Drisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואם יש עליו ב"ח הרבה אין צריך לישבע שבועה זו לכל א' וא' ג"ז מדברי הרמב"ם וכ"כ בעה"ת שער ב' חלק א' וכתב דנפקא לן הא מדאמרי' פ' מי שהיה נשוי גבי ראשונה נשבעת לשנייה כו' ואילו ראשונה לשלישי' א"צ לישבע ומסקא הגמר' בטעמו משום דשבועה לחד שבועה למאה עכ"ל הביאו ג"כ הב"י והתם בגמרא מוכח דאפילו לא באו הנשים יחד להשביעה אלא כל א' בפני עצמה אפ"ה אין צריך לשבועה גם להשנייה וצ"ע כו' (ועי' הקושיא בב"ח) ויש ליישב בדוחק ולומר דלא בא הרמב"ם אלא לומר דל"ת כיון שהגאונים החמירו להשביע לזה הטוען אין לי אף שמן התורה הוא פטור מהשבועה כנ"ל משום נעילת דלת הו"א שג"כ יחמירו בזה להשביעו לכל א' אף שאינו מן הדין קמ"ל דאין מדקדקין בתקנה זו להחמיר וק"ל:
ששאלת ראובן כו' ל' השאלה ותשובה זו מגומום דמתחיל בשאלה שהביא כתוב לישבע דמשמע שבשעת טענתו עליו עדיין לא נשבע שאין לו יותר א"כ במאי רוצה לפסלו ועוד דבתשובה מסיים וכתב אחר שנשבע להביא שבועה מאן דכר שמה ונלע"ד דהמעשה כך היה שהלוה קפץ ונשבע למלוה שיביא כל אשר לו בכתב לב"ד והם יסדרו והמותר יתנו למלוה וישבע ע"ז בפני ב"ד שאין לו כלום יותר והמלוה טען שלא הביא בכתב הכל וכבר נשבע לו להביא הכל וביקש מהב"ד שלא יאמינו לו על שבועתו שישבע לפניהם שאין לו יותר כו' ודאי כאשר נשבע לשוא בראשונה כן ישבע ג"כ באחרונה והשיב הרא"ש שא"כ הוא שכבר נשבע להביא הכל והוא יברר שלא הביא הכל א"כ הדין עם שמעון ויש מגיהין בשאלה במקום לישבע ונשבע ול"נ דאכתי קשה מה דסיים וכתב מאחר שנשבע להביא. ואם נבא להגיה נראה להגיה שהביא בשי"ן במקום להביא בלמ"ד וכמ"ש בפרישה וק"ל:
לא שייך דין קדימה בדבר שאינו בעולם כו' הא דלא קאמר אין שייך דין קדימה במטלטלין משום דהשיב דאפי' מיירי שכתב בשטרו שהקנה לו מטלטלין אגב קרקע אפ"ה אין לו דין קדימה כיון שלא היה בעולם קודם שלוה מהשני והוי כלוה ולוה ואח"כ קנה דאם באו לפני ב"ד יחד לגבות חולקין ואם קדם המאוחר וגבה אפי' במקרקעי מה שגבה גבה וכמש"ר סימן ק"ד וה"ה במטלטלין הללו שהקנה לו אגב קרקע ומשה"נ כתב דהשתא דנשבע הו"ל כקדם המאוחר וגבה מכח שבועתו שנשבע וצריך לקיים שבועתו וק"ל ועי' בתשובה שהארכתי בעניינים הללו דקדימה ושם הבאתי ל' תשובת הרמב"ן שכתב בסי' ס"א דיש קדימה ג"כ במטלטלי בשנים שבאו יחד לגבות בב"ד דנותנין המטלטלין להמוקדם לבד והביאו הב"י ג"כ בסי' ק"ד מס"ה ולפ"ז י"ל דהכא איירי דלא הקנה מטלטלי א"ק והרא"ש לא ס"ל כהרמב"ן אפ"ה השיב כן להשואל שבא בטענה ששטרו מוקדם ושהוא יקח תחלה ש"מ דס"ל להשואל כדעת הרמב"ן הנ"ל וע"ז השיב דאפי' לסברת הרמב"ן אינו גובה כיון שלא היה בעולם ויש נ"מ גם להרא"ש דאם היה בעולם ובאין שניהם יחד לב"ד לגבות כאן אף כמו אם רצה הלוה ליתנו להא' וגם נשבע ע"ז ליתנו לו אין שבועתו חלה כיון שבשעת שבועה היו המטלטלין בעולם ושניהם שוין בגבייתן מהם משא"כ כשנשבע קודם שבאו בעולם חלה השבועה ווה דומה קצת למ"ש הרא"ש בתשובה והביאה רבינו בר"ס ע"ג דאם נשבע שלא למכור כדי לשלם אם השבועה היתה קודם שלוה חלה השבועה ואם היתה אח"כ לא חלה השבועה ודו"ק. וכיון שנשבע לתתו ללוי צריך לקיים שבועתו צ"ע דבא"ע סי' קנ"ד כ"ר בשם הרא"ש שהשיב על מי שנשא אשה אחרת והשביעוהו הדיינים להיות עם השנייה ולזונה כו' עד הילכך כל היותר על כדי חייו יתן חצי לזו וחצי לזו כו' משמע דאע"פ שנשבע לשניה והיה ג"כ דבר שלא בא לעולם ואפ"ה צריך שיתן החצי לראשונה ועוד דמסיק התם הרא"ש באותה תשובה וכתב ז"ל וששאלתם למה חייב לפרנס השנייה הא משועבד לראשונה מה קדימה שייך במזונות ופרנסה יכול לשעבד עצמו לכמה נשים דגופי של אדם יכול לשעבד לכמה חובות דלא שייך קדימה אלא בשיעבוד מקרקעי עכ"ל. ולא תלה הדבר בשבועתו שנשבע לשנייה שחלה במטלטלין ואפילו ליתן לה הכל אף שנשתעבד לראשון כמ"ש הרא"ש כאן בתשובה וגם בא"ע גופיה קשה מיניה וביה דשם בסי' קי"ח כ"ר תשובת הרא"ש דכתובה בה כמו בתשובה דהכא ע"ש שכתב ראובן חייט נשכע ליתן לשמעון חצי מה שירויח ועתה אין מספיק לראובן לפרנסת אשתו חצי מה שירויח ואשתו תובעת מזונות כו' וכתבת שי"א דהשביעה הויא לבטלה כיון שהיה משועבד לאשתו תשובה אין בדבריהם כלום דאין שיעבוד חל על גופו של אדם בשום ממון שהוא חייב ואלמלא השבועה לא היתה המתנה כלום כי נתן לו דבר שלא בא לעולם אבל בשביל השבועה שנשבע צריך לקיימו עכ"ל הרי מוכח מתשובה זו כמ"ש כאן ונראה דיש לחלק בין חוב הלואה לחוב מזונות אשתו דשאני הלואה שמתחילה כשהלוה לו המלוה היה דעתו שיחזיר לו דמי הלואתו בעין ופעם א' הן או דמיהן כמו שהלוהו ולא ס"ד דמלוה לבא לידי מדה זו לגבות פרוטה פרוטה ומש"ה עכשיו שאין לו אין עליו שיעבוד הגוף לעיין ע"ז שלא יחול עליו שום שבועה שנשבע ליתנו לאחר וכמ"ש בתשובה משא"כ במזונות אשתו דתחלת השיעבוד היה ששיעבד גופו שכל מה שירויח במלאכת ידו יוציא מזונותיו ומזונות אשתו ולוה היא נושאת את נפשה משעה ראשונה וכיון דמתחילה לזה נשתעבד מש"ה לא חלה השבועה שנשבע להוציא הכל בפרנסת אשתו השנייה וכ"ש אם נשבע לשלם אותו לב"ח או ליתנו במתנה לאחר והא דפסק בהחייט דצריך לקיים שבועתו ליתן החצי לשמעון שאני התם דלא היתה שבועתו שלא לזון אשתו כלל שהרי שייר לפניו דמי חצי מלאכתו לפרנסתה וכבר כתב הרא"ש דאדם יכול לשעבד גופו לכמה חובות וה"ה למזונות אשתו ולחוב או מתנה עמהם ודו"ק ועמ"ש עוד מזה בדרישה בא"ע סי' קנ"ד:
גם אחר שתקנו שבועה זו כו' שלא תקנו לעקור כו' זהו דלא כמש"ר בשם הרמ"ה לעיל בסי' צ"ז סכ"ו ז"ל אבל כי לא אפשר לאשתלומי מינה באנפא אחרינא אלא בכניסתו לביתו והמלוה טען אפי' טענת ספק דאית ליה מטלטלי' בביתיה דינא הוא דליעול שליח ב"ד בביתיה כו' הרי דס"ל דאפי' מספק מותר ליכנס ומשמע אפי' היכא דלא הוחזק רמאי ואפי' בשעת משכון וכ"ש בשעת פרעון וגם הרשב"א כתב בתשובה הי' אלף ס"ב והביאו ב"י בסימן זה ס"א ז"ל שורת הדין שכל מי שטוען אין לי ב"ד אין נזקקין לו לכלום אלא ילך המלוה ויחפשנו כו' משמע דס"ל דהמלוה בעצמו מחפש אותו אפי' בביתו ואין ב"ד מוחין בידו והיינו משום דס"ל כהרמ"ה הנ"ל או כר"ת דכתב דלא אזהר רחמנא אלא בשעת משכון ומדכתב שכל מי שטוען כו' משמע אפי' אינו בחזקת רמאי מיהו י"ל דמ"ש הרשב"א דהמלוה יתפשנו אינו ר"ל בביתו אלא ר"ל יחפש ויפשפש ויחקור אולי יודע אם יש לו או אין לו וגם הרמ"ה כתב שם דלא למעשה כ"כ וק"ל ועפ"ר: