הוא אומר קדשתיך כו' קדשתי את בתך כו' . נלע"ד דלכך נקט שלשה בבות הללו שם במשנה לרבותא דאילו ברישא ה"א דוקא הוא אסור בקרובותיה אף אם יחזור אחר כך ויודה לדבריה דהא אמר בהדיא קדשתיך משא"כ במציעתא דאיכא למימר דטעה ועלתה על דעתו דקבלה קידושין לעצמה ועכשיו שהיא אומרת שלא קבלה אלא לבתה הוא תקבל דבריה ה"א דנלך אחר דבריה ויהא הוא מותר בקרובות האם ויאסר בקרובות הבת קמ"ל דלא. ואילו בלא סיפא ה"א דבסיפא נאמן לו ומה שאמר היא דלא קדשה אלא אותי משום דיצר אלבשה ואם אחר כך חזרה בה תהא מותרת גם היא בקרוביו קמ"ל דלא:

כופין אותו ליתן כתובה. וכתבו הר"ן (בקידושין ד' תרנב ע"א) וה"ה בשם הרשב"א האי דכופין אותו ליתן כתובה מסתבר דאם הוא חכם ויודע שהיא אסורה לעלמא ופירש שעל כרחו הוא כותב שלא תתעגן אין כופין אותו ליתן כתובה אבל אם לא פירש נראים הדברים שאף על פי שיודע כופין אותו דסתם אמרו עכ"ל: וכתב עוד הר"ן דמשמע בגמ' דכל היכא שנתן גט אף על פי שהוא אינו מודה בקידושין נאסר בקרובותיה כדי שלא יאמרו שהוא נושא קרובת אשתו עכ"ל: (אבל אם הוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני וכפאו לגט משום חשש אפ"ה אינה נאסרת בקרוביו עיין הטעם בהגהות מרדכי בקידושין ד' תרס"ד ע"ד. כ"פ):