חוששין לסבלונות. ולא דמי למה שכחב בס"ס ל"א גבי המקדש בפחות משוה פרוטה ובר"ס מ"ג גבי קטן שקידש אפי' שלחו אחר כך סבלונות אין חוששין שלשם קידושין שלחו דהתם שאני שהרי כבר קדשו וטעו בהכי וסברי שהם קידושין גמורין אף על גב דלענין אם בעל אחר כך אמרינן שלשם קידושין בעל משום דמידע ידע דאין קידושין פחות משוה פרוטה וקידושי קטן לאו כלום וכמו שכתבתי לעיל שאני התם גבי בעילה דאם מדקדק טפי דלא לשוויה בעילתו זנות מה שאין כן הכא דעדיין לא קדשה ואין אדם משליך סבלוכות ומפסיד ביה וליתן אותה לאשה נכרית אם לא שקדשה קודם לכן או שקדשה באלו סבלונות לדעת רש"י והכי מפורש בגמרא בקידושין ד' כ' ע"ב ע"ש בגמרא וברש"י שמקשה מזה על זה ומתרץ כמו שכתבתי גם יש ליתן טעם בקטן דשאני התם שכבר דר ושימש עמה להכי שידר לה סבלונות שאינה נחשבת כאשה נכרית גביה:

(ור"ח פסק כו' . וכתב הרשב"א בתשובה אלף רכ"ג שגם לר"ח צריך שידך תחלה דאם לא כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שלא תהא צריכה גט דאין כל אחת נזהרת מלקבל דורון מיד איש או שלוחו. כ"פ):

לשני הפירושים להחמיר. ז"ל רמ"א ונ"ל דאם החתן אומר שלא שלח רק לסבלונות בעלמא לכולי עלמא ליכא למיחש בכהאי גוונא וכן מעשים בכל יום שלפעמים חוזרין בשידוכין והסבלונות חוזרין ולא נהגו להצריכה גט הואיל והוא במקומות בזמן הזה דכולי עלמא מסבלי והדר מקדשי והחתן אינו אומר ששלחם לשם קידושין: (עיין במהרי"ק שורש קפ"א במקום שנוהגין לקדש תחת החופה ולברך ברכת אירוסין אין לחוש לסבלונות דאם כן קידש על ידי שליח ואסור לחזור ולקדש וכ"כ בריב"ש סימן תפ"ט. כ"פ):