אבל ר"ח כתב כו' וצ"ע דבמרדכי פ"ג דב"ק כתב בשם ר"ח כדעת ר"י ונראה להגיה במרדכי רי"ף במקום ר"ח וכ"כ הרי"ף בהדיא וכ"כ התוס' בשם הרי"ף והמרדכי העתיק דברי התוס' גם מדהקדים המרדכי שם דברי ר"י לר"ת מוכח דט"ס הוא ומה"ט ג"כ אין להגיה ר"ת דא"כ הוה ג"כ מקדימו לר"י אבל אי גרסינן רי"ף א"ש דלכתחלה העתיק דברי התוס' ואח"כ כתב דעת הרי"ף שאינו מבעל התוס' וק"ל: (ב)

הקצבים שיש להם כו' לשון הרמב"ם כו' שם דף כ"ג [עב"ח שהביא לשון הגמרא עם פרש"י] וגם התוס' כתבו כדברי רש"י ע"ש שהביאו ראיה לדבר וס"ל דמש"ה אמר הני עיזי דשוקא דר"ל העומדים לשחוט ביום השוק שאז יש ריבוי עם ונמכרות ביוקר וכיון דמ"מ לשחיטה הן עומדין אין הפסד בשחיטה כ"כ אבל הרמב"ם מפרש עיזי דשוקא שהולכים בשוק ול"ד בשוק קאמר אלא שהולכים לרעות בכל מקום וכ"כ המ"מ שם ולפ"ז מ"ש דמפסדי אין לפרש דכבר הפסידו דא"כ למה תלה הדבר בהליכתן ורעייתן בשוק אלא ע"כ צ"ל דמפסדי שעומדים מוכנים להפסיד מכח זה דתמיד הולכים בשוקים ורועים בכל מקום ומוכנים הם ליכנס לשדות ולכרמים ויפסידו מש"ה קאמר דמתרינן בהו ואי לא ישגיחו בעליהן ישחטינהו וכתב הרמב"ם דהתראה זו הוא ג"פ וכתב ב"י שגי' ספרו היה כן וגם בגמרא שלנו הוא כן וכנ"ל ובזה ניחא שלא תקשה עליו מהנהו עיזי דתרבו כהוכחת התוס' דשם היתה התחלת התראה ומש"ה אף שכבר הפסידו לא היה רשאי לשחטם ואם לא היו משגיחין בהתראתו היה מתרה בהן עוד פעם שנייה ושלישית שאם לא ישמרם אזי ישחטם אבל לפי' רש"י ותוס' דפי' עיזי דשוקא שעומדים לשחוט ביום השוק אין נוח לפרש דמ"ש דמפסדי שעומדים להפסיד וטפי נוח לפרש שכבר הפסידו ובזה נסתלקה תמיהת הב"י על הרמב"ם דהא מפסדי קאמר דמשמע שכבר הזיקו וק"ל. ובזה דברי רבינו מבוארים וניחא דלא סתר רבינו דברי הרמב"ם ממ"ש ומפסדי וגם מעובדא דעיזי דבי תרבו הנ"ל לפי שאין מכל אלו סתירה להרמב"ם וכמ"ש ודוק: