אבל המוחלת כו' עד והפסידה כתובת בנין דיכרין ונראה דה"ה שהפסידה נמי שאר כל תנאי כתובה כו' הא דהאריך רבינו בלשונו ולא קיצר לכתוב אבל במוחלת הפסידה כל תנאי כתובה דומה למ"ש תחלה דבמוכרת לא הפסידה שום דבר מתנאי כתובתה. ה"ט משום דלשון הגמרא נקט דס"פ נערה דאיירי שם בכתובת בנין דיכרין וברישא נקט הגמ' רביתא דאפי' כתובת בנין דיכרין יש לה וכ"ש שאר תנאי כתובה והואיל דפשיטא דכ"ש הוא מש"ה קיצר רבינו מה שאין כן בסיפא דה"א דוקא קאמר כתובת בנין דיכרין לית לה דהא מ"מ יטלו בתורת ירושה אבל שאר תנאי כתובה יש לה קא משמע לן רבינו דנראה לו דה"ה שאר תנאי כתובה אבדה והא דנקט הגמ' כתובת בנין דכרין משום רבותא דרישא נקט ודו"ק. ועיין במ"מ שכתב במכירת כתובה לבעל אי מיירי אף במנה ומאתים. ולא יכולה לומר משום נחת רוח לבעל מכרתיהו לו: (וכן במוחלת אין טענת נחת רוח. והמוחלת מחמת אונס ויש לה עדים על האונס אע"פ שלא מסרה מודעה המחילה בטילה וכל שיש בידו סיפוק לעשות אותו אונס ומפחידה ה"ז אונס רשב"א בתשובה סימן תתע"ג כ"פ):

שמכרה בחיי אביו שאם ימות כו' דין זה איתא בגמרא פרק מי שהיה נשוי סוף (כתובות דף צ"א) ההוא גברא דזבנא לכתובתא דאמיה בטובת הנאה ופירש"י בלישנא קמא כפירוש שכתב רבינו ופירוש זה כתב נמי הרא"ש שם ודייקי מיניה התוס' והרא"ש שם ז"ל מכאן דקדק רבינו תם הא דאמרינן ביש נוחלין מה שאירש מאבא מכור לא אמר כלום ה"מ כשאומר מה שאירש מאבא סתם אבל אם אמר שדה זו שאירש קנה ואפי' למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דאל"כ איך היה יכול למכור כתובת אמו כו' ע"ש. והא דכתבתי לעיל בס"ס ס"ט וצ"ב דאין הבן יכול לסלק נפשו מירושת אביו היינו דוקא בלשון דין ודברים אבל למכור שדה ידוע אין ענין לזה. ועוד פירש"י שם פירוש אחר שכבר מת אביו והנכסים נפלו לפני הבן ומכר השדה שהיתה יכולה לטורפה בשיעבוד הכתובה ולפי זה אין ראייה לדקדוק רבינו תם וכ"כ שם התוס' והרא"ש ורבינו התחיל לכתוב לשון הגמרא בן שמכר כתובת אמו וכתב עליו פירש רש"י לישנא קמא כדי לאשמועינן גם כן דקדוק התוס' וע"ל בח"מ סימן רי"א שג"כ שם כתבו בפירוש ואף כאן הוי מצי לאשמועינן דין זה בקיצור לכתוב בן שמכר ירושתו הראויה לו לבא מאמו אלא שרצה לכתוב המעשה כמו שנעשה כמו שנזכר בגמרא וק"ל: