על (כל דבר תלוש אע"ג דכתיב וכתב לה ספר כריתות וסתם ספר פירושו על קלף או על נייר דקדקו חז"ל מדלא כתיב וכתב לה על ספר או בספר אלא וכתב לה ספר אין פירושו אלא סיפור דברים אבל הכתיבה יוכל להיות על כל דבר שיכולין לכתוב כתב:

ולבסוף חיברו פסול וכ"כ לעיל בי"ד סימן ז' לענין שחיטה אבל בי"ד סימן ק"ס כ"פ) לענין ע"א דלא חשיב כמחובר ומהרא"י למד ממנו דה"ה לענין סוכה לסכך בו נמי אינו חשיב כמחובר ועיין בי"ד בסימן ו' ושם בארתיו:

ולר"ת פסול אפי' אינו קטום דאי קטום פשיטא הא כבר כתב למעלה דאפי' בתלוש גמור פסלי בה"ג ור"ת אם קטם אלא ודאי אאם לא קטם קאי ומשום שדינו שוה לעציץ נקוב והא דנקט בגמרא עלה של עציץ נקוב משום רבותא דאביי דמכשיר אפי' נקוב נקטיה ואנן קיימא לן כרבא וה"ה כשאינו נקוב תוס' וב"י. ואי משום הא לכאורה נראה דאינו יכול לדקדק דהא ה"ג ור"ת לא חזרו וכתבו דינייהו אלא רבינו כתב דלדעתם דפסול וז"ש אבל לה"ג ולרבינו תם פסל ולא כתב ה"ג ורבינו תם כתבו שפסול וק"ל:

לפי שאינה נאמנת כו' וכתב ב"י דה"ה דשייך דין זה אם היתה מוחזקת בפרה וכו' ותימא לע"ד דהא בפ"ב דגיטין דף כ' בד"ה ת"ש דאמר ריש לקיש כו' משמע בהדיא דלא בעי רמי בר חמא אלא בעבד מטעם דמנפשיה עייל אלא שיש לה הוכחה מדכתב הגט על ידו מוכח קצת שהוא שלה ולכך פשוט דאפ"ה אין לו חזקה וראייה מגודרות (רצה לומר ולא פשט מהא דתנן העבדים אין להם חזקה כ"פ) דאלמא דאע"ג דאיכא למימר חדא לטיבותא דאין דרכן לילך לבית נכרי אפ"ה אין להם חזקה אבל בפרה דאיכא תרתי לטיבותא דלא עיילה מנפשה וגם איכא הוכחה שהגט שלה מדחקק על קרנא לא מיבעיא ליה כלל ופשיטא דמגורשת ודאי ודו"ק:

(והוי ספק מגורשת אף ע"פ דגבי גודרות מפקינן מן המחזיק ויהבינן להו לבעלים ראשונים שהם ודאי שלו א"כ ה"נ נימא ודאי הוא של הבעל ואפי' ספק מגורשת לא תיהוי שאני ממון כיון שהוא בחזקת הראשון הוי השני המוציא ועליו הראיה אבל גבי איסור דגם מידי ספיקא על כל פנים לא נפקא כ"פ):