שאינו אחיו מאביו לא תידוק שצרת אחיו מאמו מותרת לו אלא רבותא נקט דצרת אחיו מאמו פשיטא שהיא אסורה לו דהא אפי' אם היה נשוי לנכריות היו אסורות לאחיו משום איסור אשת אח אלא אפי' צרת אחיו מאביו שאם היה נשוי לנכרית היתה מותרת לו מכח מצות יבום וה"ק שהיא נשואה לאדם שאין בו איסור מצדו וכן אחיו מאביו גם כן אין איסור מצדו מכח מצות יבום ולכן קאמר שאינו אחיו מאביו ר"ל אף על גב שגם כן אין בו איסור מצדו וק"ל:

(יבם הצרה כו' תצא מיבמה בלא גט והולד ממזר וכ"כ הרמב"ם פ"ו וצ"ע כיון דקידושין תופסין בחייבי לאווין למה תצא בלא גט וע"ל סימן ק"ע סעיף כ"א שכתב רבינו בהדיא דצריכה גט. בשלמא להרמב"ם ולהראב"ד שכתבו שאם קדשה לשם יבמין אינה כלים ואין צריך גט וכמש"ר בשמם לעיל סימן ק"ע סכ"ג יש לומר גם כאן מיירי כן וזה שאמר רבינו ייבם הצרה רצה לומר שקדשה לשם יבמות אבל לרב אלפס ולהרא"ש שכתבו שאף אם קדשה לשם יבמות צריכה גט כמו שנתבאר שם קשה למה סתם כאן נגד הרא"ש אביו וכתב תצא בלא גט. ויש לחלק שאני איסורא דלעיל סימן ק"ע שהיתה מותרת מתחלה אלא שנאסרה מכח שחלץ ועומד בלאו דלא יבנה כיון שלא בנה כו' מה שאין כן הכא דצרת ערוה היא וכיון שאינו יכול לבנות בערוה נשארו כולם באיסור אשת אח דגם הרא"ש מודה דאין כאן צד יבום ודו"ק כ"פ):

ולא מייבם שהיא צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו כו' הא דלא קאמר דלכך לא מייבם מפני שהיא צרת זיקת שני יבמין וכמו שנתבאר בסי' קס"ז גבי ביאת קטן שהיא כמאמר וכן לקמן סימן קע"ד י"ל דזיקת שני יבמין וצרתה אינן אסורים אלא מדרבנן משום גזירה וכמו שנתבאר לעיל ולקמן בסימן הנזכר והכא אמר דמדינא לא מייבמה וכן מוכרחין לתרץ גם כן בסימן קע"ה גבי שלשה אחין ושני' מהן נשואות ב' אחיות דכתב הרמב"ם גם כן ענין בזה. גם המתניתין שהובא בב"י שגוף דין זה נלמד ממנו צריכין לתרץ גם כן כ"פ):

ודוקא הוא אבל צרתה מותרת כתב ב"י ז"כ דהא אפי' אם נתן הגט לזו לא נאסרה צרתה עכ"ל אבל זה אינו כמו שכתב רבינו להדיא בריש סימן ק"ע אלא דאינו דומה לבעלת הגט דבעלת הגט הוא דקעביד בה כו' וכמו שהביא הב"י הגמרא לעיל מזה עפ"ר כ"פ):