אינו גט אע"ג דלענין קידושין אם אמר לה תהא מקודשת לי חוץ מפלוני כתב רבינו לעיל בס"ס ל"ח בשם הרמב"ם שהן ספק קידושין והכא כתב סתם שאינו גט ולא כתב שהרמב"ם חולק היינו משום דלענין גט היא משנה שלימה דחכמים סוברים שאינו גט רק בגמרא בעי רבי אבא בקידושין מהו דילמא דוקא בגט סברי רבנן דאינו גט דבעי' כריתות וליכא אבל בקידושין דהוי משום קנין זה נמי הוי קנין א"ד מקשינן הויה ליציאה ומדקדק הרמב"ם מתוך סוגיית הגמרא דבקדושין הוי ספיקא ויש חילוק בין גט לקידושין ולכן כתב גבי קידושין דהוא ספק קידושין וק"ל:

כשאר תנאי גט כו' ז"ל רש"י דבגט לא שייר כו' ע"מ שלא תנשאי לזה כו' וכתב הר"ן דל"ד נקט לא תינשאי אלא לשון הברייתא נקט אבל ה"ה ע"מ שלא תבעלי אע"ג דהוי שיור דאסרה עליו אפילו בזנות כיון דלא שייר במסירת הגט מיקרי שפיר ונתן לה ספר כריתות וכן בתוס':

ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל צ"ע דלא מצאתי מזה שם דבר לא באשר"י ולא בתוס' דלא הזכירו אלא שלא תבעלי מיהו אפשר לומר כיון שהרא"ש כתב שם דבאם נאמר דבחוץ פליגי ובע"מ כ"ע מודו דבכל ענין מיירי כו' ע"ש בהאי כללא נכלל ג"כ אם אמר שלא תהא מותרת לו ע"ש אלא דאעיקרא דמילתא ק"ק מ"ט דהרמ"ה לחלק דבשלא תהא מותרת לו אינו גט ומ"ש שאסורה לו אפילו לשימוש אין זה תלוי בכריתות דגירושין:

בשעה שמסר דאילו לאחר כך כו' כ"כ הרא"ש בתשובה כלל ל"ה סי' ס' והביאה ב"י כאן ומש"ה כתב ג"כ בש"ע בשעה שמסר לה. וק"ק היכי דייק הרא"ש כן דאילו לאחר שמסר לה לאו כל כמיניה כו'. למה הא כיון דאמר חוץ גיטו לאו גט וכאילו לא נתן דמי ואינה מותרת עדיין לשום אדם וצ"ל דה"ק זה שחזר בתנאו הראשון ומתנה שתהא אסורה לעלמא ומותרת לפלוני ע"כ דמחשב גט בכך וא"כ אי כבר מסר לה מה עלה בדעתו לאסור מי שהתיר לו כבר כיון שלדעתו מתגרשת כבר בקבלתה אף שאמר חוץ א"נ ה"ק לצטריך לחזור וליטלו מידם אי כבר נתנו לה ורוצה לחזור בתנאו הראשון ולמה סתם הגמ' באמצעיתו אלא ודאי דהגמרא מיירי דאכתי לא מסרה לידם. אלא שק' א"כ מרישא דמילתא ה"ל להרא"ש לדייק כן דקא בעי אי רצה לומר שתהא מותרת אף לראובן ושמעון היאך יכול לחזור בתנאו כל זמן שלא חזר ונטלו מידם כיון דחל הגט קצת במסירתו לידה שהרי אסורה לכהונה וכמ"ש לעיל:

בכולהו מיבעיא אי הוי שיור ולא איפשטא והוי ספק מגורשת והרמב"ם כו' ותימא למה כתב רבינו על כולן דהוי' ספק מגורשת וכבר נתבאר ברבינו לעיל בסי' י"ז ול"א ובסי' ק' ובסי' ע"ה ובסי' קכ"ב ובכמה דוכתי ס"ל דלהרא"ש נמי דאת"ל הוי פשיטותא לאבעיי' קמייתא ובאבעיות הללו איתא בגמ' בהדיא את"ל בכולן חוץ בלשמעון מהו גם באף לשמעון שאיבעיא רב אשי בפני עצמו ואף שכתב רש"י ג"כ את"ל מ"מ כיון דהגמרא לא קאמר בהדיא את"ל לא הויא מינה פשיטותא וכמ"ש ב"י לעיל סי' י"ז וק'. ויותר התימה דדברי רבינו בנויין על אדני דברי הרא"ש והרא"ש לא כ"כ שם פרק המגרש דף קי"ג ע"ב וז"ל שם בעי רב אשי אף לשמעון כו' תיקו כתב ר"מ ז"ל דהך איבעיא דרב אשי סלקא בתיקו ועבדינן ביה לחומרא והרמב"ם כתב דלראובן ושמעון מגורשת באת"ל אבל לראובן אינה מגורשת וכן לשמעון דהא לא אפשיטא עכ"ל הרי לפנינו דלא כתב בשם מאן לומר דלראובן ושמעון לא תהא מגורשת אלא אדרבא הוסיף בשם ר"א לומר דכולן אפשיטא חוץ מאבעיא דרב אשי האחרונה. ונראה דהיינו טעמא משום דסבירא ליה כיון דאבעיא ליה באת"ל כמ"ש רש"י אף שלא נזכר האת"ל בגמרא מ"מ ה"ל פשיטותא לאיבעיא קמאי. ומ"ש בשם הרמב"ם ז"ל אבל לראובן אינה מגורשת וכן לשמעון דהא לא איפשיטא נ"ל דלא בחדא מחתא מחתן ליה אלא ה"פ אבל אמר לראובן אינה מגורשת ודאי דהא איכא בגמרא את"ל וכן לשמעון ר"ל ג"כ אינה מגורשת ודאי אבל עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא דהא לא איפשיטא וליכא את"ל בגמרא: