המקדש אשה מברך. וז"ל רמ"א וי"א (כ"כ הסמ"ג והגהות מיימון פ"ג דאישות. כ"פ) ע"י אחר וכן נוהגין וטעם המנהג נראה כיון דאין נוסח הברכה קאי אקיום מצוה זו דהיינו לקדש אשה אלא שבח להש"י שהבדילנו מן העכו"ם כו' וכמ"ש הרא"ש בסמוך הלכך אינו דומה לשאר ברכת המצות וק"ל (ורש"ל בביאורי סמ"ג כתב הטעם משום יוהרא ומש"ה אם אין אחר אלא הוא יברך הוא בעצמו וכ"כ המרדכי ועכשיו המנהג שאין החתן מברך כלל ושמעתי הטעם שאין לבייש מי שאינו יודע וכן בקריאת התורה ג"כ אין העולה קורא אלא הש"צ משום ה"ט עכ"ל. כ"פ):

והתיר לנו את הנשואות. כתב הר"ן (פ"ק דכתובות דף ת"ע ע"א כ"פ) שר"ת הגיה בנוסח הברכה והתיר לנו את הנשואות "לנו וכן נהג מור"ש וכ"כ בטור שלו ואני נוהג לברך ע"פ ר"ת הנשואות לנו ע"כ. ופי' ע"י חופה וקידושין אע"ג שקידושין קודמין לחופה היינו ע"י חופה וקידושין שקודמין להם וב"ה כתב שעיקר נוסח הוא על ידי חופה בקידושין "בבית אלא שנתחלף וי"ו בבית ז"ל שם מפני שהדייקנים קראו לבי"ת רפה מפני שהיא סמוכה לה"א שהיא מאותיות "אהו"י ומרפות אותיות "בגד "כפת שאחריהם טעו הסופרים וכתבו בוי"ו וטעו לומר וקידושין ועיין בב"י מ"ש הר"ן (וז"ל המרדכי משום דזימנין דמקדשין בשעת ברכת נישואין ואז הוי הכנסת חופה קודמין לקידושין. כ"פ):

יברך אותה עם ברכת נישואין. פסק רמ"א דגם יחזור ויקדש בשעת חופה ויברך אף אם בירך כבר יחזור ויברך בלא הזכרת השם משום הרואים ע"ש, וע"ש בב"י כש"כ בשם הריב"ש (בסימן פ"ב וכתב המרדכי פ"ק דכתובות ונהגו לברך אותה בשעת נישואין משום דמסיים בה והתיר לנו את הנשואות כו' . כ"פ):

שצריכה עשרה. וכתב ב"י בשם הרא"ש דילפינן מבועז הרי בועז עשה גם ברכת אירוסין ב"י ולמאי דילפינן ממקהלות גם ברכת אירוסין על עסקי מקור (מלשון ממקור ישראל וכדפרש"י) בא דאי אפשר לישא בלא ברכת אירוסין ודי בשנים לקידושין ובברכה צריך עשרה: