והוא שלא ישנה ר"פ השואל וכתב המ"מ דמשמע שלא ישנה שום שינוי ואהשינה אפי' ממלאכה כבידה חייב ע"כ ונ"ל דאפי' הרא"ש ורבי' דס"ל לעיל בסי' ש"ח ושי"א דכי אמר ספינה זו או משאוי זו יכול לשנות אפי' מכבידה לכבידה כמותה וכ"ש לקלה הכא כיון שנאנס גביה ויצא מן העולם מודה דמצאה קפידא מקום לנוח ונחה וכמ"ש לעיל בסי' שי"א ס"ד ואע"ג דאמרי' לעיל סי' ש"ט באם שכר בהמה ושינה בה מהר לבקעה והוחלקה דפטור משום דכ"ש דהוחלקה בהר שאני התם בשוכר שהוא פטור מאונסין והרי זה מיחשב אונס גביה משא"כ שואל דחייב באונסין והו"ל כאילו לא עשה בה מלאכה בההיא שעתא כלל ומתה או לשבר הכלי דחייב וק"ל:

וסופו לחזור פטור כן דעת חכמי צרפת כדלעיל ס"ס ש"ז דס"ל שזהו בכלל שבת שאינו נוהג בבהמה כ"כ ב"י כאן גם לעיל ס"ס ש"ז וכ"כ מור"ש ז"ל שם שרבי' סתם כאן כדעת חכמי צרפי וק' לי דא"כ הול"ל רבי' רבותא דאפי' נכחש הבשר מחמת פשיעה אפ"ה פטור כיון דסופו לחזור וכמ"ש בשמם שם סוף סימן ש"ו ועוד כיון דהרא"ש הביא דברי החולקים על חכמי צרפת באחרונה משמע דהכריע כוותייהו והיאך יפרש רבי' כאן דלא כוותייהו לכ"נ דרבי' ס"ל לחלק דשאני בהוכחשה מאליו באונס וגם סופו לחזור דהכל מודים בזה דלא מיחייב עליה כיון דאונס הוא ואינו דומה לנשברה או מתה דאין סופן חוזרים ולא כתב הרא"ש ורבי' די"ח על חכמי צרפת כ"א כשבאה ההכחשה מחמת פשיעת השוכר וכמפורש בדברי הרא"ש ורבי' בהדיא שם ועמ"ש עוד לעיל ס"ס ש"ז מזה:

אבל לאחר ימי כו' אבל חייב בגניבה ואבידה בפ' האומנין מייתי מתני' דוכן בשעה שהוא מחזירה וקאמר עלה אמר רפרם בר פפא ל"ש דחייב בשעת החזרה אלא שהחזירה בתוך ימי שאלתה אבל לאחר ימי שאלתה פטור משואל וחייב כש"ש הואיל ונהנה מהנה עכ"ל.