Drisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המוכר לחבירו כו' חייב באחריות כו' הנ"י כ' שם בפ"ק דב"מ ז"ל ג' מיני אחריות הן אחריות דנפשיה אחריות דמחמתיה אחריות דעלמא אחריות דנפשיה כההוא דפרק מי שהיה נשוי כו' (וכתבו רבינו סימן שאחר זה בס"ג ע"ש) אחריות דמחמתיה כגון דב"ח דידיה אחריות דעלמא כגון נמצאת שדה שאינו שלו ולפיכך כתב רבינו האי דנהי דמסתמא אע"פ שלא פירש כולם בכלל היכא שפירש אחד מהם הרי הוא כאילו מיעט שלמעלה ממנו ולפיכך אם פירש לו אחריות דנפשיה הרי הוא כאילו מיעט אותו דמחמתיה ודעלמא שהם למעלה ממנו ואם פירש דמחמתיה הרי מיעט דעלמא שהוא למעלה ממנו אבל אם פירש דעלמא דמחמתיה ודנפשיה שהם למטה ממנו בכלל ואם פירש דמחמתיה נהי שאין דמעלמא בכללו שהוא למעלה ממנו דנפשיה שהוא למטה ממנו בכללו ורבינו כתב מחמת מוכר וכ"ש המוכר עצמו דהיינו אחריות דנפשיה:
אבל אונס ניסוך דלא שכיח לא אסקו אדעתייהו וא"ת אדרבה נאמר כיון דלא שכיח לא קבלו המוכר עליו כמש"ר בסימן זה ס"ד ודוחק לומר דלא שכיח כ"כ כמו שבירה ושפיכה אבל מ"מ שכיח הוא קצת וי"ל דע"כ לא קאמר לעיל דאין המוכר מקבל עליו אחריות בזה אלא כשאין הלוקח מתנה בהדיא איני רוצה לקבל עלי אחריות אבל כאן שפירש בהדיא שאחריות הטעם לבד מקבל עליו ולא שום אונס אחר ממילא חייב המוכר בשאר אחריות אלא שתאמר הלא גם המוכר התנה דוקא אחריות דשבירה ושפיכה אני מקבל עלי ולא שום אונס אחר ע"ז קאמר כיון דחזינן שקיבל עליו אחריות דעלמא אמרינן מסתמא אי הוה מסיק אדעתיה אונס ניסוך היה ג"כ מקבל עליו כי לא היה רוצה הלוקח לקנות עד שיקבל עליו אחריות דעלמא ודוק: