אפי' אם מתה בחיי הבעל ק"ק מאי "אפילו שכתב הא לא מצינו כתובת בנין דיכרין אלא אם כן מתה בחיי בעלה דאילו לאחר מותו אז הבנים יורשים בכתובת אמן בתורת ירושת אמן:

לפיכך בני הגרושה נוטלין ראשונה עפ"ר ונראה דה"ה בדין הנ"ל שא' מתה בחייו והשנייה אחרי מותו שבני השנייה ג"כ מוקדמים לגבייה ל"מ אם אין כאן כדי שיעור שתי הכתובות כדמסיק רבינו וכתב בסמוך ז"ל אבל אם יש שם מותר על כתובה הראשונה אפילו דינר יפרעו לשנייה תחלה כתובת אמן. וה"ה שנשתלמה תחילה מהמיטב אע"ג דלעיל בסימן ק"ב דפרעון כתובה הוא מזיבורית מ"מ הוא עדיף מכתובת בנין דיכרין שהוא מדרבנן ובפרט נדונייתה דשנייה דמיחשב בה כב"ח גמור משא"כ ראשונה דבעל ירתה ואינה מחזיר כתובת בנין דיכרין לבניה כ"א מתנאי ב"ד דרבנן. והא דכתב רבינו לפיכך בני הגרושה כו' חדא מינייהו נקט ובמאי דסיים נקט דשניהן שוין לדינא כמ"ש רבינו לפני זה וכן אם גירש אחת כו' ש"מ דס"ל דשניהן שוין אבל אין סברא לחלק משום דברישא חיוב שניהן באים כא' דהא מיד כשמת נתחייבו הנכסים בפרעון כתובה בשנייה ובתשלומין בנין דכרין הראשונה משא"כ בגרושה דחיוב פרעון כתובתה באה בחיי בעלה ופרעון כתובת ב"ד לאחר מותו ומש"ה דוקא בגרושה נוטלת תחלה ז"א דהא רבינו מסיק וכתב דאפילו במתה אחת אחר מותו היא נפרעת תחילה אפילו ליכא אלא מותר דינר על כתובה ראשונה והמותר נוטלין בני הראשונה ודו"ק:

ורבי' האי כתב שאין לנו לבטל תקנת חכמים וכ"כ הרמב"ם עיין ברמב"ם פי"ו שכתב ג"כ לחלק שבזמן הזה אינו נוהגת אלא בקרקע והביאו בר"ס זה ע"ש גם מ"ש רבינו בשם בעל העיטור שדעתו כדעת רוב הגאונים שאינה נוהגת בזמן הזה כלל קשה דהרשב"א בתשובה הביאו ב"י במקום הזה על דברי רבינו כתב בשם בעל העיטור דאינו נוהג כי אם בקרקעי ומשוה דעת בעל העיטור לדעת הרמב"ם ע"ש ונראה דלא הביאם אלא לומר דשניהן ס"ל דאין כתובת ב"ד בדין שאר תנאי כתובה. שוב עיינתי פרק נערה סוף דף קכ"ח שכתב שרבינו מאיר כתב כרבי' האי. וכן צ"ל בדברי רבינו להגיה מהר"ם במקום הרמב"ם גם שם כתב מ"ש בעל העיטור בשם הגאונים דהרבה גאונים ס"ל דאין דנין בזמן הזה כלל ולבסוף מסיק דאפילו למ"ד לא בטלו היינו דוקא בקרקעי נמצא שמ"ש רבינו בשם בעל העיטור הוא ריש דבריו ור"ל שגם בעל העיטור הביא דעת הגאונים דבטלו ומ"ש הרשב"א בשמו הוא סוף דברי ב"ה שכ"כ שעכ"פ אינו נוהגת במטלטלי אבל משמע מדבריו שאינו נוהגת כלל וכדברי רבינו בשמו: