הגוזל שדה ומכרה או נתנה לאחר כו' עד או ביד מקבל המתנה בפ"ק דב"מ אמרינן הכי אליביה דרב אשי ופסקו הפוסקים כרב אשי וזה שדקדק רבינו ג"כ וכתב ומכרה או נתנה וסיים בטעם דכיון בלקיחתו כדי לעמוד בנאמנותו וק"ל:

ואין נראה דמיד כשקנאה נתקיימה כו' עיין בב"י שהמליץ בעד הרמב"ם (והא דכ"ר בר"ס זה והוא מהגמרא דלא אמרינן שיקנה כחו של נגזל כו' דמשמע אף שיאמר שלעצמו קנאו אין שומעין לו דלא כב"י בתירוץ שני שלו שכתב בהרמב"ם ע"ש דדוחק לומר דר"ל שם אנן לא טענינן ליה עבורו אבל הוא היה יכול לטעון דמהיכי תיתי לטעון עבורו כן כל שהוא חי וי"ל דהא דכתב ב"י דיכול לומר דלעצמו קנאה היינו כשאומר כן מיד שקנאו דמיד ולעצמו הו"ל כלאחר זמן כשחזר ומכרה לאחרים וק"ל) ואח"כ בס"ג על מ"ש הרא"ש ראיתי מפרשים כו' עד אלא בסברא כל דהו לא אמרינן כו' כתב ב"י עליו ז"ל לפי מ"ש בסמוך נראין דברי אותן מפרשים דיד זה שלקח מהבעלים על העליונה וגמרא לאו כרוכלא ליזיל ולנקוט ונקט זבנה כו' וה"ה שאר טענות דבטענה כל דהו סגי לבטולי אומדן דעתיה דניחא ליה כו' עכ"ל ב"י ונ"ל דמהיש מפרשים הללו דמביא הרא"ש סתירה לסברתו דב"י שנ"ל דהא ע"כ לא כתבו הי"א דיד הלוקח על התחתונה אלא היכא שהיא עדית או סמוכה למיצר שלו שאז אף בלא טענת הגזלן אומדן דעתן קצת היה נוטה בשעה שלקחה מהנגזל ומש"ה זבניה אבל כל שאין אומדן דעתן דידן בשעת הקנייה אפי' הי"א ס"ל דהקנייה היה כדי לעמוד בהימנותיה אף שטוען ואומר שלעצמו מכר לא מהימן מיהו י"ל דמש"ה אמר שהוא עדית דאז אפילו אמר כן לאחר זמן שלעצמו קנהו שומעין לו להי"א ודוק:

גבאה הגזלן מהנגזל בחובו אם היה כו' ולא רצה אלא זאת כו' נראה דהאי ולא רצה כו' ל"ד הוא דהא מסיק וכתב ז"ל ואם אין לנגזל קרקע אחרת כו' משמע הא יש לו אחרת אע"פ שלא שמענו שהקפיד לאמר תן לי זאת סתמא כפירושו דמי וה"ט דאילו לא כיון כדי לעמוד בהימנותיה כיון דידו רמה בגזלנותא לא היה גובאה עתה בחובו אלא היה צריך ליתן לו שדה אחר וק"ל: