שור שעלה על גבי שור חבירו כו' עיין בב"י מ"ש בשם הרמב"ם והמ"מ ור"ל דאם נכנס שור הניזק לחצר המזיק ועלה עליו שור המזיק והניזק בא להציל שורו ועי"ז מת שור המזיק חייב הניזק לשלם למזיק שורו כמו שבאם הכניס ראובן כליו לחצר שמעון דשמעון יוצא ונכנס ומשבר כליו דפטור וס"ל דה"ה שור המזיק שעלה ע"ג שור הניזק כיון שהוא ברשות המזיק אע"ג דעלה בשור בכוונה הו"ל כהזיק אדם כליו של הניזק שלא בכוונה ופטור המזיק ממילא אי גורם הניזק היזק לשור המזיק חייב עליו המזיק ובאמת סברא רעועה היא זו שהניזק רואה שורו ניזק ולא יהא לו רשות להצילו במאי דאפשר ונראה דמש"ה השמיט הטור ולא כתב שעלה ברשות הניזק משום דס"ל דגם ברשות המזיק דינא הכי ועמ"ש ר"ס שע"ט בהגד"מ:

משלשין ביניהם בש"ע כתוב משלמין ביניהם גם המרדכי פ"ק דב"מ הביא לשון הרמב"ם וכ' משלמין אבל בספרי הרמב"ם שלפנינו בפ"ו דחובל איתא ג"כ לשון משלשין וכ"כ הטור ס"ס תכ"א בשמו ב' שחבלו כא' שניהם חייבין ומשלשין ביניהן וכן הוא ל' מיימוני פ"א דחובל וכן הוא בפ"ק דמכות דף ג' כיצד העידו שהוא חייב לחבירו ר' ונמצאו זוממין משלשין ביניהן ופירש"י שם משלשין ב"ד נעשה להם שליש א"נ נקט ל' משלשין אם הם ג' ואם הם ד' מרבעין ול' בעלמא נקט עכ"ל: