לא מכר היציע שהוא כמו בניין קטן כו' ובעלייה כתב הרמב"ם כו' והרמ"ה חילק כו' דברי רבינו צריכין ביאור בטעם פלוגתתן ז"ל הגמרא [עב"ח הביאו] והרא"ש העתיק לשון הגמרא הנ"ל בקיצור וכתב עלה סוגיא כר"י ופי' רשב"ם אפתא בנין נמוך אצל הבית מצידו או מאחוריו בדקא חלילא איהו נמי כעין אפתא סמוך לבית אלא שעשוי חלונות לנוי והיינו לשון חלילה ע"ש שכותליו חלולים כל סביביו ועשוי חלונות (ר"ל הכתלים של החדר עשוין חלונות חלונות וע"ש אותו חלל של חלונות נקרא בדקא חלילא כי בדקא כמו בדק הבית שנבדקו ונעשו הכתלים חלולים מהחלונות). כ"ש בדקא חלילא דאינו מכור דאין תשמישו דומה לתשמישו של בית כלל שהרי לנוי עשוי ולהקר שם אבל אפתא שהוא סתום כביתו דמיא תשמישו לתשמיש דבית טפי מזדבנא בכלל בית עכ"ל. ורי"ף כתב על ל' הגמרא הנ"ל דקאמר הכא תרגומא אפתא [עב"ח שהביאו] בב"ב דף ס' פרשב"ם ז"ל מאי עלייה אפתא לקמן יתבאר דאפתא היינו יציע (שהיה במקדש) והוא בנין נמוך בצידי הבית או מאחוריו ואינו שוה לגג הבית ומתני' (דקתני בונה את החדר לפנים מביתו ובונה עלייה ע"ג ביתו ופריך בגמרא הלא מרבה עליו את הדרך ומשני מאי חדר שחלקו לשנים פי' שעשה מחיצה באמצעיתו ומאי עלייה אפתא) הכי קתני ובונה עלייה על גביו דהיינו חדר הנזכר לפני זה שלפנים הימנו דהיינו שחלקו בגובהו ועולה מהחדר ההוא דרך ארובה לההיא עלייה דהיינו יציע שהרי אחורי הבית הוא ולכך קרוי יציע וגם גבי יציע דמקדש אשכחן כה"ג תחתיים שניים ושלשים כדכתיב הצלע התיכונה וגומר עכ"ל (ומ"ש במשנה ולא את החדר כתבתי פי' בפרישה) וביאור הדברים הוא דהרי"ף ס"ל מדאמרי' לעיל פ' חזקת מאי עלייה אפתא וכאן אמרינן מאי יציע אפתא ש"מ דיציע דקתני במתני' זה לאו כעין יציע דבית המקדש ממש הוא דהיה בנוי בצידי הבית אלא פי' עלייה שע"ג הבית והא דקראו יציע משום שדומה למקדש בהא דכמו שבמקדש היו עולין מיציע תחתונה אל התיכונה דהוה ע"ג כמו עלייה ומהתיכונה לעליונה בארובה ולא היה להן פתח מבחוץ כן עלייה זו אין לה פתח מבחוץ נמצא דלמד הרי"ף אפתא דהכא שפי' עלייה מאפתא דפ' חזקת ורשב"ם ס"ל דההיא דפ' חזקת נלמד מדהכא דמהכא מוכח דיציע היא אפתא דומיא דמקדש (והיינו מדקאמר בגמרא על יציע הנזכר במשנה ז"ל תני רב יוסף שלש שמות יש לו יציע צלע תא והיינו יציע דהוה במקדש: ובמקדש הוא בנין הבנוי מן הצד ועפ"ז צ"ל דעלייה שפי' אפתא בפ' חזקת היינו עלייה שבנוי ע"ג החדר הנזכר שם במשנה לפני זה שהוא בנין נמוך העומד בצד הבית ובמקדש היה ג"כ עלייה כה"ג ע"ג היציע התחתונה וכולם בנויו' מהצד שבעובי הכותל ומדכתב הרי"ף דבדקא חלילא דקאמר ר"י דהוא כמו חדר כו' כמו שעושין במקדש ש"מ דס"ל ג"כ דיציע הוא בנין נמוך סביבי כותלי הבית כמו שהיה במקדש ודומה לאפתא לפי' רשב"ם שפי' שהוא בנין נמוך ע"ש שהיה כן במקדש אלא שר"י פי' להאי יציע דמתני' בדקא חלילא ור"ל דיציע זו מיירי שנבנה בחלל כותל וע"ש זה נקרא בדקא חלילא וזהו שסיים הרי"ף ויש שעושין כן בתוך עוביו של כותל ומיהו נראה דה"ה אם אינו בנוי בעובי כותל אלא בצידו ג"כ אינו נמכר עם הבית וכמו שאכתוב בסמוך עוד מזה נמצא דלפי מאי דקי"ל כר"י כללא דהלכתא הכי הוה לרשב"ם כל בניין נמוך שהוא בצידי הבית יש עליו שם אפתא ונמכר עם הבית והעשוי חלונות דוקא הוא דאינו נמכר עמו ובעלייה שע"ג הבית לא גילה רשב"ם דעתו וי"ל דס"ל דאינו בכלל בית דלא גרע מחדר ומיהו י"ל נמי דמכור בכלל הבית ולרי"ף עלייה נמכרת עמו אם אין לה פתח בפני עצמו אלא דרך ארובה עולים לה דאינה חשובה בפני עצמה ובכלל בית היא והיינו אפתא וכל בנין נמוך שבצידי הבית או מאחוריו כיון שאינו בתוך הבית אפי' אינו עשוי חלונות אינו נמכר עם הבית ושיטת רמב"ם פכ"ה דמכירה כשיטת הרי"ף ומש"ה כתב לא מכר היציע שהוא כמו בנין קטן סתם ע"פ מה דקי"ל כר"י דמפרש יציע בדקא חלילא וכדפירש רי"ף וכמ"ש וכן הוא שיטת רבינו דאילו כפי' רשב"ם היה להן להזכיר העשוי חלונות מ"ש בסמוך ובעלייה כתב הרמב"ם כו' הרמב"ם לטעמיה דפי' אפתא עלייה ובגמרא אמרינן דמ"ד יציע הוא בדקא חלילא והכי קי"ל) אפתא מזדבן וע"ש וי"א שאינו בכלל כו' לא ס"ל כפי' הרי"ף והרמב"ם בפי' אפתא ומסתבר ליה ועלייה ע"ג הבית לא מזדבנא בכלל הבית כי דבר חשוב הוא וכ"ר בשם י"א דמצאן רבינו בהדיא שכ"כ אבל לא כ"כ בשם רשב"ם כי רשב"ם לא גילה דעתו בדין עלייה ומפני דלא קי"ל כרשב"ם בפי' אפתא ובפי' בדקא חלילא להכי קיצר רבינו בשיטתיה ולא הזכירו כלל אלא כתב די"א (והן ס"ל כשיטת פי' רשב"ם) דעלייה אינה מכורה בכלל בית: והרמ"ה חילק כו' שיטת הרמ"ה ג"כ כשיטת הרי"ף [כו' כמו בב"ח] ונראה דפי' הרמ"ה כן משום דנראה לו מוכח כן מל' הגמרא דקאמר מאי חדר שחלקו לשנים ומאי עלייה אפתא עכ"ל וכמו שחדר פירש שחלקו החדר עצמו לשנים בחילוק מחיצה ממטה למעלה כן פי' עלייה אפתא דהיינו שחלק הבית עצמו לשנים בחילוק הבית במחיצה מופסקת באמצעיתא חלק התחתון נקרא בית והעליון עלייה ועוד מוכח כן מההיא דפרק חזקת דשם שנינו במשנה ובונה עלייה ופותחה לתוך ביתו ואמרינן עלה בגמרא והלא מרבה עליו את הדרך ומשני מאי עלייה אפתא דלפי' הרי"ף ק' מאי משני ליה התרצן דהא גם במשנה קתני דהעלייה פתוחה לתוך הבית ועולין לה בארובה ואפ"ה הקשה עליו והלא קמרבה עליו את הדרך וצריכין לדחוק ולומר דה"ק דעלייה זו בנוייה כמו אפתא שאין לה פתח מבחוץ כלל אלא עולין אליה מהארובה וזה נראה להרמ"ה דוחק דא"כ הול"ל בפירוש עלייה זו אינה פתוחה מבחוץ (ואפ"ה) [מש"ה] פי' הוא דהתרצן השיב לו ודאי עלייה ע"ג בית אסורים לבנות ומאי עלייה דקתני במשנה אפתא והיינו דחולק גובה ביתו לשנים ולפ"ז לא קמשני באפתא דאינו פתוח מבחוץ וכמו דצ"ל להרי"ף אלא אף בפחות מבחוץ איירי אפ"ה מותר לבנות כיון דאינו מרבה בנין וז"ש הרמ"ה דאז אפילו אם יש לה פתח מבחוץ כו' וראייה למ"ש דבר"ס קנ"ד כ"ר גם בשם הרמ"ה דעלייה כזו העשויה באוצר דוקא מותר לבנות ע"ג ביתו הפתוח לחצר השותפין והוא נלמד עמ"ש במשנה הנ"ל ובונה עליוה ע"ג ביתו הפתונץ לחנר השותפין ופירשו הגמרא אפתא ועד"ש ולהרמב"ם שכ"ר בשמו כאן דעלייה שע"ג ביתו נמכר בכלל הבית כ"ר שם בסי' קנ"ד בשמו ובשם הרא"ש דמותר לפתוח ג"כ בתוך ביתו והא דמתיר הרמב"ם שם לפתוח אפי' בית אחר תוך ביתו וכאן לא נזדבן היציע תוך ביתו נתבאר טעמו שם ודו"ק והב"י לא דק בביאור דברי הרמ"ה ע"ש במ"ש לפני זה ודבריו צ"ע והמעיין במ"ש ימצא ביאור לדברי הב"י בקצתם והשגה על קצתם והוא דזה שכתב הב"י דהרי"ף פי' בדקא חלילא הוא נמי חדר כו' עד וכן פי' הרמב"ם וכן פי' הערוך כו' וקיצר הב"י טובא לא כתב במה פי' דהערוך שוה ודע שז"ל הערוך אפתא בדקא חלילא כגון גזוזטרא שאחורי הכותל פתוח לבית הוא כגון היציע שהיה סביב למקדש וזה של בתים חלול מלמטה ואין משתמשין בו אלא מלמעלה עכ"ל והנה מ"ש וזה של בתים ר"ל יציע זה של בתים אינו דומה לשל מקדש ממש דשם לא היה תחת היציע שום חלל אלא היו ג' יציעות זעג"ז מלמטה למעלה אבל זה שלהבתים היא כגון גזוזטרא הבנוי ע"ג זיזין מלמעלה סביב כתלו ותחתיו אין שום בנין כלל ונראה שפי' כן משום דבדקא חלילא הכי מפורש ליה דהוא חדר הבנוי מלמעלה ותחתיו הוא חלול ואין בו בנין כלל אבל מסתמא דברי הרי"ף נראה דאינו מפרש שנעשה כמין גזוזטרא אלא אף הבני' ע"ג הארץ סביב כתלו נקרא בדקא חלילא שהרי כן היה היציע במקדש ונקרא חלילא ע"ש חלילא החדר או ע"ש החלל של עובי הכותל שרגיל להיות נבנה תוכו כמ"ש ל' הרי"ף לעיל ולא הושוו יחד הרי"ף ובעל הערוך אלא במה ששניהן פירשו הבדקא חלילא כעין שהיה במקדש ולאפוקי מפי' רשב"ם שכתב דהאפתא הוא שדומה לזה שהי' במקדש ולפ"ז קיצר הב"י במקום שהיה לו להאריך ודע שסוגיין דשמעתא יתיישבו יותר לפי הרי"ף מלפי' רשב"ם (ומש"ה אזלינן בשיטתי' הרמב"ם והטור והרא"ש והרמ"ה וכמ"ש) והא דקאמרינן בגמרא מיד אח"ז שכתב שם רב יוסף אמר בדקא חלילא ז"ל תני ר"י ג' שמות יש לו יציע צלע תא כו' דמשמע דר"י גופא בא לומר דיציע דמשנתינו הי' מענין יציע הנאמרה במקדש וזהו אינו לפי רשב"ם דכתב בפירושו ומ"ש ר"י בדקא חלילא בפירוש דיציע ע"ש שעשוי חלונות ובמקדש לא הוה היציע עשוי חלונות והתו' הרגישו בזה וכתבו ז"ל דתני רב יוסף כו' איציע דקרא קאי ולא איציע דמשנתינו כו' וזהו דחוק ולהרי"ף א"ש ומ"ש הב"י עוד ז"ל ורבינו סתם ביותר כו' עד משמע דברישא בלישנא מפרש וא"נ הול"ל כו' העשוי חלונות לנוי כו' ומ"ש בלישניה מפרש צ"ל דר"ל בל' דפי' רשב"ם הנ"ל דאילו להרמב"ם דס"ל כפי' הרי"ף אין נ"מ בחלונות וכבר כתבתי והוכחתי דרבינו כתבו בשיטת פי' הרי"ף דאליביה בדקא חלילא פירושו בנין נמוך ולא נעשה חלונות חלונות כמו שהיה במקדש כעין אפתא לפי' רשב"ם ודו"ק: עוד כתב ב"י ז"ל והר"ן כתב פר"ש יציע בנין נמוך אצל הבית ולא מחוור מדתניא לקמן דף ס"ה המוכר את הבית כו' ואם א"ל קני לך איהו וכל מה שבתוכה כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לו לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע ואילו חדר שבפני' שיירי' וה"ד אי דמצר לו מצרי בראי בין חדר בין יציע מכור כו' כיון דא"ל כל מה שבתוכו ואי דלא מצר ליה מצרי בראי אפי' חדר נמי ל"ק כו' ומ"ש דשייריה לפיכך נראה שיציע היינו עלייה שע"ג וכמו שפי' הרי"ף הילכך ברייתא במצר לו מצרים ומש"ה חדר שלפנים ממנו מכור כו' אבל יציע כיון שהוא תוך הבית אינו מכור כו' ע"ש שהאריך ודבריו תמוהין הן דמאי קשי' לה על רשב"ם אמאי לא קתני חדר הא ודאי כיון דתני יציע דלא קנה תו לא אצטריך למתני חדר וכדאיתא בגמרא השתא יציע ל"ק חדר מבעי' מיהו בזה י"ל דה"ק דהו"ל להקדים ולמתני לא את החדר ולא את היציע בל' לא זו אף זו כמ"ש ולא את הבור ודות אלא שאכתי ק' הא גם לפי מאי דמסיק דיציע פי' עלייה היינו דוקא למאן דמפרש יציע אפתא דעליה פי' הרי"ף כן אבל לרב יוסף דפי' יציע בדקא חלילא וכ"ע פי' בדקא חלילא דהוא בנין הבנוי בצד הבית אלא שמחולקים אם הכתלים חלולים או לא א"כ ק' אליביה דרב יוסף איך מתרץ קושיית הר"ן הנ"ל למה קתני הברייתא יציע ושייר חדר ממ"נ וכנ"ל וחפשתי ובדקתי בכל ספרי הרי"ף המודפסים ולא מצאתי לדברי הר"ן וצריכין לדחוק ולומר שהר"ן פי' בדקא חלילא כמו שפרשוהו והערוך הנ"ל שפי' שהוא כמו גזוזטרא בנוי בצד הבתים בגובה ומש"ה אינו בכלל כל (אומר) מה שבתוכו אף דמצר לו מצרים אבראי וק"ל:

כתב הרשב"א המוכר חצר סתם כו' ל"ק עומקא ורומא כו' כתב בב"י אזה ז"ל וכתבו עוד הר"ן שם ומוכר חצר נמי מסתמא ל"ק עומקא ורומא דאע"ג דקני לבור ודות וכדתנן מכר את החצר מכר בורות שיחין ומערות שאני בורות שיחין ומערות משום דחצר כולל כל מה שבנוי בתוכה אבל עומקא ורומא ל"ק עד דכתב ליה עכ"ל ב"י והנה דבריו תמוהים כיון דתנן המוכר חצירו מכר כל הבתים ובורות כו' עד אבל לא המטלטלי' כו' וכמ"ש בר"ס שאחר זה ומדכתב חוץ ממטלטלין ולא כתב חוץ מעומקא ורומא ש"מ דקנה עומקא ורומא גם חפשתי בדברי ר"ן ולא מצאתיהו כתוב אך זה מצאתי שכתב שם ז"ל וכתב הרשב"א ודוקא בבית או בחצר (ור"ל לא קני מסתמא עומקא ורומא) אבל בשדה קני להו מסתמ' כו' ובודאי דלזה כיון ב"י דהא מזה נשמע בהדיא דס"ל דגם בחצר לא קני עומקא ורומא מסתמא ומה שהוסיף וכתב דאע"ג דקני לבור ודות כו' נראה דמדברי הב"י הוא ולא מדברי הר"ן המה וכבר כתבתי דפירוקא אינו עולה יפה וקושייתו מעיקרא ליתא דמכירת החצר דמיניה איירי הרשב"א אינו ענין למכירת החצר דמתני' דשם איירי דמוכר החצר בכלל ושם חצר בכלל כולל כל מה שהוא בתוכו ואפי' בור ודות וכ"ש עומקא ורומא אבל מכירת חצר דרשב"א מיירי במכירת חצר פרטי דהיינו שמוכר לו שיעור קרקע בחצירו ואז פשיטא דלא קני מסתמא הבור ודות שתחתי' כמו שלא קנה הבתים שנבנים בחצירו וקמ"ל הרשב"א דאפי' עומקא ורומא ג"כ מסתמא לא קני להו ומש"ה כתבו רבינו בסי' זה ולא בסי' רט"ו או דהול"ל כאן דקנה הבור ודות אלא ודאי לא קנה אלא שם דאיירו במכירת החצר כללי וזה ברור בעיני ודו"ק:

אבל אם מכרה המוכר לאחר ונפלה אזדא לה כו' בפרישה כתבתי דהיה נ"ל דלא כתב הרמב"ן כן אלא במוכר לשנים יחד לזה בית ולזה עלייה שבנוי' ע"ג: כו' ע"ש. אבל מתשובת רשב"א נראה כמסתפק בדין זה והביאו הב"י בסי' זה ס"י ע"ש. ור"ל כיון דאפי' המוכר לעצמו לא שייר שום דבר בגוף הבית דהא אויר בלא מקום בבית נשאר משוייר לו א"כ אין למוכר כח להקנות מה שאין לו והוא עצמו יכול לבנות ע"ג דיומדין באויר המשוייר לו ממילא. אבל אין יכול להקנות זכותו לאחר דאין קניין לאחר שייך באויר כ"א ע"י מקומו והרי אין למוכר מקום וא"כ בנדון דדברי הרמב"ן הנ"ל נמי י"ל הכי אף דנשאר העלייה למוכר הבית מ"מ הרי כבר מכר לראובן הבית וכתב עומקא ורומא וקנה האויר ולא נשאר לו בגוף הבית שום דבר אלא מכח דנשאר העלייה להמוכר אמרינן דגם האויר שבנויה בו נשאר לנפשו לענין שיש לו כח לחזור ולבנותה אם נפלה. מ"מ אין לו כח להקנות לאחר אותו אויר שבנויה בו העלייה אלא העצים והאבנים שהן בעין יכול להקנות ולמכור והיינו דוקא כל זמן שלא נפלה ואף דיש לחלק קצת ולומר דשאני נדון דהרמב"ן שנשארה העלייה שיש בו ממש להמוכר א"כ גם הרשב"א יכול להיות דמודה בו דיכול לחזור ולמכור אחר זמן כל זכותו לאחר מ"מ כיון דנראה דהרשב"א מסתפק בזה ואין ראייה גמורה דהרמב"ן ס"ל בפשיטות דיכול למכור כל זכותו הו"ל המע"ה וגם בש"ע יראה דפסק כן מיהו נראה דאם המוכר נתן כחו ורשותו לאחד לבנות במקומו ע"ג דיומדין באויר שע"ג הבית שהוא משויר להמוכר כשלא כתב בו עומקא ורומא להלוקח הבית אזי אין כח ביד הלוקח למחות ביד האחר לבנותו ול"ד להמוכר דקל לזה ופירותי' לזה שכתבו הפוסקים ורבינו בסי' ר"ט ס"ז דנשאר הכל ללוקח הדקל דהתם טעמו הוא דפירות הן דבר שלב"ל ואפי' המוכר אין לו בהן כלום אם לא כששיירו בפירוש לנפשו אז אמרינן דשייר לנפשו מקום האילן שגדלין בו הפירות וכשמכר הדקל והפירות יחד לאחריני הרי לא שייר לו המקום משא"כ כשלא כתב עומקא ורומא להלוקח דהאויר משוייר ממילא להמוכר יכול לעשות שליח במקומו למי שירצה לבנות שם ויכול הנותן רשות לבנות לחייב נפשו להבונה עד"מ בסך אלף זהובים בחיוב גמור והבונה יתן לו שטר סילוק להחוב כל זמן שיניחנו לדור שם ודומה למ"ש הטור בשם חכמי ספרד בסי' ר"ז ס"ך ע"ש ודומה לזה כתבו התוס' בס"פ מי שמת דאדם משעבד נפשו בדשלב"ל והביאן הב"י בר"ס ר"ט וכתב עוד שם רשב"א ז"ל אדם משעבד דשלב"ל דכיון דהוא משעבד אף דאקנה משתעבדי דגריר בתר שעבודיה וכדבר שב"ל דמי וע"ל סי' ס' ס"ו מש"ר דאדם יכול להתחייב נפשו בדשלב"ל והארכתי עוד מזה בתשובה בענינים כאלו שיכול ליתן לאחרים כחו בזה ע"כ ודו"ק:

מכר הבית והתנה ע"מ שדיוטא עליונה שלי כו' בב"ב דף ס"ג אמר ר"ל זאת אומרת המוכר בית לחבירו וא"ל ע"מ שדיוטא העליונה שלי הרי היא שלו למאי הלכתא רב זביד אמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא רב פפא אמר שאם רוצה לבנות עלייה ע"ג בונה כו' ומפרש לה רשב"ם כפשוטא דמיירי במוכר בית וחצר ושייר לעצמו הדיוטא פי' גג שעל הבית וקאמר רב פפא שאם לא התנה לא היה רשאי המוכר לחזור ולבנות הדיוטא שלו כי נפלה ואהני ליה תנאה שחוזר ובונה ולרב זביד האי תנאי ל"מ לחזור ולבנות משום דלאו אדעתיה דהכי התנה שוודאי לא אסיק דעתיה אנפילה אלא תנאי מהני להוציא זיזין מדיוטותו על אויר חצירו של לוקח ורב פפא ס"ל דאדרבא להוציא זיזין לא מהני האי תנאי דכיון שהחצר מכור אינו רשאי להוציא בנינו לשם אלא לבנות מה שהיה לו כבר כי נפלה הוא הוא דמהני ובדף שאחריו פריך על הא דקאמר שם דמסתמא ל"ק עומקא ורומא א"כ קשיא לרב פפא ל"ל ע"מ (ופי' רשב"ם דס"ד דמאי דקאמר לבנות עלייה ע"ג שר"ל שעל גבי הדיוטא יכול לבנות עוד ומקשה בלא תנאי נמי הוה הדיוטא של מוכר ואם רצה לבנות ולהוסיף עליה בנינים בונה) ומשני אהני ליה ע"מ דאי נפל הדר בני ליה וע"ג דקאמר אינו ר"ל ע"ג העלייה אלא ר"ל ע"ג הבית והלכתא כרב זביד מההיא דפ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ח.) והרמב"ן בחידושיו סוף דף נ"ד הקשה על פי' רשב"ם דאין לשון רב פפא משמע כפירושו דא"כ הול"ל שאם נפלה חוזר ובונה אותה ולמה הזכיר עלייה במקים דיוטא ועוד לא יזכיר לא זה ולא זה כיון דעל דיוטא קיימינן ועוד דא"כ הול"ל שאם ירצה לבנות על גבו שהבית לשון זכר הוא ועוד אי ס"ד דמקשינן דיכול לבנות עלייה אחרת ע"ג הדיוטא קאמר א"כ היאך יקשה למה לי ע"מ וכי בלא ע"מ יכול להוסיף בבנין והרי הבית והעלייה של שנים שנפלו אין שומעין לבעל העלייה לסכך בקסמים או להגביה וכ"ש זה כו'. ועוד דזה תמיה שהלוקח עלייה בלא תנאי מחבירו ונפלה לא יהיה רשאי לבנות דא"כ לקתה מדת הדין. ועוד דלא משמע כן ממתניתין דהבית והעלייה ועוד כתב קושיות אחרות בשם ר"ת דדיוטא לאו גג גבוה עשרה הוא כפי' רשב"ם אלא שורה העליונה של הכותל קרויה דיוטא כשיש בה בנין באויר וכן הוא לשון הרמב"ן והמ"מ וז"ל נ"י דיוטא בנין שבונין על שורת הכותל לפעמים בולט קצת לחוץ להושיב עליו זיזין וכשהיא בנויה נקראת (דיוטא) ומיירי במכר הבית ולא החצר וקאמר ר"ל דאם אמר ע"מ שיהיה שורה ההוא שלו ופריך למאי הלכתא כלומר אם יהיה שם בנין פשיטא דאם התנה עליה שהיא שלו ואם אינה בנויה מה שייר (ובכלל קושיא זו היא למה קראה דיוטא דהא לא נקראח דיוטא אלא אחר שבנה עליה) ומהדרינן לעולם שאין שם בנין) רב זביד אמר שאם רוצה המוכר להוציא זיזין מחצירו על שורת הכותל של בית הלוקח רשאי אעפ"י שלא היה כאן בנין מעולם. ואע"פ שמכביד בבנינו על כתלו של לוקח לית לן בה דלהכי אהני ליה תנאה. ורב פפא פליג וס"ל דכולי האי לא אהני ליה תנאה אלא להכי הוא דאהני ליה שאם רצה לבנות עלייה ע"ג השורה העליונה באוירו בגגו בונה ע"ד דיומדין באופן שלא ישתמש בכותלי ביתו של לוקח כלל ופריך אח"ז בגמרא פשיטא בלא תנאי נמי ומפרש ליה דה"ק כי נפל הדר בני כלומר כשנפל ביתו של לוקח כופה המוכר את הלוקח שיחזור ויבנה ביתו בשביל השורה העליונה של הכותל שהיתה משועבדת למוכר ואע"פ שאין זה משתמש בה אהני ליה דלא מיבעת אי נמי כשאין בית בצדו ותחתיו הרוח מזיקתו ומפיל בניינו הבנוי באויר ולהכי ודאי דוקא כי אתני אבל לא אתני במה יכפה הלוקח שיחזור ויבנה ביתו כיון שאין לו שום שעבוד על כותלי ביתו (וכתב הרמב"ן שם בחידושיו ולכן בכל הספרים המדויקים תמצא הגירסא דאי נפל הדר בני ליה ולא דאי נפלה הדר בנו לה משום דעל ביתו של לוקח קאי) וכ"כ המ"מ ספכ"ד דמכירה כפי הרמב"ן והוסיף בשם ר"י מיגא"ש ז"ל א"נ הא קמ"ל כי נפל ביתו של לוקח וחזר ובנה בית אחר הדר גם המוכר ובונה עלייתו ע"ג אף ע"ג דלא שייר לו אלא אויר בית הראשון והאי בית אחרינא הוא ואוירו של בית זה לא נשתעבד לו מ"מ להכי אהני ליה תנאו עכ"ל הרי לך שר"ת ורמב"ן ואבן מיגא"ש והמ"מ פירשו כמעט בסוגיא א' וגם התוס' שם בד"ה ע"מ שדיוטא כו' כתבו פירוש דברי ר"ת בקיצור כ"ש אבל בדיבור שאחריו כתבו דברי ר"י משמע מיני' שפי' כפי' רשב"ם ע"ש והנ"י כתב שני הפירושים וכתב דלדינא ל"פ ע"ש. והנה מבואר לפנינו דבין לפי רשב"ם ובין לפי' רמב"ן רב זביד לא ס"ל להא דר"פ כל א' לפי פירושו אלא דלהרמב"ן ליכא מאן דפליג בהא דאם נפלה הדיוטא שהיתה בנוייה ע"ג ביתו דלוקח שחוזר ובונה לה כמדתה הראשונה ואפילו בלא שיור ותנאי וראיה מהקונה עלייה מחבירו ונפלה כו' וס"ל דבהא לא איירי ר"ז ור"פ (ולאפוקי מפי' רשב"ם דר"פ איירי בהא ור"ז פליג עליה וס"ל דאפילו תנאה לא מהני להא וכנ"ל) אלא ר"פ איירי אם נפל הבית וכו' וכנ"ל ובהא דוקא פליג עליה ר"ז ועפ"ז צריכין לפרש דמש"ר ז"ל ופי' רשב"ם דר"ז ור"פ פליגי עליה כו' אינו ר"ל דדוקא לפי' רשב"ם פליגי ולא לפי' הרמב"ן דז"א כמ"ש אלא משום דרבינו לא הביא כאן פי' הרמב"ן כלל אלא מאי דנ"מ לדינא כתב בקיצור מש"ה כ"כ וה"ק לפי' רשב"ם פליג ר"ז אר"פ הנ"ל וס"ל דאם נפלה אין חוזר ובונה אותה ואפילו תנאה ל"מ להו מטעם הנ"ל דלא אסיק אדעתיה בשעת תנאי הנפילה אבל הרמב"ן כתב והקשה אפירוש רשב"ם מהקונה עלייה מחבירו כו' וס"ל דאפילו בלא תנאי יכול לחזור ולבנות וק"ל. והא דלא כ"ר פי' הרמב"ן הנ"ל משום דלא רצה להאריך כי אין בו נ"מ לדינא מאחר דלא קיי"ל כרב פפא דאמר (לפי פירושו) דאם נפל הבית כופין הלוקח לחזור ולבנותו והשינוי שבין פי' רשב"ם ורמב"ן בהוצאת זיזין מהדיוטא לחצר או מהחצר להדיוטא כבר כ"ר שניהן בהלכתא ואפשר דה"ט דס"ל כפי' רשב"ם כדמסיק בשם הרא"ש וכיון דס"ל לרב זביד דמותר להוציא זיזין מדיוטא שלו לחצר שמכר לאחר אף ע"פ שלא אמר אלא ע"מ שדיוטא שלי כ"ש שיכול להוציא זיזין מחצר שלו שלא מכרה על גבי הדיוטא כיון שאומר ע"מ שהדיוטא שלי ואי משום שמכביד גם בהוצאת זיזין לחצר מכביד ועוד לפי' רשב"ם אין נ"מ בהכבדה שהרי המקשן הקשה לרב פפא ל"ל ע"מ וכמ"ש לעיל ודוק:

ומש"ר וכ"כ הרמב"ם שאם נפלה חוזר ובונה אותה ז"ל הרמב"ם שם סוף פרק כ"ד דמכירה המוכר בית לחבירו ע"מ שדיוטא העליונה שלי הרי היא שלו ואם רוצה להוציא בה זיזין מוציא ואם נפלה חוזר ובונה אותה ואם רוצה לבנות (עלייה) על גביו בונה כשהיה מקודם עכ"ל ונלע"ד דהרמב"ם מפרש להא דרב זביד ודרב פפא בפשיטות כפי' רשב"ם וס"ל דל"פ רב זביד ארב פפא אלא רב פפא פליג אהא דרב זביד וכדמשמע מל' הרי"ף בהלכותיו (וכמ"ש אח"כ בסמוך) ומש"ה כתב הרמב"ם דברי תרוייהו להלכה ומ"ש בסוף ואם רוצה לבנות כו' נ"נ דס"ל דהיינו דאר"פ תחלה דאם רצה לבנות עלייה על גבי בונה (ואינו ר"ל דאם נפלה הדיוטא חוזר ובונה אותה ע"ג הבית דא"כ קשיא כל הנך קושיות שהקשה הרמב"ן על פי' רשב"ם כנ"ל) ופירשו כפשטיה דיכול לבנות עלייה על גבי הדיוטא וסיים וכתב כשהיה מקודם דס"ל להרמב"ם דלא [פליג] ארב פפא דחוזר ובונה אותה אלא כשהיתה העלייה שם מקודם בנויה ע"ג הדיוטא רק שנפלה והא דמסיק הגמרא באוקימתא דדברי ר"פ דאם נפלה חוזר ובונה אותה חדא מינייהו נקט ובקיצור ומשום דשיור דע"מ שהדיוטא שלי הכי משמע לר"פ שאדיוטא עצמה קאי דאם נפלה יחזור ויבננה וה"ה אם נפלה העלייה שהיתה עליו בנויה ואע"פ שבמיימוני לא נזכר דיבנה עלייה אלא שאם רצה לבנות על גביו בונה וגם בהמ"מ בדפוס קטן בהעתקתו לדברי הרמב"ם ליתא מ"מ בהמ"מ בדפוס גדול איתא והוא נכון בעיני דהא ר"פ הזכיר בדבריו תיבת עלייה וכנ"ל ודוק והראב"ד השיג על הרמב"ם וכתב זה שיבוש דאפילו בנין חדש בונה אם הוא רוצה עכ"ל נ"ל דס"ל ג"כ כפי' רמב"ם הנ"ל דמ"ש רב פפא תחלה שאם רצה לבנות עלייה ע"ג בונה דר"ל שבונה עלייה ע"ג דיוטא שנפלה וחזר ובנאה אלא מה שהרמב"ם כתב דהיינו דוקא כשהיתה העלייה ג"כ כבר מקודם ונפלה בזה השיג עליו וס"ל דאפילו לא היתה העלייה בנויה ע"ג הדיוטא מקודם הנפילה אפ"ה מותר להמוכר לבנות בנין חדש ע"ג דיוטא שחזר ובנאה לאחר נפילה ואליביה יתיישב יותר לישנא דגמרא אליבא דר"פ דתרתי קאמר וס"ל ג"כ דרב זביד ל"פ אהא דר"פ וכמ"ש להרמב"ם ונראה שכן יש לדקדק מדברי הרי"ף שכתב ז"ל למאי הלכתא אר"ז אם רצה להוציא בה זיזין מוציא רב פפא אמר שאם רצה לבנות עלייה ע"ג בונה ואי נפל הדר בני ליה והלכתא כר"ז דאמר אפילו אם רוצה להוציא בה זיזין מוציא וכ"ש אם רצה לבנות ע"ג עכ"ל דק' דנקט הרי"ף בוהלכתא כו' תחילת דברי ר"פ ולא נקט בה מסקנא דמוקמי לה כשנפלה אלא ודאי סמך אמ"ש מתחלה דברי ר"פ דמיירי אף כשנפלה וס"ל דלא פליג רב זביד עליה ולא בא הרי"ף אלא לומר דאף דר"פ פליג אהא דר"ז הלכתא נמי כהא דאר"ז אבל דוחק לומר דהרי"ף מלתא דנפשיה קאמר דכ"ש דמותר לבנות ע"ג ולא קאי אדברי ר"פ ולא איירי בשנפלה דאין זה מדרך הרי"ף לערבב העניינים ומאחר שבא לכתוב דהלכתא כרב זביד הו"ל לסיים ולכתוב ולא כרב פפא דאמר אם נפלה חוזר ובונה לה ועוד דהרמב"ם ודאי בשיטת הרי"ף רבו אזיל ליה והרי הוא כתב דגם כשנפלה חוזר ובונה לה ודוק ועיין בהמ"מ שכתב סוגיא דשמעתתא הנ"ל וכתב שהרבה פירושים נאמרו בה ושהעיקר הוא כפירוש הרמב"ן הנ"ל ואחר כך כתב דברי הר"י מיגא"ש הנ"ל וסיים וכתב ז"ל והמחבר הביא שמועה זו כפשטה כו' עיין שם משמע גם כן מלשון המ"מ דהרמב"ם לא פירש פלוגתא דרב זביד ורב פפא כהרמב"ן ור"י מיגא"ש דא"כ הו"ל לפרש ולא לסתום כפשטיה והיינו כמו שכתבתי ודוק היטב: ומש"ר וא"א הרא"ש ז"ל כתב כרשב"ם כו' היינו מפני שמפרש להגמרא דפריך בשלמא לרב זביד היינו דקתני זאת אומרת כו' בשיטה דרשב"ם גם לא כתב אוקימתא דגמרא דמפרש לה לדברי רב פפא דמיירי באם נפל דהדר בני לה וה"ט מפני דלא חש לדר"פ ולית הלכתא כוותיה ול"מ תנאה אלא להוצאת זיזין:

לשון הרמב"ם כו' עד מלבנות כו' וז"ל הגמרא בעי ר"א כו' [עב"ח שהביאו] בעי ר' זירא כו' [עב"ח שהביאו] (פי' המ"מ בשם הרב מיגא"ש ואפילו היכא דמחברי בטינא לא הוי מכורין) בעי ר' ירמיה מלבנות של כרעי המטה מהו (פי' היכא דמכר את הבית אם נמכרים בכללו מלבנות המטה המחוברין בסיכי או בטיט בקרקעית הבית) כל היכא דמיטלטלי (עם המטה ואינן מחוברין לקרקע כלל) לא קמיבעיא ליה דהא מיטלטלי כי תיבעי לך היכא דלא מיטלטלי מאי תיקו כן הוא שיטת פי' המ"מ אליבא דהרמב"ם ומש"ה כתב הרמב"ם דבחלונות והמטות אע"פ שהן מחוברין בחלון או בקרקע בטיט אינן מכורין דהרי איבעיא דלא אפשיטא היא והמלבנות של פתחים אותן המחוברים בסיכי הוא ג"כ איבעיא דלא אפשיטא אבל כשהן מחוברין בטיט לא קמיבעיא ליה ופשיטא דמכורין הן אגב הבית דלחיזוק הן עבידי אבל רשב"ם פי' איבעיא דחלונות אהיכא דמחוברין בסיכי (דאילו היכא דמחברי בטינא ס"ל דגם בשל חלונות פשיטא דמכורין) ובאת"ל קמיבעיא ליה דאת"ל דבשל פתחים אף דמחוברין בסיכי מכורין אכתי קמיבעיא ליה בשל חלונות העשויין לנוי ובשל כרעי המטה קמיבעיא ליה אם נמכרים עם המטה אף דלא מחברי כלל למטה הא י"ל דאין לו שייכות לקרקע והן מיוחדין טפי למטה וג"כ באת"ל קמיבעיא ליה את"ל דשל פתחים וחלונות נמכרים עם הבית היינו משום דמחברי מיהא בסיכי וזהו שמסיק וקאמר היכי דמיטלטלי בהדי מטה ר"ל שמחוברים בו בסיכי לא קמיבעיא לך ר"ל פשיטא דנמכרות עם המטה דכיון דלהני מלבנות אין להן שייכות לקרקעית הבית אלא מיוחדים למטה מש"ה מסתבר ליה דבחיבור כל דהו מזדבני עם המטה אבל הרמב"ם מפרש הך איבעיא בתרא אהיכא דמחברי בסיכי או בטיט בקרקע אם נמכרת עם הבית וכמ"ש ובזה דברי רבינו הם מבוארים ומבואר ג"כ בזה שמש"ר אדברי הרמב"ם ולא ידענא כו' לאו השגה היא לפי מאי שפירשו המ"מ דמ"ש היכא דלא מיטלטלי היינו שמחובר בקרקע דלפ"ז שפיר קא מיבעיא ליה דאף אם המטה אינה נמכרת עם הבית הני מלבני כיון דמחוברין לקרקעית הבית נאמר דבטלין אגבו או נימא הואיל ולצרכי המטה עבידין והמטה אינה נמכרת הם נמי אינן נמכרים ורבינו שהשיג לא ראה לפניו פי' המ"מ וסבר דגם להרמב"ם אינו ר"ל כמ"ש היכא דלא מיטלטלי שהן מחוברין בקרקע אלא שאינן מחוברים לשום מקום וכדפי' רשב"ם וק"ל:

דהאי לישנא משמע מעולה שבבתים כו' כבר כתבתי בפרישה לשון המשנה והגמרא ושהרא"ש כתב כדברי רבינו ושמסיק וכתב דהכי מסיק בשלהי מנחות דיד בעל השטר על התחתונה ועכשיו באתי להוסיף ולכתוב ביאור דבריו והוא דפריך שם (אהא דאמר ר"נ התם דהאומר שור בשוורי הקדש הגדול שבהם קודש איני והאמר רב הונא בית שבבתי אני מוכר לך מראהו עלייה לאו משום דגרועה לא מעולה שבבתים מיתיבי בית בבתי אני מוכר לך ונפל מראהו נפל ואמאי ליחזי היכי נפל (כלומר אם איתא שנותן לו המעולה א"כ ליחזי אם נפל המעולה פסידא של לוקח ואם לאו פסידא דמוכר) לוקח קאמרת שאני לוקח דיד בעל השטר על התחתונה השתא דאתית להכי אפילו תימא עלייה דגריעה יד בעל השטר על התחתונה ע"כ והנה לכאורה ק' על הרא"ש שמביא ראיה לסתור שהרי המסקנא במנחות משמע דאף האומר בית בבתי אני מוכר לך מראהו עלייה ממש הגרועה וכן הוא דעת הר"ן וכתב שכן הוא דעת הרמב"ם וכן משמע מדברי הרמב"ם בפכ"א דמכירה וצריכין לומר דס"ל לרא"ש ז"ל מדקאמר התרצן לוקח קאמרת בתמיה דק' מאי מתמיה על המקשן הא הוא גופיה השיב לו לפני זה מאי עלייה מעולה ולא חילק בין לוקח לאחריני ואי הדר ביה התרצן הול"ל אלא שאני לוקח ש"מ דהתרצן לא רצה להדר מתירוצו קמא וה"ט משום דס"ל דאף דיד בעל השטר על התחתונה מ"מ האומר בית בבתי ר"ל המיוחד שבבתים ומש"ה ע"כ עלייה דקאמר ר"ל מעולה והא דמראהו נפל היינו טעמא דבית שבבתי אינו ממעט אלא שלא יתן לו עלייה אבל הברירה בידו ליתן לו איזה בית שירצה וכשנפל א' מהן הן טוב הן רע יכול לומר זה הנפול היה דעתי ליתן לך ואף שמסיק וקאמר השתא דאתית להכי כו' אדרבא יש לדקדק מדקאמר אפילו תימא עליייה דגריעה ולא קאמר השתא דאתית להכי עלייה נמי דגריעה ומשום דיד בעל השטר כו' ש"מ דלא לקושטא דמלתא קאמר תלמודא הכי אלא לפלפולא וחידודא בעלמא ור"ל דתו לא צריכינן לשינויא דאמרינן עלייה מעולה אלא אפילו אם נפרש עלייה ממש נמי לא קשיא וכיון דסתמא דגמרא דנדרים מסיק דהא עלייה מעולה ומסקנא דמנחות אינה סותרת זה מסתבר לרא"ש דהכי קיי"ל. ומש"ר ר"ס רמ"א ס"ו כל דברי הרמב"ם ז"ל ועוד דהא אמרינן במנחות בית בבתי אני מוכר לך כו' עד אלא נותן לו עלייה משום דגריעה ע"כ לאו משום שתפס רבינו לעיקר פשטא דלישנא דמסקנא דסוף מנחות דאם כן דבריו סותרים למ"ש כאן אלא משום דהתם להשיג על הרמב"ם קאתי שכתב האומר קרקע מנכסי קנויה לך ל"ק כלום כיון שאינו מסויים וע"ז כתב הלא בגמרא אמרו דקנה ונותן לו עלייה ור"ל לפי מה דס"ל להרא"ש ורבינו דפירושו הוא דנותן לו המעולה פשיטא דקשיא על הרמב"ם אלא אפילו אם נאמר דהרמב"ם ס"ל כר"ן דפירוש עלייה ממש ס"ס ש"מ דקנה מיהו הגרוע אע"פ שלא סיימו והרמב"ם כתב דאפילו תן לי פחות אינו יכול לומר ועוד אכתוב מזה בס"ד במקומו בסימן רמ"א ע"ש גם עיין מ"ש בהגד"מ ס"ס זה במ"ש לדעת הרמב"ם שיש לפרש דבריו מ"ש בפכ"א דמכירה לשני צדדין דס"ל כר"ן או כהרא"ש:

המוכר מקום לחבירו כו' ז"ל המשנה המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית חתנות וכן המקבל מחבירו לעשות לו (וכן הוא גירסת הרי"ף) דבית חתנות לבנו כו' [עיין ב"ח שהביאו] ובגמרא שם מייתי ברייתא דתרבץ אפדני הוא י"ב על י"ב. עוד קאמר שם בגמרא ז"ל רפת בקר מאן קתני לה א"ד ר"ע א"ד ר"י א"ד ר"ע וה"ק אע"פ שרפת בקר היא פעמים שאדם עושה דירתו כרפת בקר וא"ד ר"י וה"ק שהרוצה לעשות רפת בקר עושה ד"א על שש וכ' ב"י בשם הר"ן וז"ל בית קטן שש על ח' פרש"י דהך בבא ר"ע קתני לה דנהי דאמר ברישא ד' על ו' התם במפרש בית חתנות שהוא קטן משאר בתים אבל באומר בית סתם לא משמע לבית חתנות אלא לעצמו ולפיכך עושה שש על ח' נמצא עכשיו דלדידן דקיי"ל כר"ע בית חתנות ד' על ו' ובית סתם ו' על ח' אבל הרא"מ (נראה דר"ל הר' אב"ן מיגא"ש וכ"כ חידושי הרמב"ן והמ"מ בשמו) פי' דהך סיפא דבית קטן ר"י קאמר לה לפי שאין חילוק כלל בין בית סתם לבית חתנות ור"ע ס"ל בתרווייהו ד' על ו' וא"ל ר"י רפת בקר היא זו אלא אין לך בית קטן פחות מו' על ח' ולא תקשה לך לההוא לישנא דאמרינן בגמרא דרפת בקר ר"ע קתני לה היכי מסקינן למתניתין פסקי פסקי דרפת בקר ר"ע ובית קטן ר"י דלאו קושיא היא דכי אמרינן שר"ע קתני לה ר"ע מודה בה אמרינן כו' ונקטינן כההוא לישנא דבתרא הוא דרפת בקר אפילו ר"ע מודה בה ולפי פירוש זה לדידן דקיי"ל כר"ע בין בבית חתנות בין ברפת בקר בין בבית סתם עושה ד"א על ו' עכ"ל ב"י בשם הר"ן ולא מצינו שכ"כ שם הנ"י המכונה בב"י בכל מקום בשם ר"ן אכן בחידושי רמב"ן כתב קרוב לענין זה ע"ש אבל מ"ש בסוף ונקטינן כההיא לישנא דבתרא היא ליתא שם בחידושי רמב"ן ותמוה הוא לכאורה שבגמרא דילן אדרבא לישנא קמא היא וכנ"ל וכ"כ המ"מ אותו ללישנא קמא וצ"ל שבגירסת הר"ן היו מסודרים הדברים בקיצור בפעם אחת א"ד ר"י וה"ק שהרוצה כו' וא"ד ר"ע וה"ק אע"פ כו' וכן המה הדברים מסודרים בפי' רשב"ם זא"ז וא"ש דא"ד ר"ע הוא לישנא בתרא וק"ל מ"מ מוכח מדברי הר"ן הנ"ל דכתב דאפילו ללישנא דאמר ר"ע ר"ל שר"ע מודה בה א"כ לפי הל' דאמרינן ר"י קתני לה ר"ל ר"י ולא ר"ע אלא ר"ע ס"ל דרפת בקר אינו כ"כ [גדול] וכ"כ ר"ש בהדיא בפירושו ז"ל שהרוצה לעשות כו' עד אבל לר"ע רפת בקר אינו כ"כ גדול וכתב עוד דשיעורא דרפת בקר אינו מפורש לר"ע ושיעורא דבית חתנות אינו מפורש לר"י עכ"ל רשב"ם ע"ש וכן מוכרחים לומר דאל"כ מאי נ"מ בין אי ר"י קתני לה או ר"ע ובזה מבוארים דברי רבינו דמ"ש וי"א דרפת סגי בד' ע"ד ובית סתם צריך שיהיה ו' על ח' האי י"א קא"ל ע"פ שיטת פי' התוס' הנ"ל דכתבו בהדיא בפירושא דגם ר"ע מודה בבית סתם דשיעורו וע"ח וברפת בקר כתבו להאי לישנא דאמרינן ר"י הוא דר"ע פליג עליה וס"ל דאינו כ"כ גדול ומדלא כתב שיעורו ס"ל לרבינו דמסתמא הוא דע"ד דמיקרי רשות והראיה שהר"ן כתב דאפילו בית סתם דוקא המקבל עליו או מוכר [מקום] לעשות צ"ל ד' ע"ו אבל המוכר לחבירו בית סתם כשיש לו בית בנוי דע"ד נותנו לו וכמ"ש בפרישה ואף על פי שבר"ש אינו מפורש דקיי"ל כאותו א"ד דקתני ר"י קתני לההוא דרפת בקר ואדרבה מסודר בפירושו ההוא א"ד דר"ע באחרונה וכמ"ש הא כבר גם כן כתבתי דהמ"מ כתב דהאי א"ד ר"י קתני ללישנא בתרא וכן הוא מסודר בגמרא שלנו וכן ס"ל לההוא י"א שהביא רבינו ומש"ה פסק דרפת בקר דע"ד וכר"ע דפליג עם ר"י בהא לישנא בתרא דהלכה כוותיה וזה נ"ל ברור ודלא כמ"ש ב"י ז"ל ומ"ש די"א דרפת סגי בד' על ד' ובבית סתם צריך שיהיה ו' על ח' א"א ליישב גירסתו דהא ליכא למ"ד דרפת בקר הוי דע"ד ול"נ להגיה גם פה ארבע אמות על ו' ולא בא לחדש בסברת י"א אלא דבית סתם ו' על ח' וכפי' רשב"ם ובית חתנות לפי פירוש זה כבר נתבאר שהוא ד' על שש ומפני זה לא הזכיר רבינו לפירוש זה שיעור בית חתנות לפי ששיעורו כשיעור שהזכיר לפי' קמא עכ"ל ודבריו דחוקים מאוד חדא דצריכין אנו להגיה גירסת כל ספרי רבינו שבידינו של דפוס ושל כתב ישן נושן שבכולם כתוב בהן ד' ע"ד ועוד דא"כ לא הול"ל די"א דרפת בקר סגי בד' על ו' דפשיטא דסגי ליה בהכי דהא ליכא למ"ד דבעינן ברפת טפי וע"ק למה נקטי הי"א ההיא דרפת לחנם טפי הו"ל למנקט ההיא חתנות כדי לחלק וכמ"ש הר"ש בין בית לבית דאף על גב דבית חתנות דע"ו בבית סתם בעינן וע"ח ומ"ש הב"י דליכא מ"ד דרפת בקר הוי דע"ד אין זו קושיא דהרשב"ם כתב בהדיא דהוא פחות מד' על (ד') [ו'] וממילא נוקמי מסתמא על שיעור דע"ד וכמ"ש ואיפשר דב"י ר"ל דלא מצינו מאן דפסק הכי וזה לאו קושיא דלא ראיתי אינו ראיה ורבינו שמע או מצא כ"כ בשם י"א דפסקו הכי וע"פ הדברים הנ"ל שכתבתי ודוק: