Drisha, Even HaEzer
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והרמב"ם כתב חולצת ולא מתייבמת כו' הרמב"ם לא כתב זה בשום מקום ' אלא ממה שכתב ורבינו מביאו בסמוך וז"ל "מת בתוך שלשים יום כיון ששלמו שלשים יום ולא נתנה לו אינה מגורשת משמע שבתוך שלשים יום אין הגט בטל לגמרי אע"ג שמת וחולצת ואינה מתייבמת מטעם שכתבתי בפרישה ודומה לדין שאם לא קבע זמן לנתינתה כו' שכתב בסמוך לדין זה ומה שכתב רבינו ול"נ הוי מעין קושיא שכתב בסמוך וז"ל "ואיני "מבין "דבריו "כיון "שאינה "יכולה כו' אלא שקיצר דבריו בכאן עד שכתב גוף הדין ושם ביאר דבריו וזה לשון ב"י ורבינו שכתב דלהרמב"ם חולצת ולא מתייבמת נראה מדבריו שהוא סבר בדעת הרמב"ם שהיא ספק מגורשת ומ"ה כתב דלא נהירא ולפי האמת גם להרמב"ם אינו גט כו' ע"ש אבל נראה שרבינו הבין דברי הרמב"ם כמ"ש בפרישה:
דהוי ספק כ' הר"ן בשם הרשב"א דאפילו למ"ד נתינה בע"כ שמה נתינה היינו דוקא שהנותן נפטר בנתינתו זוכה במה שבידו בקיום תנאי דומיא דגט אשה דזכתה האשה במה שבידה אבל שתהא נתינה לגבי מי שנותן להם בע"כ לא שא"א לזכות לאדם בע"כ ע"ש עוד כ"פ):
אבל כי מתרצה מיהא הוי גט ז"ל מ"ו זה תוכן דברי הרא"ש ולא יראה כן מתוך דברי התלמוד דאם כן פלוגתא דרשב"ג ורבנן באצטלית איירי בקבלה דמיה בע"כ אם כן תפשוט דנתינה בע"כ הוי נתינה והרשב"א פירש להדיא דאפילו מתרצה בקבלת דמים אפילו הכי לא איקיים תנאה ולא הוי גט ע"ש:
ולא בטל הגט שהרי כו' עפ"ר וק"ק מהא דכתב רבינו בסמוך בשם הרמב"ם ורי"ף דפסקו כחכמים בפירוש ע"מ שתשמש את אבא או תניק את בני שתי שנים ומת בתוך הזמן שאין העכבה מצדה אפ"ה סבירא להו לחכמים דאינו גט דמשמע דאפי' מתייבמת אף א"ת דשם מיירי בשכבר עברו ב' שנים מ"מ קשה הא לא קבע זמן לשימוש האב ודומה ללא קבע זמן ומת דסבירא ליה להרמב"ם דלעולם הוא ספק מגורשת:
ונ"ל שאם א"ל כו' ק"ק למה לא כתב ולי נראה בלשון פלוגתא דהא משמע שס"ל גם כן אם אמר על מנת שתשמשי את אבא יום א' הוי דינא הכי דאם מת בחצי היום מתגרשת דלאו לצעורה קא מכוין אלא להקל מעליה שלא תשמש אלא יום א' ופליג אהרמ"ה הנ"ל בסמוך מיהו י"ל דל"פ דשאני הנקת תוך כ"ד שהוא דבר הכרחיי לתינוק ובו דוקא אמרינן דלאו לצעורה קא מכוין מה שאין כן בשימוש לאב שאינו הכרחיי אמרינן דלמא לצעורה קא מכוין וזהו שסיים הרמ"ה וכתב אע"פ "שמשמשתו מע"ל ול"ק נמי והניקה מע"ל ואף ע"ג דקמסיים שם מיד וכתב ומת הבן או האב והוא שיהיה יום א' בתוך שתי שנים של הנקה מ"מ י"ל דדין זה של הנקה איירי כי דינו שלצעורה קא מכוון דומיא דשימוש האב והרמ"ה לא נהירא לחלק בהכי ומש"ה לא כתבה רבינו בלשון פלוגתא. והאי חילוקא בדין הנקה לשימוש צ"ל בסמוך וכמו שכתב בסמוך בדרישה:
פירש על מנת שתניק או תשמש את אבא שתי שנים ומת בתוך הזמן כו' עד ורי"ף פסק כחכמים וכ"כ הרמב"ם צ"ע מ"ש מהא דכתב רבינו לפני זה דאם אמר על מנת שתניק ו' חדשים ונישאת לב' שנים יותר מששה חדשים אז ודאי לא לצעורה קמכוין ואם מת תוך הזמן הוי גט ה"נ נימא הכי דזמן שימוש של אביו הוא כל ימי חייו והוא מיעט לה בתנאי ולא הצריכה אלא שתי שנים ואם כן לאו לצעורה קא מכוין ואם כן נימא נמי דאם מת תוך שני שנים דהוי גט. מיהו י"ל דשאני ע"מ שתניק את בנו ששה חדשים דשם סתם בנים צריכין הנקה כ"ד חודש לכך אמרינן דלאו לצעורה קמכוין מה שאין כן באומר ע"מ שתשמש את אבא שני שנים דאיפשר לו בלא שימוש ומעיקרא לצעורה קא מכוין ואע"ג דקאמר נמי או ע"מ שתניק את בני ב' שנים מהנקה לק"מ דיש לומר דמיירי כשאין הבן צריך להניק עוד ב' שנים ומתחלת התנאי נראה דלצעורה קא מכוין:
וכתב הרמ"ה ה"ה איפכא כו' ז"ל בית יוסף לא ידענא מאי אתא וכו' עד כשתתן לו ר' זוז סגי עכ"ל ונראה דהוצרך לאשמועינן דה"א דצריך לקיים לו שניהם דבשלמא גבי אם אמר מתחלה ע"מ שתשמישי את אבא ב' שנים כו' ואחר כך אמר ע"מ שתתן לי ר' זוז התם מן ההכרח הוא שכוונתו או זה או זה דאילו להוסיף ה"ל לומר לשון תוספת ואילו לעקור ה"ל לבטל דבריו הראשונים אלא ע"כ או או קאמר דדרך בני אדם הוא שיאמרו תשמשי את אבא ב' שנים ואם תרצה תתן לי בשביל התשמיש מעות אבל שבשני תנאים הם במעות אין דרך לומר תן לי ש' ואם תרצה תן ל' בשביל ש' ר' וא"כ כי היכי דאין סברא לומר שהוסיף מדלא אמר לשון הוספה ה"נ אין סברא לומר שביטל אלא או או קאמר ולכן צריך הרמ"ה לאשמועינן שגם בזה אמרינן ביטל דבריו האחרונים כו' והטעם משום דאף דאו או לא שייך הכא יותר יש סברא לבטל מלהוסיף:
(דחיישינן שמא תבעל לו באונס עמ"ש אמ"ו ז"ל לעיל בפרישה בע"מ שלא תבעל לאבא לא חיישינן משום דלא עביד איסורא לשכב עם כלתו וכאן חיישינן שלא ישמע התנאי אותו פלוני וא"ל הלא תהיה א"א מהשני די"ל שישכב עמה אחר שימות או שיגרש השני נמצא היתה למפרע באיסור אצל השני ודו"ק כ"פ):
שאפי' לאחר מיתתו כו' אע"ג דגבי נדרים אמרינן בי"ד סי' רי"ו מת או מכרו לאחר מותר שאני נדרים דהולכין אחר לשון בני אדם אבל הכא כל יוצאי חלציו נקראים בית אביו ואפילו מת כ"פ):
(כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה כו' כתב ב"י הרא"ש חולק על הרמב"ם וס"ל דאפילו בתנאי דמעכשיו יכול לבטל אח"כ התנאי ומ"מ לא ביאר רבינו דברי הרא"ש כל הצורך דהרא"ש לא ס"ל זה אלא בתנאי כה"ג שהוא לטובתה ולא לצערה אבל בתנאי שהוא לצערה אז אפילו בטלו אין בדבריו כלום וכמ"ש רבינו לעיל בזה הסימן באומר ע"מ שתתני ק"ק זוז וחזר ומחל לה דלא הוי גט כ"פ):