והוא הולך לשיטתו שאינו מחשב כו' ז"ל ב"י אמת הוא שכך סברתו כמו שנתבאר אבל אינו ענין לכאן שהרי לא הזכיר הרמב"ן כאן גיזה ולידה אלא שבח סתם ואע"פ שסתמו כפירושו שאם הוא שבח שיש בו שינוי מעשה קנויה אפי' בלא יאוש מ"מ יותר נכון לומר דהולך לשיטתו דקודם יאוש אין לגזלן כלום (מש"ה) קאמר דצריך הגזלן להחזיר לנגזל דמי השבח) וכמ"ש המ"מ מאחר דמפורש בדבריו שתלה בלפני יאוש עכ"ל ור"ל דהו"ל לרבינו לכתוב הרמב"ם הולך לשיטתו במ"ש דחוזר ונוטל דמי השבח מהגזלן משום דס"ל דקודם יאוש אין לו כלום ומ"ש הב"י אע"פ שסתמו כפירושו כו' דבריו סתומים דאכתי איך נרמז בדבריו דאיירי מגיזה ולידה דנלמד מהן דהן לאו שינוי מעשה ונ"ל דכוונתו דב"י הוא כמ"ש בפרי' דאע"ג דהרמב"ם כתב בתחלה סתם שבח מ"מ אותו סתם הוא כפירושו שמפרש והולך אח"כ שם וכתב כיצד כו' ומשם מוכח דגם בשבח דמיירי בה ברישא בגיזה ולידה איירי ונראה דמש"ה לא כ"ר דהוא הולך לשיטתו בהא דקודם יאוש אין לגזלן כלום דזהו כתב בהדיא הרמב"ם בדבריו במה שכתב שהרי לא נתייאשו וק"ל:

ואי תפיס נגזל לא מפקינן מינה ז"ל מור"ש ז"ל לפום ריהטא כתב דעת הרמב"ם דס"ל דמהני תפיסה לספיקא דדינא אבל דעת הרא"ש כדעת ר"י דלא מהני תפיסה לספיקא דדינא כמ"ש לקמן בסי' שפ"ח ולעד"נ לחלק כמ"ש לעיל בסי' ש"ן בשם הראב"ד דבקנס דוקא כעין נזקין דאין חיוב אלא בב"ד ובדין פסוק ס"ל להרא"ש דל"מ תפיסה אבל בכגון הכא ודאי מהני ויותר נ"ל דיש חילוק בין ספיקא דדינ' לספיקא דתלמודא דבספיקא דתלמודא ס"ל להרא"ש דמהני תפיסה וגם כאן ספיקא דתלמודא הוא וכבר כתבתי לעיל כמה פעמים והעיקר בסי' רמ"ב גבי מתנה טמירתא ולעיל ס"ס שי"ב ביארתי בארוכה וע"ל סי' שפ"ח.