא כמו לעשות לדבר וכיון שכן פשוט הוא שלא קנה ודעת הרב דה"ה לאומר תקנה אח"כ מצאתי מי שדקדק כן מכאן עכ"ל ולענ"ד נראה שרבי' לא פי' דברי הרמב"ם ורש"י כן דא"כ מאי הוא זה דמסיק וכתב וגדולה מזו פירש"י הא רמב"ם למד האי דינא דותקנה ממ"ש רש"י (בקבלנות) [בלקנות] והיא היא ועוד דא"כ למה כתב הרמב"ם דינו אותקנה שאינו נזכר בגמרא ולא הזכיר כלל דין לקנות הנזכר בגמרא ועוד שרבינו כתב שני טעמים בשני הנושאים שבותקנה כתב הטעם משום דלהבא משמע ובלקנות כתב הטעם משום דאני איני מקנה לך לכן נראה פי' דדברי הרמב"ם ומ"ש עלי כמ"ש בפרישה ע"ש ודוק:

וגדולה מזו פרש"י כו' בהאי מימרא ר"א שכתבתי בסמוך כו' פרש"י לקנות מי קאמר ליה קני לקנות משמע אתה התכוין לקנות אני איני מקנה לך וכתב הרא"ש מכאן משמע האומר לחבירו משוך חפץ זה לקנות לא קנאו עד דא"ל קני אותו דמשמע משוך לקנותו אבל אני איני מקנה לך כדפרש"י ולר"י נראה לחלק דדוקא כשאמר משוך בהמה זו נקנות כלים שעליה איכא למימר כיון דעיקר הדבר שהוא מושך אין נקנה לו עם הכלים לא אמרינן שנקנה לו אלא אתה אומר לקנות ולא אני דמתמיה אבל כשאומר משוך חפץ זה לקנותו ליכא למיתלי במידי וכאילו אמר ליה קנה אותו עכ"ל וזה שמסיק רבינו וכתב אפרש"י אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב כו' ואין להקשות דלמא כוונת רש"י היא ג"כ כמ"ש הרא"ש דמדכתב רש"י סתם לקנות משמע אתה התכוין כו' (כח הלשונות) [משמע] דכל לקנות אפילו אומר משוך חפץ זה לקנותו לא קני והא דכתב הרא"ש מכאן משמע ר"ל מכאן מל' הגמרא אבל מל' רש"י ודאי מוכח דס"ל כן וזהו שסיים וכתב כדפרש"י [ר"ל] מל' הגמ' משמע כדפי' רש"י בהדיא ומש"ה החליט רבינו לכתוב כן בשם רש"י וק"ל. עיין בב"י מ"ש אהאי וגדולה מזו פי' רש"י כו' שכתב שם דלפירש"י קני יותר בותקנה מבלקנות ולא ידעתי מאין לקח הב"י סברא זו לומר דרש"י יודה בל' תקנה דקנה אדרבה מסתבר לי יותר דלשון לקנות משמעו (מ"ד) [כדי] שכן מורה שימושו של ל' על תיבת משוך דהוה כאילו אמר משוך כדי לקנות אבל בלשון ותקנה אין (כקטן דבין) [ותקנה דבוק] ונמשך עם מלת משוך אלא כ"א מלה עומד לנפשו וכאילו אמר משוך עתה ותקנה להבא וזה פשוט בעיני והוא דעת רבינו ולפיכך כתב וגדולה מזו כו' וכמ"ש בפרישה. ועיין עוד בב"י היאך פירש דברי רבי' בסעיף זה ופירושו שם הוא ע"פ שיטתו דס"ל דלשון ותקנה עדיף מלשון לקנות אבל לפי מ"ש בסמוך אתיא לשון רבינו כפשוטו וכמ"ש בפרישה: