בפדיונה כיצד כתוב בהגהות מרדכי בשם רא"ם נתפשו הוא ואשתו אשתו קודמת לענין פדיון מבית השבייה אם לא שגם האיש עומד למשכב זכור אף הוא קודם (ועיין בי"ד סימן רכ"ב כ"פ):

והרמב"ם כתב נשבית פעם שנית ורצה לגרשה כו' וכתב ב"י וז"ל ונראה דדוקא ברוצה לגרשה אבל אם אינו רוצה לגרשה אינו חייב ליתן לה כתובה לפדות עצמה עכ"ל וקשה א"כ מאי אתא לאשמעינן פשיטא דאם רצה לגרשה וליתן לה כתובה שהרשות בידו וא"ת דאתא לאשמעינן שאינו חייב לפדותה בפעם שנית דא"כ הל"ל שאינו חייב לפדותה בפעם שנית וע"ק לפי דברי ב"י יסבור הרמב"ם כהרא"ש ואם כן הל"ל דברי הרמב"ם קודם שכתב ול"נ לא"א הרא"ש ז"ל ואח"כ יכתוב וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל אלא נראה כמ"ש בפרישה:

אינו חייב לפדותה כתב רבינו ירוחם (במשרים נתיב כ"ג ח"ה כ"פ) שבויה שהיה אסורה אף לבעלה ישראל שחוששין שמא נבעלת ברצון כדרך שנתבאר לעיל בסי' ז' אין בעלה חייב לפדותה (דאין השבויה גורם לה אלא שנבעלה ברצון וכ"כ ר"ן פרק נערה דף תס"ח ע"א כ"פ):

וליתן לה כתובה ז"ל ב"י ויש לתמוה על רבינו וכו' ע' בב"י: