Drisha, Even HaEzer
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אבל מכאן ואילך כו' או אם אב אבי אבי אביו כו'. הב"י מביא סוף ד' ל"ז לשון רש"י שאם אבי אבי אביו אסור י אמת שכתוב שם ברש"י כן אבל ברש"י שנדפס סביב הרי"ף ליתא גם רבינו כתב כאן דמותר וגם הרמב"ם פ"א דאישות כתב להיתר ואפשר לומר דגם רש"י לא כתב שם כ"א לרב דנקט שלשה נשים דוק איש להם הפסק [פירוש שלמעלה מהן ולמטה מהן השניות מותר אבל האחרות כגון אם אמו אין להם הפסק והוי' שניה עד סוף כל הדורות. כ"פ] אבל לזעירי דמחשב ד' ולא גזר מכשר נמי בהא ורבינו כזעירי פסק. מיהו נראה דהא דקאמר כגון אם אבי אבי אביו דמותרת לו היינו דאינה אסורה לו מכח שיש לו שם אם אבל מכל מקום אסורה לו משום שהיא אשת אבי אבי אביו ודומיא דקאמר הירושלמי דשרה אמנו אסורה בכל אנשי ישראל דכתבתי בדרישה (בסמוך סעיף ס"ו) בחד שינויא דאף על גב דלא היה לשרה בת שתהא שרה אסורה למי שבא לקחנה מכח אם אם אם עד שרה מכל מקום מכח אשת אביו אסורה לו דאין לו הפסק ע"ש:
כתב הרמב"ם שהן מותרות לו ולא נהירא כו'. סברת פלוגתייהו הוא על פי הגמרא דאיתא התם איבעיא להו שניות דרבי חייא יש להם הפסק או לא ובעי למפשט דאין להם הפסק ודחו לה וסבר הרמב"ם הואיל דמידי דרבנן הוא אזלינן לקולא והרא"ש סבר לחומרא דיש ראייה מהירושלמי לאיסור דאמרינן התם אברהם אסור בכל נשי ישראל שרה אסורה בכל אנשי ישראל הרי שבהדיא שאברהם אסור בכל בנות ישראל דהיינו ממש בת בת בת כו' וזה הטעם בכל הפלוגתא שחולקין הרמב"ם והרא"ש אחר זה גבי בת בת בת בת אשתו וגבי אם אם אם אם אשתו שכל הני נכללו בבעיא דרבי חייא והואיל שלא איפשטו סבר הרמב"ם לקולא דהוי מידי דרבנן והרא"ש סובר הואיל דגבי בת בת בת בת כו' אמרינן לחומרא מכח הירושלמי דאברהם אסור כו' וה"ה בכל אינך נמי אמרינן לחומרא. ואף על גב דגבי שרה א"א לומר כן דשרה לא היה לו בת פירוש דאם היה לה בת א"ש הא דאמרינן דשרה אסורה בכל אנשי ישראל משום דשרה היתה לכל אנשי ישראל אם אם אם אם אמו דהא אותו איש שרוצה ליקח לשרה היה לו אם ואותה אם גם כן היה לה אם יכל הנקבות למעלה כולן היו מיוצאי חלציה דשרה והבנות הבאים אחריה בנותיה המה אבל השתא דלא היה לשרה בת כשתגיע ממטה למעלה לגבייעקב ויצחק דנשותיהן לא היו מיוצאי חלצי שרה לאמר על שרה שהיא היתה אם דאשת יעקב ויצחק ואם כן יש לה הפסק ואמרינן לעיל היכא דמפסיק צד האם לא אמרינן שאסור לעולם יש לומר הא דנקט הירושלמי שרה אסורה איידי דאברהם נקטה ולאו דוקא שהיא אסורה להם אלא כלו' דאם היה לה בת היתה אסורה ולמשל בעלמא נקיט. והיותר נראה דשרה נאסרה לכל הנשים משום אשת אביו דאין לו הפסק למעלה וידוע שכל איש מישראל אביו ואבי אבי אבי אביו עד אברהם מבני בנו של אברהם ויצחק המה ושרה אשת אברהם נאסרה משום אשת אבי אבי אבי אבי אביו עד אשת אברהם דמשום דשרה היתה גם כן אם יצחק לא גרע. ולדברי הרמב"ם אין להקשות מאי שנא הכא גבי בת בת בת בתו כו' אף על גב שיש כאן צד ערוה דאורייתא דמותרת ולעיל גבי אמו כולי עלמא מודו דאין לה הפסק ואסורה לעולם יש לומר דקורבא העולה למעלה חמורה יותר מקורבה דלמטה ואף על גב דבכל צד יש מעלה ומטה כגון אם אם אמו שהוא מוזהר עליה שלא יקחנו והיינו למעלה ממילא גם כן היא לא תקח אותו והיינו למטה לק"מ דלעולם בתר האיש הנושא אזלינן שהוא עושה מעשה דלקוחין אבל להאשה לא הזהירה התורה בפירוש שלא תקחנו ואפשר שהוא אינו עושה איסור כלל. והטעם דקורבא דלמעלה כו' הואיל שהוא בא ונברא מהם אבל למטה אדרבה הם באים ממנו ולפיכך הקורבא דלמעלה נחשב יותר מקורבה דלמטה. ומזה הטעם יש לומר שהוא אסור ליקח דודתו דהיינו אחות אביו ואחות אמו ומותר ליקח בת אחיו ובת אחותו. וכן נמי הוא אסור באשת אחי אביו ומותר באשת בן אחיו והיינו קורבה דלמעלה נחשבה יותר מקורבה דלמטה:
(מכאן ואילך כגון אם אם אם אשתו כו' כ' הרמב"ם שמותר ז"ל רש"ל בביאורו לסמ"ג יש מקשים הלא איכא צד דאורייתא אם אשתו וא"כ למה יש לה הפסק וגבי אשת אבי אביו אין לה הפסק אף על גב דתרוייהו מחמת אישות ויש לומר דהבן מצוי אצל האבות אם כן הוא מצוי אצל הנשואות מה שאין כן בחמותו וגם האם אינה מצויה כ"כ אצל הבנות וכמו שיתבאר. כ"פ):
ואשת בן בנו אסורה לו כו'. עיין במגיד משנה בפרק א' דאישות דתמה על הרמב"ם למה כתב דבת בת בן בנו מותרת וכי גרע הבת מכלת בן בן בנו עד כמה דורות דכתב הרמב"ם דאסורה לו ע"ש (עיין בתוספות בפרק שני דיבמות ריש דף כ"ב דהקשו גם כן קושיא זו ותירצו דכלת בן בנו יש לאוסרו שהן בני ירושה ושכיח גביה אבל בת בני בנים לאו בת ירושה היא ולא שכיח גבה ואין להקשות אם לפי האי טעמא למה אסרו למעלה עד עולם אם אמו אף שאינן באין לכלל ירושה יש לומר דלעולם מצוי אצל אבות ואמהות אפילו אינו יורש לאפוקי הבת אם אינה יורשת אינה מצויה אצלם דכל כבודה בת מלך פנימה וגם באם אינה מצויה אצל הבנות ועיין מה שכתב אמ"ו ז"ל לעיל. כ"פ):
אשת אחיו אסורה לו בין מן האב או מן האם בפרק הבא על יבמתו יליף לה מדכתיב ערות אחיו היא בין מן האב בין מן האם. ובין מן הנשואין בין מן הזנות דאחותו מן הזנות יליף לה מקרא ומינה איכא למילף לאחיו ולשאר כל העריות (האסורות משום אחוה שכולן אסורות אפילו נולדה בזנות ובאיסור. כ"פ) כגון אחות אם ואחות אב ובתו ואחות אשתו ב"י.
אשת חמיו אסורה לו. אבל ב"י פסק כרי"ף דסמיך אתלמוד דידן דשרי ולא כהירושלמי דאוסר אם היתה אשתו נשואה לו לאפוקי ארוסתו שהלכה למדינת הים כמ"ש בסמוך:
אוסר אשתו עליו. כן הוא בהאשה רבה ודרש מדכתיב בפ' סוטה ושכב איש אותה שכיבתה פוסלתה ואין שכיבת אחותה פוסלתה וכן הוא גירסא נכונה בפרש"י שם בפרשת נשא ולא כנוסחא דידן שכתב ולא שכיבת אחרת פוסלתה כמעשה דשני אחיות כו' וכן כתב הג"א שט"ס הוא:
(ל"ש נשאת לו בב' עדים. פי' בב' עדים בלא ב"ד או על פי עד אחד ובב"ד ואשמעינן אע"ג דאיכא מ"ד דמותר אח"כ לבעל הראשון מאחר דבהיתר נשאה ע"פ ב' עדים קמ"ל דבכל ענין אסורה. כ"פ):